ברקלי – אנו רגילים לחשוב שתפקידם של הבנקים המרכזיים מתמקד באופן צר ביציבות המחירים, או לכל היותר באינפלציה, תוך שמירה על פעולה חלקה של מערכת התשלומים. אך עם המשבר הפיננסי העולמי של 2008 וכעת עם משבר הקורונה, ראינו איך בנקים מרכזיים מתערבים כדי לתמוך במגוון גדל והולך של שווקים ופעילויות, תוך שימוש באמצעים החורגים הרבה מעבר לריביות ולפעולות בשוק החופשי.
דוגמה לכך היא "התוכנית להגנת השכר" (Paycheck Protection Program Liquidity Facility) של הפדרל ריזרב האמריקני, במסגרתה הבנק המרכזי מספק גמישות למלווים, אשר מעניקים הלוואות לעסקים קטנים שנקלעו למצוקה הקשורה למגיפה. זה, בבירור, לא הפד שאנחנו מכירים.
כעת אנו שומעים קריאות להרחיב עוד יותר את היקף הפעולה של הבנקים המרכזיים. נשיאת הבנק המרכזי האירופי כריסטין לגארד, וחברת דירקטוריון הפד, לאל בריינארד, דחקו במוסדות שהן חברות בהם להתמודד עם שינוי האקלים. בעקבות מחאת השחורים בארה"ב, חברת בית הנבחרים מקסין ווטרס מקליפורניה דחפה את יו"ר הפד ג'רום פאוול לעשות יותר בנושא אי-שוויון בכלל, ואי שוויון על רקע גזעי במיוחד.
קריאות כאלה מחרידות את טהרני הבנקאות המרכזית, המתריעים כי הטלת אחריות נוספת זו על הבנקים עלולה להסיט אותם ואת המדיניות שלהם מהמטרה העיקרית שלהם, בקרת האינפלציה. הם מזהירים כי מדיניות מוניטרית היא דרך לא יעילה להתמודדות עם שינויי אקלים ואי שוויון, ושניתן לטפל בבעיות אלו ביעילות רבה יותר באמצעות מיסוי פליטת פחמן או חוקי דיור שוויוניים.
ממה חוששים המתנגדים
מעל לכל, המבקרים חוששים שהשאיפה לשינוי מדיניות זה תסכן את עצמאות הבנקים המרכזיים. בנקים מרכזיים נהנים מעצמאות ביצועית על מנת למצב את עצמם כבעלי חופש פעולה ספציפי, מכיוון שיש הסכמה כי היעד של השגת אותו חופש פעולה מתקבל בצורה הכי טובה כאשר המנדט לקבלת ההחלטות הבנק יוצא מידיהם של נבחרי הציבור.
אבל עצמאות אינה פירושה שהבנקאים המרכזיים אינם נדרשים לדין וחשבון בפני פוליטיקאים ודעת הקהל. עליהם להצדיק את מעשיהם ולהסביר כיצד המדיניות שלהם מקדמות את היעדים ששמו לעצמם. ניתן למדוד את הצלחתם או כישלונם על ידי הצלחה בעמידה במטרות שהציב הבנק המרכזי עצמו.
עם חופש פעולה רחב יותר, הקשר בין כלי מדיניות ותוצאות המדיניות יהפוך מורכב הרבה יותר. יהיה קשה יותר להסביר החלטות מדיניות, וקשה יותר לשפוט הצלחה או כישלון. כיוון שלמדיניות המוניטרית יש השפעה מוגבלת בלבד על שינויי האקלים או על אי-השוויון, התמקדות בנושאים כאלה עלולה להכשיל את הבנקים, ותסכול בנוגע לכישלון הזה עשוי לגרום לפוליטיקאים לחשוב מחדש על עצמאותו של הבנק המרכזי.
