אחד הדברים החביבים על העיתונות הכלכלית, ביום פרסום דו״חות השכר במגזר הציבורי, היא ההשוואה בין השכר במגזר הציבורי לשכר הממוצע במשק. אלא שמדובר בהשוואה בעייתית ואולי אפילו מגמתית.
המגזר הציבורי והמגזר הפרטי הם שני ״יצורים״ שונים מאוד. במגזר הציבורי יש 41% אקדמאים, לעומת 17% בלבד במגזר הפרטי. המגזר הציבורי קטן בהרבה מהמגזר הפרטי (פחות מרבע), והיצע המקצועות בו מוגבל. אין בו מאות אלפי קופאיות ומאבטחים. יש בו הרבה עובדים מקצועיים ותפקידים שדורשים הכשרה ארוכה.
פרסום הנתון ההשוואתי במקום מרכזי כל כך בדו״ח – הגרף שפותח את דו״ח השכר במגזר הציבורי – למרות ההשוואה הבעייתית ובלי חשיפת הפרמטרים שמשפיעים על השכר, הקביעות ועוד; מרמזת אולי על ניסיון להציג את השכר במגזר הציבורי באור שלילי.
המגזר הכי שוויוני
נתון חשוב ומבוסס הרבה יותר, שמקבל מעט מידי דגש, הוא עד כמה שוויוני השכר של עובדי המגזר הציבורי ביחס למגזרים אחרים. הפערים בין השכר הממוצע לשכר החציוני של עובדי הציבור, קטנים משמעותית מהפערים בשאר חלקי המשק.
הפער הממוצע בין העשירון העליון לעשירון התחתון במשרדי הממשלה הוא פי 2.5, לעומת פי 8 (!) בכלל המשק. פערי השכר בין גברים לנשים מתקיימים גם כאן, אבל קטנים משמעותית מהמגזר הפרטי: במשרדי הממשלה עובדת מרוויחה בממוצע 84% מהשכר של העובד, לעומת 68% בכלל המשק.
נקודה בגנות השוויון המגדרי במשרדי הממשלה הוא שיעור העסקה נמוך משמעותית מחלקן של הנשים באוכלוסייה. עם זאת, לזכות המגזר הציבורי אפשר לציין כי בעוד פערי השכר בין בני המיעוטים לכלל האוכלוסייה במשק הישראלי עומד על 34%, במגזר הציבורי הוא עומד על 7% בלבד.
ירידת שכר אחרי גיל 45 היא תעודת עניות
אחד הגרפים המקוממים בדו״ח הוא זה שמשווה בין השכר ועשירון הציון בפסיכומטרי. לפי הגרף, עלייה בציון הפסיכומטרי (מדד שנוי במחלוקת בפני עצמו) נותנת תמורה גבוהה הרבה יותר במגזר הפרטי מאשר בציבורי.
לצד הגרף מופיעה הכותרת: ״חסם: פערים בין שכר העובדים לכישוריהם״. ההנחה המובלעת בגרף (אין איך לנסח זאת אחרת) היא שמי ש״חכם״ יותר, צריך לקבל יותר כסף. האם ראוי שגוף ציבורי יחיל על עצמו תפיסות כאלה? והאם בכלל מבחן הפסיכומטרי הוא המדד הבלעדי לכישורים וחכמה?
״חסם״ מקומם נוסף, בשפתו של הדו״ח, היא ״עליית השכר האוטומטית כתלות בוותק״. השכר במגזר הציבור עולה בצורה רציפה עד גיל 50, שם הוא נשאר יציב יחסית, לעומת השכר במגזר הפרטי שבגיל 45 מתחיל לרדת למטה.
מדובר בנתון שהוא תעודת עניות למדינת ישראל. העובדה שהשכר במגזר הפרטי יורד עד ליציאה לפנסיה היא מצערת מאוד. העובדה שבמגזר הציבורי השכר מתייצב בעשור האחרון לפני הפרישה (ולאו דווקא עולה, כפי שנרמז בדו״ח) היא לזכותו של מנגנון השכר במגזר הציבורי.
צריך ממונה על השכר במגזר הפרטי
הקורונה הוכיחה עד כמה המגזר הציבורי בישראל מוכרח להיות טוב. ראוי לעלות שאלות על רמת הפריון של העובדים, על המוטיבציות שלהם ועל מבנה ההעסקה והדינמיות שלו; אבל לא נכון יהיה לעשות זאת דרך פגיעה בשכר, בבטחון התעסוקתי ובהעמקת הפערים בין העובדים כמו במגזר הפרטי.
ביטחון תעסוקתי ושכר שוויוני הם נכס כלכלי, חברתי ותרבותי. אפשר אולי להקים במשרד האוצר את אגף ״הממונה על השכר במגזר הפרטי״, שיוציא דו״ח נתונים על הדרך לצמצם בו פערי שכר, פערים מגדריים, לשלב מיעוטים ולדאוג לעובדים לביטחון תעסוקתי עד הפנסיה, ולאחריה.
