ועדת השחרורים דחתה היום (חמישי) פה אחד את בקשתו של הנשיא לשעבר משה קצב לקצר את המאסר שהוטל עליו בגין אונס, הטרדה מינית, מעשה מגונה ובעילה בכוח. עד כה ריצה קצב 5 שנים מתוך ה-7 שנגזרו עליו, ועל פי חוק יכולה ועדת השחרורים לנכות שליש ממאסרו בהתאם להערכת התנהגותו ואפשרויות השיקום שלו מחוץ לכלא. בקשתו הקודמת לשחרור נדחתה על ידי הוועדה בחודש אפריל.
מאז אפריל שינתה הרשות לשיקום האסיר עמדתה והמליצה לאשר לקצב תהליך שיקום בביתו. למרות המלצה זו, החליטו חברי הוועדה שלא לאשר את הבקשה, וזאת מאחר ועוד לא החל בתהליך שיקום בכלא ולא הביע חרטה על מעשיו. עם זאת, משאירה ההחלטה הנוכחית אופק לשחרור של קצב בהמשך אם יכנס לתהליך שיקום.
בהחלטת ועדת השחרורים נכתב כי חברי הוועדה היו חלוקים בדעתם: בעוד אחד חשב כי יש להיענות לבקשתו של קצב ושני חשב שיש לדחותה, סבר החבר השלישי כי לקבל החלטה דומה בנוסחה לזו שהתקבלה היום, הדוחה את בקשתו אך משאירה פתח לבקשות עתידיות מצידו. בהסבר להחלטה נכתב כי "לדעת חברי הוועדה, מן הראוי שהאסיר ימשיך בהליך טיפולי תוך כדי מאסרו ובאם יעשה כן, יוכל להתייצב לפני הוועדה בתוך 6 חודשים מהיום מבלי צורך להגיש בקשה לקיום דיון חוזר".
בהסבר להחלטה נכתב כי על פי הרשות לשיקום האסיר כי "לא חל כל שינוי בעמדותיו כלפי ביצוע עבירות המין בהם הורשע". למרות זאת, טוענים אנשי השיקום כי "ניתן היה להתרשם מניצנים ראשוניים של הבנה לחלקים ולפגמים באישיותו, אשר הובילו אותו לכדי ניצול אחרים, פגיעה בהם ושימוש בכוחו הרב עת כיהן בתפקידי כח ושררה. לטעמנו, מדובר בשינוי – גם אם מזערי, מבדיקתו הקודמת".
מארגון נעמת, שהביע התנגדות לשחרורו המוקדם של קצב מהכלא ללא חרטה, נמסר כי "נעמת מברכת על החלטת וועדת השחרורים שלא לאפשר לנשיא המדינה לשעבר, משה קצב שחרור מוקדם. כולנו תקווה כי קצב יהרהר שוב במעשיו ויתנצל בפני קורבנותיו ויתחרט חרטה כנה ובכך תפתח בפניו הדלת לתהליך שיקום אמיתי ולשחרור מהכלא".
גם חברות הכנסת ממרצ התייחסו להחלטת ועדת השחרורים ואמרו כי הוועדה "העבירה מסר חשוב לכל עברייני המין: אי אפשר לאנוס ולפגוע בנשים ולצאת מזה בזול. מברכות את ועדת השחרורים שלא נכנעה ללחץ הפוליטי של קצב ומקורביו וקיבלה את ההחלטה הנכונה היחידה".
ביולי 2006, לאחר שכיהן כנשיא המדינה מאז אוגוסט 2000, נפגש הנשיא לשעבר עם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והתלונן על ניסיון סחיטה מצב עובד לשעבר במשרדו, על רקע איום בהגשת תלונה על הטרדה מינית. לאחר פרסום הפגישה החלו להגיע תלונות על הטרדות מיניות מצד קצב. באוגוסט 2006 נחקר קצב באזהרה, בספטמבר יצא לנבצרות זמנית מכהונתו כנשיא, ובאוקטובר באותה שנה המליצה המשטרה על הגשת כתב אישום.
בינואר 2007 פרסם היועץ המשפטי לממשלה את טיוטת כתב האישום – קצב הואשם באונס, הטרדה מינית, מעשה מגונה בכוח ובעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות כלפי ארבע מתלוננות, א' מבית הנשיא (אורלי רביבו), א' ממשרד התיירות ו-ה' ו-ל' מבית הנשיא. בשימוע שערך היועמ"ש הוסכם על הסדר טיעון שבו קצב יודה במעשה מגונה, הטרדה מינית והטרדת עד ויתפטר. העונש יהיה מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.
ביוני 2007 נחתם הסכם טיעון בין קצב לפרקליטות המדינה, וביולי סיים את תפקידו כנשיא לאחר נבצרות של שנה. בפתיחת המשפט באפריל 2008 אמור היה קצב להודות במעשים אך חזר בו מהסדר הטיעון. בעקבות החלטתו הוגש נגדו כתב אישום מחמיר במרץ 2009. לאורך כל המשפט כפר קצב בהאשמות נגדו.
ב-30.12.10 הורשע קצב בכל המיוחס לו, שתי עבירות אונס ומעשה מגונה בכוח ב-א' ממשרד התיירות, הטרדה מינית כלפי ל' מבית הנשיא ושיבוש מהלכי משפט. ב-22.3.11 גזר בית המשפט המחוזי על קצב שבע שנות מאסר בפועל, שנתיים על תנאי ופיצוי למתלוננות. הערעור שלו לעליון נדחה וב-7.12.11 החל קצב לרצות את עונשו בכלא מעשיהו.
