תכנית הסיוע של נשיא ארה"ב גו' ביידן, בהיקף 1.9 טריליון דולר, זכתה השבוע לביקורת 'מבית': הכלכלן לארי סאמרס שייעץ לממשלים הדמוקרטיים של קלינטון ואובמה, הזהיר כי התכנית עלולה להיות גדולה מדי ולגרום לאינפלציה.

אך נראה שהזמנים השתנו. הביקורת של סאמרס, אולי הדמות הכלכלית המרכזית במפלגה הדמוקרטית בעשורים האחרונים, אמנם פתחה דיון, אך בעיקר זכתה לתגובות נגד חריפה של כלכלני המפלגה שטענו שהוא "חד וחלק טועה".

לארי סאמרס, כלכלן אמריקאי (צילום: AP Photo/Michel Euler).

המאמר של סאמרס בוושינגטון פוסט אמנם מכנה את התכנית "אמיצה" ו"שאפתנית", אבל מדגיש שני סיכונים שהיא מביאה עמה. הסיכון הראשון הוא עלייה חדה באינפלציה "כמותה לא ראינו בדור האחרון". לכן מציע סאמרס  ללוות את התכנית בהצהרות ברורות כי היישום יהיה תחת פיקוח, ושינויים יעשו ככל שיידרש. כשהכוונה היא בעיקר להגבלת היקף התכנית אם יהיה צורך.

החשש השני של סאמרס הוא שעלותה הגדולה של התכנית לא תאפשר, מבחינה כלכלית ופוליטית, להציג תכנית השקעה בתשתיות ליציאה מהמשבר. בהקשר זה יש לציין כי ביידן הצהיר כי יביא תכנית השקעות בהיקף של 2 טריליון דולר ליציאה מהמשבר.

למרות שסאמרס מקפיד להוסיף שהתכנית היא חיונית, ומגבה את האמירה שעדיף לעשות יותר מידי מפחות מידי, הביקורת שלו הובילה לתגובה חריפה בקרב כלכלני המפלגה הדמוקרטית.

"העידן של לארי סאמרס נגמר"

לגישתו של סאמרס היו גם תומכים. ראש קרן המטבע לשעבר אוליבר בלנשרד כתב שהתכנית גדולה מידי, ועלולה להגדיל את הביקוש ולגרום ללחץ אינפלציוני, כפי שטען סאמרס.

הכלכלן זוכה פרס נובל פול קרוגמן השיב לשניהם שלא מדובר ב"תכנית גירויים" להמרצת הכלכלה אלא בתכנית מלחמה בקורונה. "כשאתה נלחם במלחמה, אתה לא מעריך כמה צריך להשקיע בשביל לשמור על ההוצאה, אתה מעריך כמה כסף צריך כדי לנצח במלחמה" כתב.

So is the Biden plan too big? We need to be clear about what it's for. IT'S NOT STIMULUS. This isn't at all like the ARRA, which was all about boosting demand; this is disaster relief. Or maybe it will help if we think of it as being like fighting a war against Covid fallout 1/

— Paul Krugman (@paulkrugman) February 6, 2021

ביום שישי בבוקר אמר יועצו הכלכלי של הנשיא ג'רד ברנשטיין שהממשל מאמין שצריך "להכות מהר" ו"להכות חזק". הוא הוסיך שיש קונצנזוס מלא בצוות לגבי התכנית. לדבריו, סאמרס "טועה חד וחלק" בביקורת שלו שהממשל מעריך בחסר את סכנת האינפלציה. "ג'נט יילן היא מזכירת האוצר אוקיי? היא יודעת משהו לגבי סיכונים אינפלציוניים ועקבה אחר הנושא מאז ומתמיד", אמר ברנשטיין.

"בכירה בממשל ביידן אמרה לפייננשל טיימס כי "לדאוג מ'חימום יתר' של הכלכלה בזמן שהבראת שוק העבודה נעצרה זה מטופש באופן קיצוני". היא הוסיפה כי "ברור שיש סיכונים בללכת בגדול, אבל אמרנו לאורך כל הדרך, הסיכונים האלה מחווירים בהשוואה לסיכונים של ללכת בקטן. כמו שסאמרס עצמו צריך לזכור".

בריאן שץ, סנאטור דמוקרטי מהוואי, היה חריף במידה דומה. "למה שנקשיב לכלכלן שמודה שהוא הלך בקטן מידי בפעם הקודמת ומציע לנו ללכת בקטן יותר הפעם?", אמר, "העיר הזאת משוגעת. זה נראה כאילו אנשים יכולים לזכור רק שלושים שמות אז הם חוזרים שוב ושוב לאותם אנשים".

