"המתכון לחברה טובה, בה כולן מאושרות, עשוי מחומר פשוט המצוי בשפע בעולמנו – אימהות", אומרת ההיסטוריונית והאנתרופולוגית, ד”ר היידי גותנר־אבנדרות', מומחית עולמית לחברות מטריארכליות (חברות בהן השלטון מרוכז בידי נשים).

"ערכים של אימהות – אהבה, הכלה, קבלה, נתינה, כבוד דאגה ושוויון, לצד דפוסי התנהגות של אימהות – עזרה, הדרכה, הזנה, ריפוי, דרישה, הענקת מתנות, הצבת גבולות, ומענה לכל הצרכים, הם הרכיבים לחיים טובים ולחברה טובה בה האנושיות תגיע למיצוי הגבוה ביותר. כשם שאמא מטפלת בילדיה, או לעתים בילדים אחרים, כך ראוי לנהל את כל החברה האנושית, מהפרטים הקטנים ועד הגדולים. הערכים הפטריארכליים השולטים היום בחברה הקפיטליסטית – התחרותיות, האלימות, והחזק שורד, הם לא בני קיימא. הם מובילים את האנושות לסבל".

אז מה עושים?
"אני מאמינה שיש ליצור קהילות שיתופיות של אימהות, שגברים רשאים להצטרף אליהן בתנאי שיקבלו את דפוסי ההתנהגות האימהיים. חברות בהן מקבלים החלטות בהסכמה של כולם, דואגים לצרכים של כולם והמטרה הגדולה ביותר איננה להרוויח כסף או לנצח יריבים אלא לספק את כל הצרכים ולחיות באושר. בשביל זה יש להרחיב את האימהות מהיסוד הביולוגי למבנה החברתי".

"פילוסופיה של גברים, על גברים"

גותנר־אבנדרות, חגגה השבוע יומולדת 80 לצד משפחתה וקהילת הנשים אליה היא משתייכת בביתה שבכפר קטן בגרמניה. היא נולדה בגרמניה הנאצית, ב-1941, בחברה שהיתה ההפך הגמור מחזונה כיום. בגיל 4 חוותה את הכיבוש הרוסי ובגיל 12 עברה עם הוריה לגרמניה המערבית.

כשהיא נשאלת מה היא זוכרת מילדותה היא מסרבת להשיב. "אני לא רוצה שהראיונות איתי יתמקדו בסיפורים שלי אלא במחקר ובתיאוריה עליהם אני שוקדת מזה עשרות שנים". החינוך שקיבלה בבית הספר בגרמניה המזרחית היה מרקסיסטי והשפיע על תפיסת עולמה. "מגיל צעיר", היא נזכרת, "חשתי שהמרקסיזם מנתח נכון את מלחמת המעמדות, אבל משמיט את הניצול הגדול ביותר שהוא ניצול כוח העבודה של הנשים".

עם התבגרותה נרשמה ללימודי פילוסופיה, ובזמן שהייתה סטודנטית נולדו לה שתי בנות ובן. "לימודי הפילוסופיה העלו לי את הסעיף. למדנו פילוסופיה של גברים, על גברים, בדרכי המחשבה של גברים. כל ההתפלספויות האלה הרגישו לי כאילו מסתכלים רק על צד אחד של המטבע. היו חסרות לי הנשים. הפילוסופיה של הנשים, דפוסי המחשבה הנשיים. מלבד זאת הייתי אמא ומצאתי את התובנות הפילוסופיות הגדולות ביותר מההתנסות הזו שנעדרת כליל מהחשיבה הפילוסופית הקלאסית. הושפעתי מההגות הפמיניסטית המודרנית שהתפרסמה באותן שנים והשתתפתי בהפגנות של נשים. זה הרגיש שהמאבק הגדול והחשוב ביותר לשחרור האנושות, המאבק לשחרור הנשים, נעדר מכל השיח האקדמי ואת זה ביקשתי לשנות".