הפגנת אדישות מתנשאת ומסוכנת
אלו טיעונים ראויים. אך יחד עם זאת, הבנקים המרכזיים אינם יכולים לישון בשקט בשעת סכנה, המחייבת מאמץ מאוחד של כל הגורמים האפשריים. הקריאות לבנקים מרכזיים לטפל בשינויי אקלים ובאי השוויון משקפות מודעות לכך שבעיות אלה מהוות משברים קיומיים. אם בנקאים מרכזיים יתעלמו מהם, או יפטרו אותן כ"בעייה של מישהו אחר, המטופלת היטב במקום אחר" תגובתם תיראה כהפגנת אדישות מתנשאת ומסוכנת. בשלב זה, עצמאותם באמת תהיה בסיכון.
אז מה לעשות? לבנקים מרכזיים כרגולטורים יש כלים להתמודד עם שינויי האקלים, ואחריותם להבטיח את שלמותה ויציבותה של המערכת הפיננסית מעניקה לקובעי המדיניות את המנדט להשתמש בכלים אלו.
הם יכולים לדרוש גילויים כספיים נרחבים יותר בנושאים הקשורים לאקלים. הם יכולים לכפות דרישות נוקשות יותר לגבי נזילות והון עצמי על מוסדות פיננסיים שתיקי הנכסים שלהם חושפים אותם לסכנות של שינוי האקלים. כלים כאלה ירתיעו את המערכת הפיננסית מלקחת על עצמה סיכונים הקשורים בהשקעה בתעשיות מזהמות.
כמה מדעני אקלים התקבלו לעבודה בבנקים מרכזיים?
האתגר בהבנת הסיכונים ליציבות הפיננסית כתוצאה משינויי אקלים הוא שאירועי אקלים אינם סדירים ולא ליניאריים. כאשר מנסים לחשב אותם, יהיה חשוב לבנקים מרכזיים להימנע מטעויות כגון אלו שנעשו במשבר הקורונה. הבעיות הללו התעוררו משום שכלכלנים ואפידמיולוגים עבדו בנפרד. אם כך, ראוי לשאול תומכות בהרחבת האחריות של הבנקים המרכזיים, כמו לגארד ובריינארד: כמה מדעני אקלים התקבלו לאחרונה לעבודה בבנקים מרכזיים, ומתי הם צפויים להתחיל את עבודתם.
כשמדובר באי שוויון, לחלק מהבנקים המרכזיים כבר יש את המנדט הרלוונטי. בארצות הברית חוק ההשקעה מחדש בקהילה (the Community Reinvestment Act) משנת 1977 מטיל על הרגולטורים, כולל הפד, להבטיח שלמשפחות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית תהיה גישה נאותה להלוואות באשראי.
הפד העביר את האחריות הזו ל-12 בנקי העתודה האזוריים שלו, שכל אחד מהם ממלא אותה בדרכים שונות. הדרכה הדוקה יותר של מועצת הפדרל ריזרב כיצד בדיוק להבטיח גישה שווה להלוואות אשראי, תוך התייחסות מפורשת לאי שיוויון גזעי ולפערים חברתיים, תחזק את המאמצים הקיימים.
בעבור בנקים מרכזיים אחרים, כמו הבנק המרכזי האירופאי (ה-ECB)), התמודדות הנגישות של קבוצות מיעוט מוחלשות לאשראי זול תדרוש שינויים גדולים יותר. אבל לפרלמנט האירופי היכולת להורות על כך. ומועצת ה-ECB יכולה לעבוד עם המוסדות הלאומיים המרכיבים את המערכת הבנקאית האירופית במטרה לטפל בנושאים אלו.
למדיניות המוניטרית השלכות על נושאים שמעבר לאינפלציה ותשלומים, כולל שינויי אקלים ואי שוויון. זה יהיה לא כנה ואפילו מסוכן עבור בנקאים מרכזיים להכחיש את אותם קשרים, או להתעקש שהם בעיה של מישהו אחר. בעבור בנקים מרכזיים, הדרך הטובה ביותר להתקדם היא להשתמש במדיניות מוניטרית כדי לטפל באינפלציה, תוך הפניית הסמכויות הרגולטוריות שלהם לדאגות דחופות אחרות.
_________________________
בארי אייכנגרין הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. ספרו האחרון הוא הפיתוי הפופוליסטי: מחאה כלכלית וריאקציה פוליטית בעידן המודרני.
© project Syndicate, 2021