"קיץ (סאמר) הופך לסתיו – עידן חדש הגיע". צילום מסך של עמוד ההפינגטון פוסט

העיתון הדמוקרטי ליברלי הפינגטון פוסט פרסם בראש האתר שלו טור עם כותרת שלא משתמעת לשתי פנים. "העידן של לארי סאמרס נגמר", נכתב בראש הטור שכותרתו הייתה משחק מילים: "קיץ (סאמרס) הופך לסתיו".

השאלה היא המורשת

חלק ניכר מהטור של סאמרס נוגע דווקא לנקודה אחרת בזמן, ולמורשת שלו עצמו כיועץ כלכלי בכיר בממשל אובמה. בתפקיד זה היה סאמרס מי שהוביל את גיבוש חבילת הסיוע למשק האמריקני בעקבות המשבר הפיננסי ב-2008, שהיקפה המצומצם יחסית זכה לביקורת רבה בשנים שעברו מאז. "אני מסכים עם הקונצנזוס הכללי בקרב כלכלנים פרוגרסיביים שזה היה יותר טוב אם ממשל אובמה היה מצליח להעביר חבילת תמריצים גדולה יותר", כתב.

במאמר מוצגת חבילת הסיוע שגיבש ב-2008 כחבילה בגודל נכון לשעתה, אבל יש לציין שכבר אז זכה סאמרס לביקורת קשה מצד כלכלנים פרוגרסיביים יותר. מבקריו טענו שההערכות שלו לגבי מצב הכלכלה האמריקאית בזמן המשבר הפיננסי היו אופטימיות מדי, וגובשו במכוון כדי להקטין את היקף הסיוע שתידרש הממשלה להעמיד.

בריאן שץ, סנאטור דמוקרטי מהוואי: "למה שנקשיב לכלכלן שמודה שהוא הלך בקטן מדי בפעם הקודמת?"

ב-2008, עוד לפני שהנשיא אובמה נכנס לתפקיד, סאמרס דחף לאימוץ תכנית קיצוצים נרחבת ש"תפצה" על הסיוע שנתנה הממשלה, והציע להביא לחזרת הגירעון למצבו הקודם עד ל-2014, תוך קיצוץ שנתי של 700 מיליארד דולר.

במאמר שפרסם בשבוע שעבר, הדגיש סאמרס כי הנתונים הכלכליים של ארה"ב היום, לעומת אלו ב-2008, לא מצדיקים חבילת סיוע בהיקף המוצע.  מספר כלכלנים הצביעו על כך שגם אז התנגד סאמרס להוצאה ללא קיצוצים בתמורה, מחשש לעלייה ברמות האינפלציה. מה שמעלה את השאלה: מה התנאים בהם סאמרס חושב שנכון לבצע הרחבה תקציבית 'גדולה'?.

השיח במפלגה הדמוקרטית השתנה

אפשר אולי לראות בתגובה החריפה לדבריו של סאמרס ביטוי לשינוי עמוק שעוברת המפלגה הדמוקרטית בשנים האחרונות. בין היתר בהתחזקות האגף שקורא למעורבות תקציבית משמעותית יותר של הממשלה בכלכלה.

סאמרס הוא אחת הדמויות שמייצגות יותר מכל את אימוץ הגישה הניאוליברלית במפלגה הדמוקרטית בעשורים האחרונים. הוא  היה שר האוצר של ביל קלינטון, הממשל הדמוקרטי הראשון שאימץ מדיניות של איזון תקציבי. קלינטון הצליח להגיע לכך על ידי קיצוצים מסיביים בהוצאות הממשלה, כך שבארבע מתוך שמונה שנות כהונתו סיים הממשל עם עודף תקציבי.

מימין: סגן-הנשיא, אל גור; שר האוצר, רוברט רובין; היועצת הכלכלה ג'נט ילן ונשיא ארה"ב, ביל קלינטון במעמד חתימת תקציב. אוגוסט 1997 (צילום ארכיון: AP Photo/Ruth Fremson)

סאמרס עצמו עודד הסרת רגולציה מהבנקים להשקעות, צעד שהיה לו תפקיד משמעותי ביצירת התנאים למשבר הסאב פריים בשוק ההון האמריקני ב-2008. זו אולי המורשת המשמעותית ביותר של לארי סמארס במפלגה הדמוקרטית, שהייתה עד אז מחוייבת להוצאה ממשלתית גדולה יותר במטרה להשיג יעדים כלכליים וחברתיים.

סאמרס הוא האיש שהיה שם. הדחתו הסמלית מתפקיד הכלכלן הבכיר מסמלת אולי את רצונה של המפלגה הדמוקרטית להשתנות. המפלגה שהפכה למזוהה עם גלובליזציה פרועה, חיבה לוולסטריט, ניתוק מאיגודי עובדים והעדפה להפרטה ולצמצום תקציבי, היא המפלגה שהפסידה את הנשיאות לדונלד טראמפ ואיבדה את מעוזי התמיכה המסורתיים שלה. אולי כעת היא מנסה להמציא את עצמה מחדש. ​