"מטריארכיה היא לא ההיפך מפטריארכיה"

גותנר־אבנדרות' היא בין חוקרות הנשיות הראשונות בגרמניה המערבית. "בהתחלה חקרתי את הדמויות הנשיות במיתולוגיה היוונית, ניסיתי לברר את מקומה של האישה ביוון הקדם-הלניסטית. זה מה שניתן היה לחקור בפקולטה לפילוסופיה. משם עברתי לארכיאולוגיה: חקרתי צלמים של נשים הרות שנמצאו בחפירות בהודו ומעידים על מרכזיותה של האישה ועל קדושת הפוריות והאימהות בשחר האנושות.

נשים מחברת המוסואו בדרום מערב סין, בצילום מתוך המחקר של גותנר־אבנדרות. "הבסיס להגות המטריארכלית שלי" (צילום: היידי גותנר־אבנדרות')

"אחרי כמה שנים הבנתי שאני צריכה להתעסק בהווה ולא בהיסטוריה אז עברתי למחקרים בתחום האנתרופולוגיה והאתנולוגיה. נסעתי לסין שם ערכתי מחקר שטח על המוסואו. מחקר זה היה הבסיס להגות המטריארכלית שלי. בהמשך ליוויתי את מחקרה של פגי סאנדיי על המינאנגקבאו בסומטרה, וחוקרות נוספות שביקשו לחקור חברות מטריארכליות".

ומה גילית?
"התגלית הראשונה שלי, אולי הבסיסית ביותר, היא שמטריארכיה היא לא ההיפך מפטריארכיה. לא מדובר בשלטון של נשים כשם שהגברים שולטים, ועצם החשיבה הזו היא פטריארכית ביסודה. מטריארכיה היא צורת חיים אחרת לגמרי. ניסיתי לתאר את צורת החיים הזו וזה עורר סערה בעולם האקדמאי. עד כדי כך שזרקו אותי מכל המדרגות. נודיתי מהעולם האקדמאי".

אישה מחברת המוסאו בדרום מערב סין, מתוך מחקרה של גותנר־אבנדרות (צילום: היידי גותנר־אבנדרות')

ההתנגדות למחקרה היתה כה עזה, עד שנאלצה להקים אקדמיה עצמאית וב-1986 הקימה את האקדמיה הבינלאומית לחקר הרוח המטריארכית והמטריארכיה המודרנית, או בקיצור HAGIA. "מאות נשים למדו, התנסו וחקרו באקדמיה הזו ב-35 השנים שהיא פועלת".

מה מיוחד באקדמיה הזו?
"היא מתנהלת בדפוסים המטריארכליים אותם אנו חוקרות. הקמנו את האקדמיה באזור סְפָר כי לא היה לנו מספיק משאבים להקים אותה בעיר, אבל יש לזה יתרון עצום וזה המרחב הבועתי אותו יצרנו ובו אנחנו יכולות להתנהל כחברה מטריארכלית. אנחנו חיות יחד כבר הרבה שנים ועוסקות במחקר. ד"ר ססיל קלר (רופאה שוויצרית) הצטרפה אלי לנהל את האקדמיה לפני כ-15 שנים. אני לא מפרסמת מידע ותמונות על האקדמיה כדי להגן עליה ועל הנשים שבה".

"האימהות והסבתות מנהיגות את החברה"

איך נראית חברה מטריארכלית מסורתית?
"האימהות הן המרכז של החברה המטריארכלית, אבל כדי להיות אמא את לא חייבת להיות אמא ביולוגית. כל הנשים המבוגרות הן אימהות של כל הילדים בחמולה. לאחר הנישואין הגבר בא לישון אצל האישה, אך לא בהכרח עובר לגור אצלה. במרבית החברות המטריארכליות שחקרתי, הגברים נשארים לגור אצל האימהות שלהם ועובדים את אדמותיהן. האימהות מגדלות את הילדים עם או בלי האבא הביולוגי שלהם.

המשותף לכל החברות המטריארכליות הוא התפקיד של האימהות והסבתות כמנהיגות החברה. אלה חברות לא היררכיות אלא אופקיות, תרבות המבוססת על עיקרון ההחלטה בהסכמה"

"יש חברות בהן הגברים מגדלים את הילדים של אחיותיהם בחמולה של אמא שלהם ולא בהכרח את ילדיהם הביולוגיים. בחברות אחרות, למשל אצל האקא באפריקה, האבות מתנהגים ממש כמו אימהות, עד לרמה שהם נותנים לתינוקות למצוץ את הפטמה כאקט מרגיע.

