1936: המאמר שהלחיץ את הבריטים

מאמר המערכת של "דבר" מה-4 באוגוסט 1936 כל כך הרגיז את שלטונות המנדט הבריטי, עד כדי כך שהם הורו בעקבותיו על סגירת העיתון לחמישה ימים. מבחינתם, המאמר כלל האשמה חמורה כנגדם: כוונה להפסיק את העלייה היהודית לארץ מתוך כניעה לטרור הערבי. עורכי דבר עשו "אחד ועוד אחד": בעקבות המאורעות האלימים בארץ עתידה להגיע לכאן ועדה מלכותית שתכריע בעתידה של פלשתינה(שנודעה לימים כ"ועדת פיל"). הבריטים הכריזו שהוועדה תגיע לארץ רק אם תוכרז הפסקת אש. אבל איך ישיגו הבריטים שקט? ב"דבר" הסיקו שהבריטים מתכננים להפסיק את העלייה היהודית כדי לרצות את ההנהגה הערבית. הם לא הכריזו על כך באופן חד משמעי, כדי לא להיראות כמי שנכנעו מיידית לטרור – אבל הם פשוט יעשו זאת בהמשך. "החרב של הפסקת העלייה העברית, למשך עבודתה של הוועדה המלכותית, תלויה על צווארנו. אין לנו צורך ברמזים של העיתונות הערבית וקצת עיתונות אנגלית, אין לנו צורך בנבואות הבטחות של "גרייט בריטן", כותבים העורכים ומצטטים את מזכיר המושבות שאמר בפרלמנט כי "ההחלטה – אם תהיה הפסקה או לא תהיה – תבוא בעתה".

"אם תיפסק העליה, לא תהיה לדבר הסברה אחרת בלתי אם זאת: ממשלת בריטניה ויתרה לזורקי פצצות, ליורי יריות, לעוקרי עצים, למשחיתי תבואה", קובע המאמר. בספר "ראשית דבר" כותב ד"ר מרדכי נאור כי "מבחינת השלטון זו הייתה ידיעה "מתסיסה", העלולה "לסכן את שלום הצבור". לאחר חמישה ימים, ב-10 באוגוסט, הופיע העיתון מחדש, עם מכתב תמיכה של מועצת פועלי תל אביב ("מאמצים את ידיכם ורוחכם בעמידתכם על משמרתכם רבת האחריות") והודעת המערכת למנויים על הנזק הכלכלי שנגרם בעקבות הסגירה: "היענו לגובינו כמיטב יכולתכם, הכניסו את תשלומיכם מראש, החייב – יסלק את חובו עד גמירא. הרבו כוחו של 'דבר'!".

"חרב הפסקת העלייה העברית תלויה על צווארנו": המאמר שבעקבותיו נסגר "דבר" לחמישה ימים – 4.8.1936. הקליקו לצפייה במסך מלא

היענו לגובינו כמיטב יכולתכם. "דבר", 10.8.1936

1953: האיומים על הדמוקרטיה הישראלית – החום הכבד ומשרד האוצר

האם ייתכן כי החום הכבד בישראל פוגע ביכולתו של בית הנבחרים לשרת את אזרחי המדינה? אם לשפוט על פי טורו הפוליטי של משה תבור ב"דבר" מה-2 באוגוסט 1953, מדובר בלא פחות מסכנה לדמוקרטיה. "הגורם המשפיע ביותר על מהלך עבודתה של הכנסת, קצב פעולתה ודיוניה בימים אלה – היה השרב", כותב תבור, "הקיץ קשה והבית מכונס באולם בלתי מתאים, שלא נבנה לצורך זה. המחוקקים הטובלים בפלגי זיעה מגיעים לאפיסת כוחות. הביקוש למשקאות קרים וחמים עלה לשיאי-שיאים ואנשי המזנון אין לאל ידיהם לספקו". שורש הבעייה, לדעתו של תבור הוא חוסר תכנון מוקדם של סדר היום למליאת הכנסת, שגרם לעומס של ישיבות בתקופת הקיץ. גם משרד האוצר זוכה לביקורת: "יש לשים סוף לרשלנות ולהזנחה הפוקדות (אותו) כפי הנראה", וגורמות לו "להגיש את התקציב הרגיל 'חמש דקות לפני השעה שתים עשרה… נמצא, שאין לתת מנוח למשרד האוצר והחל מינואר יש להרבות בכל אמצעי הלחץ הפרלמנטריים כדי להבטיח דבר ראשוני זה (הגשת התקציב בזמן) – המובן מאליו".

הביקוש למשקאות קרים וחמים עלה לשיאי-שיאים ואנשי המזנון אין לאל ידיהם לספקו. "דבר", 2.8.1953. הקליקו לצפייה במסך מלא

1980: מתקפה ממוקדת

הציבור הישראלי התמודד מאז ומתמיד עם איומים ומתקפות רבות כנגדו – מלחמות, פיגועי טרור, חרמות כלכליים ועוד. אבל למתקפה שהכריז עליו באוגוסט 1980 משרד התקשורת בממשלתו שלו הוא כנראה לא ציפה. וכך מתוארת הכרזת המלחמה ב"דבר" מה-1 באוגוסט 1980: "משרד התקשורת עומד לחדש בשבוע הבא במשנה מרץ (את) מתקפתו על הציבור להנהגת המיקוד בישראל". המיקוד בדואר הונהג כבר ב-1971 אבל תשע שנים לאחר מכן, רק 10-15 אחוזים מדברי הדואר במדינה נשאו מיקוד, בעיקר כאלה שיצאו מבנקים וחברות גדולות שקיבלו לשם כך סיוע מהמדינה. "לאחר שלבי שכנוע והסברה יעלה משרד התקשורת את התעריפים לדברי דואר שלא ישאו מיקוד", כותב הסופר הכלכלי של "דבר". האבסורד הוא שהמיקוד לא יסייע למכתבים להגיע מהר יותר ליעד: מנהל שירותי הדואר ענה לשאלת "דבר" כי כרגע יש מחסור בדוורים, ועד ששכרם לא יועלה הוא יתקשה לגייס עובדים חדשים ולייעל את החלוקה.

המיקוד לא יגרום לדברי הדואר להגיע מהר יותר ליעד. "דבר", 1.8.1980