תרזה ז'בינסקי-זאוואדצק, בתם של יאן ואנטונינה ז'בינסקי, הלכה לעולמה במוצאי שבת האחרון, בפולין, בגיל 77.

פרופסור ז'בינסקי היה מנהל גן החיות של וארשה לפני מלחמת העולם השנייה. יחד עם אשתו אנטונינה, בנם רישרד וביתם התינוקת תרזה, התגוררו בווילה בתוך גן החיות.

כשנכבשה העיר, הורשתה המשפחה להמשיך ולהתגורר בגן. ביצירתיות ואומץ לב הצילו בני הזוג כ-300 יהודים במהלך תקופת השואה, ועל כך קיבלו ב-1965 'אות חסידי אומות העולם' ממדינת ישראל.

" הפכתי את גן החיות למחסן נשק. אחר כך בא עניין היהודים" יאן ז'בינסקי (צילום ארכיון: מתוך ויקימדיה)

הסתרת יהודים במסווה של חווה לגידול חזירים

כשביקר בישראל ב-1965, על מנת לקבל את האות, התראיין ז'בינסקי לעיתון 'דבר' וסיפר את סיפור ההצלה. "בהנחיית השלטונות הנאציים, בתחילת 1940 הועברו מרבית החיות מווארשה לגרמניה". הגן שהשתרע על שטח עצום, נשאר כמעט שומם. "התחלתי לפעול עם המחתרת הפולנית הקרויה 'ארמיה קראיובה", סיפר, "והפכתי את השטח של גן החיות למחסן נשק. אחר כך בא עניין היהודים".

בני הזוג הציעו לגרמנים להפוך את גן החיות לחווה לגידול חזירים. החזירים יוזנו בשאריות הזבל מהגטו היהודי, ובתמורה ישמשו כמזון לחיילים. הגרמנים הסכימו, וז'בנסקי קיבל אישור כניסה ויציאה מהגטו.

"הרעיון לשכן את היהודים בכלובי החיות נולד כשביקרה אצלי ינינה בוכהולץ שהייתה פעילה במחתרת היהודית בווארשה", המשיך, "הארגון שלח אלינו אנשים שנמלטו מהגטו. הם הסתתרו בכלובים הריקים עד שהוכנו להם תעודות והם הועברו למקומות אחרים".

"הבעל הוסתר בכלוב, ואת האם ובנותיה החבאנו בעליית הגג"

"יום אחד באה אלינו יהודייה בשם רגינה", סיפר, "אמרה שנמלטה יחד עם בעלה ושתי בנותיה מהגטו, ואין לה לאן ללכת. החלטנו לקבל אותם אבל לא יכולנו להכניס אותם לדירה, כי הם יהודים". לילדות היה שיער מתולתל ושחור והזוג ז'בינסקי חשש שיבחינו בהן ויחשדו שהן יהודיות. את הבעל הסתירו באחד הכלובים, ואת האם ובנותיה החביאו בעליית הגג.

"אולם סידור זה לא סיפק את אשתי, 'לילדות קטנות כל כך יש לאפשר תנועה' אמרה". הפתרון שמצאה היה לצבוע את השער של הבנות לצבע בלונדיני. אנטונינה הביאה חומרים כימיים וצבעה את שערן של הבנות. "כשירדה הילדה הראשונה מעליית הגג נדהמתי", סיפר ז'בינסקי, "שערה של הילדה היה ג'ינג' כשיער של סנאי והבליט עוד יותר את הקווים היהודיים של פניה". תוצאה דומה הייתה לצביעת השיער של הבת השנייה והילדות נאלצו להישאר בעליית הגג, ומאז קראו להן בשם ה'סנאיות'.

בביקורו בישראל, פגש ז'בינסקי את ה'סנאיות'. הוא פגש גם את אירנה מייזל, אחת מהנשים הרבות שהציל את חייהן.

"זה היה עניין של הגינות בסיסית"

יאן ז'בינסקי המשיך להיאבק בגרמנים, הוא הצטרף ולחם לצד מיליון פולנים ב'מרד הוורשאי' שפרץ ב-1 בספטמבר 1944, פיקד על מחלקה ואף נפצע. עם דיכוי המרד נשבה ונלקח לגרמניה.

אשתו אנטוניה המשיכה בפעילותו של בעלה ודאגה לצרכיהם של מספר יהודים שנותרו בין חורבותיה של וארשה. בני הזוג  ז'בינסקי הקימו מחדש את גן החיות לאחר המלחמה. ז'בינסקי קיבל בחזרה את תפקיד מנהל הגן עד שהתפטר ב-1951.

"הוא אמר לי שלא הייתה בכלל שאלה האם לעזור", סיפרה תרזה על אביה. "זה היה פשוט עניין של הגינות בסיסית. אדם חייב להיות הגון. הוא תמיד אמר זאת". אנטונינה נפטרה ב-1971 משבץ לב. ויאן מת ב-1974.

הנצחה

תרזה ואחיה שמחו כשפנתה אליהם הסופרת דיאנה ארקמן בבקשה לכתוב ספר על המתאר את קורות המשפחה בתקופת המלחמה. ב-2007 פורסם הספר בשם "אשתו של שומר גן החיות" בשפה האנגלית.

הספר, שזכה לתהודה רבה, עובד לסרט בשם זהה ויצא להקרנה בשנת 2017. בסרט משחקת השחקנית הישראלית שירה הס והוא זכה לתהודה רבה.

הבית בהם התגוררה משפחת ז'בינסקי, בתוך גן החיות, קיים עד היום ומשמש כמוזיאון המנציח את מפעל ההצלה הגדול שקיימה המשפחה בתקופת השואה. בבית מוצגים אוסף הפוחלצים הגדול של פרופסור ז'בינסקי וכל חפציו האישיים.