האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד עתרו לבג"צ, בדרישה שיורה לביטוח הלאומי לממן את מלוא ההוצאות הרפואיות, של עובדים פלסטינים שנפגעו בתאונות עבודה בישראל, כבר מרגע התאונה. עובדים פלסטינים הם אוכלוסיית העובדים היחידה בישראל, שנאלצת לשלם מכיסה את הוצאות הטיפולים הרפואיים וטיפולי השיקום בתקופה שבין הפגיעה לבין ההכרה בפגיעתם כתאונת עבודה.

עובדים פלסטינים המועסקים בישראל, נופלים היום בין הכיסאות בכל הקשור למימון הטיפול הרפואי במצב של תאונת עבודה. זאת מאחר וביטוחי הבריאות הקיימים ברשות הפלסטינית לא מכסים טיפול בגין תאונות עבודה שנגרמו בישראל. העובדים הפלסטינים כן מכוסים על ידי הביטוח הלאומי הישראלי, אך הם זכאים לקבלת החזרים עבור הוצאותיהם הרפואיות רק בדיעבד, לאחר שהתאונה מוכרת על ידי הביטוח הלאומי כתאונת עבודה, תהליך היכול לקחת חודשים.

כך, לכאורה, המשמעות היא שדווקא בתקופה בה העובד אינו יכול לעבוד, הוא נדרש להוציא מכיסו סכומי כסף גדולים עבור הטיפולים הרפואיים, או, כפי שקורה לא פעם, לוותר על טיפולים נחוצים בהיעדר אפשרות לממנם.

מצבם של העובדים הפלסטינים יחודי שכן עובד ישראלי שנפגע בתאונת עבודה יקבל טיפול רפואי במימון ביטוח הבריאות הממלכתי של קופות החולים. לאחר ההכרה של הביטוח הלאומי בתאונת העבודה קופת החולים מתחשבנת ישירות עם הביטוח הלאומי על הוצאות הטיפול. עובד זר שאינו פלסטיני חייב להיות מבוטח בביטוח בריאות פרטי, המממן את הטיפול הרפואי הנדרש במקרה של תאונת עבודה.

בעתירה, שהוגשה בשבוע שעבר באמצעות עו"ד רוני פלי מהאגודה לזכויות האזרח, דורשים העותרים כי הביטוח הלאומי יממן עבור העובדים הפלסטינים שנפגעו בתאונות עבודה את מלוא ההוצאות הרפואיות, החל מרגע התאונה. זאת בכפוף לחתימת המעסיק על טופס בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה, או בכפוף להמצאות 'ראשית ראיה' המעידה כי התאונה ארעה במהלך עבודה בישראל.

העתירה הוגשה גם כנגד קופת חולים כללית, שהיא הממונה מטעם הביטוח הלאומי על תשלום החזרי ההוצאות הרפואיות לעובדים הפלסטינים, וחברת מדינטק המבצעת את הבדיקה והאישור של החשבוניות המוגשות על ידיהם.

העיתונאי אהוד עין-גיל, מתנדב כבר שלושים שנה בקו לעובד בסיוע לעובדים פלסטינאים למצות את זכויותיהם במקרים של תאונות עבודה. לטענתו עד כה, הוא מעולם לא הצליח לקבל מקופת חולים כללית מסמך המפרט את התמחור של ההוצאות הרפואית בגינן הקופה משפה את העובדים.

בעתירה מוצג כדוגמה סיפורו של ה', פלסטיני מאיזור קלקילה שידו נשברה בשנת 2018 במהלך עבודתו במפעל בחדרה. המעסיק פינה את העובד לקבלת טיפול בבית החולים הלל יפה, שם הוא גם מילא טופס תאונה (טופס 250) של הביטוח הלאומי. ה' טופל ושוחרר להחלמה שנמשכה כשלושה חודשים, במהלכה הוא נדרש לטיפולי המשך אצל רופאים פרטיים ופיזיוטרפיסטים בטול כרם.

הוצאותיו של ה' על הטיפולים והנסיעות לטול כרם הגיעו ל-4,040 שקלים. בספטמבר 2018 הגיש בסיוע קו לעובד קבלות מפורטות לקופת חולים כללית, אך רק במאי 2019, למעלה משמונה חודשים אחר כך, קיבל החזר בסך 1,860 שקלים בלבד. 46% מהסכום שהוציא. הקופה אף לא הבהירה לא אילו מהטיפולים שקיבל לא אושרו, ומדוע יותר מחצי מהכסף שהוציא לא הושב לו.

"אין שום מדד ברור ושקוף לאישור קבלה או לדחייתה ולא לתעריפים שנקבעו ככל הנראה לטיפולים שונים", אומר עין-גיל. "תרופות שנרכשו בסכום מסוים, מקבלות החזר על סכום נמוך יותר, כך גם ביקורים אצל רופאים. לא רק שאין פירוט, אלא שהתשלום משולם לשיעורין – ובשום שלב העובד והמטפל בו אינם יודעים אם יתקבל תשלום נוסף בתוך חודש או חצי שנה, או שבכך תמה הזכאות. אין אף דרך לדעת מדוע ההמתנה להחזר על קבלה מסוימת נמשכת חצי שנה, בעוד שעל קבלה אחרת שהוגשה באותו מועד, עובד ימתין שמונה חודשים".

העותרים טוענים כי התהליך כולו מבוצע כיום באמצעות הדואר בהתכתבויות בעברית, וכי העובדים נדרשים לשלוח בדואר לקופת החולים קבלות מקוריות בגין הוצאותיהם הרפואיות המגובות במסמכים רפואיים.

בהתאם לטענות אלה, דורשים העותרים שתוקם מערכת מקוונת ומונגשת, בשפה הערבית, שתאפשר העברת המסמכים, ושתעריפי ההחזרים יותאמו לעלויות הטיפולים בגדה המערבית ויפורסמו כך שהעובדים שנפגעו יוכלו לקבל החלטות מושכלות. עוד דורשים העותרים כי התשלום בגין הטיפולים יועבר ישירות לחשבונות הבנק של העובדים ולא באמצעות צ'קים הנשלחים בדואר כפי שקורה היום.

"הצורך במימון הוצאות הטיפול של עובדים פלסטינים שנפגעו בתאונת עבודה בישראל הינו קריטי גם לאור העובדה שעובדים אלו מועסקים בישראל בדרך כלל בענפים המסוכנים ביותר כמו ענף הבניין שתאונות העבודה בו שכיחות יחסית" נכתב בעתירה. יש לציין כי בענף הבניין בין שליש למחצית מהפצועים בינוני עד קשה, הם פלסטינים.

תגובות הביטוח הלאומי וקופת חולים כללית טרם התקבלו.