"מה שמשותף לכל החברות המטריארכליות הוא התפקיד של האימהות והסבתות כמנהיגות החברה. אבל גם ההנהגה נראית שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים. אלה חברות לא היררכיות אלא אופקיות, תרבות המבוססת על עיקרון ההחלטה בהסכמה (קונצנזוס) לפיו כל החלטה צריכה להיות מוסכמת על ידי כל הבוגרים במשפחה, בחמולה או בכפר".

איך זה עובד?
"תהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות בחברות אלו מתבצע על עקרון ההסכמה (קוצנזוס) ובאופן של מעגלים מתרחבים; כל חמולה שולחת מישהו למועצת הכפר, וכל כפר שולח נציגים למועצה המחוזית. במקרים רבים נציגת המשפחה היא הסבתא הזקנה. השליחה רשאית לייצג רק את מה שבני משפחתה כבר הסכימו עליו, והיא בשום פנים ואופן לא יכולה לקבל החלטות שלא הוסכמו על ידיהם. כך גם ברמה של המחוז. האימהות הן מקבלות ההחלטות המרכזיות, אך כל המבוגרים משתתפים בקבלת ההחלטות עד להגעה להסכמה. במקרה של חוסר הסכמה חוזרים לדון. תפקידן של הסבתות הזקנות לגשר ולתווך בין הגורמים. בחלק מהחברות שחקרתי גברים הם אלה שנשלחים לייצג את הכפרים במועצה המחוזית, שההשתתפות בה דורשת לצאת ממשק הבית לכמה ימים".

"המטרה הגדולה היא לספק את הצרכים"

איך מתנהלת הכלכלה?
"עובדים במטרה לספק את צרכי החמולה והכפר. בחברה המטריארכלית המטרה הגדולה היא לספק את הצרכים. הדרך לעשות את זה היא שיתוף וחלוקה, לא על בסיס שוויון עיוור אלא על בסיס הצרכים. אני קוראת לזה כלכלת נתינה או כלכלת מתנות. הרעיון הוא שחלוקת המשאבים נעשית כמתנה. כשאת נותנת למישהי מתנה את מבקשת לעשות אותה מאושרת וזה הכל. את לא מבקשת דבר בתרומה.

החברה המטריארכלית נוטה תמיד לשוויון. לא מתוקף חוק או תקנון, אלא פשוט כתוצאה מדפוסים ונורמות חברתיות שמאזנות בין המשפחות בכפר ובין הכפרים השונים"

"את המזון וצרכי החיים הבסיסיים החמולה או המשפחה מייצרת בדרך כלל לעצמה, אבל נהוג גם לחלוק ולתת עם השכנים. מה שמעבר לכך, למשל כלי עבודה או בגדים, נהוג לתת במתנה. לדוגמה, אם משפחה אחת בכפר מצטיינת בתווית סלי קש, אז היא תיתן במתנה סלי קש למשפחות אחרות. לא בתמורה למשהו שמשפחה אחרת מייצרת. משפחות עשירות, שהשדות שלהן מניבים תנובה רבה, מצופה מהן לחלוק את השלל עם היתר, לארח פסטיבלים וחגים וכו'. החברה המטריארכלית נוטה תמיד לשוויון. לא מתוקף חוק או תקנון, אלא פשוט כתוצאה מדפוסים ונורמות חברתיות שמאזנות בין המשפחות בכפר ובין הכפרים השונים".

חברות מטריארכליות במאבק הישרדות

חברות מטריארכליות, היא מסבירה, היו נפוצות מאוד לפני מאות שנים, אך ככל שהפטריארכיה התפשטה הן נדחקו ונעלמו: "אימפריות פטריארכליות השמידו את החברות המטריארכליות פשוטו כמשמעו. התהליך הזה של חיסול החברות המטריארכליות נמשך אלפי שנים ועל רובו אין לנו ידע, אבל במאות האחרונות זה תהליך שתועד. הכובש הערבי או האירופאי הגיע כמעט לכל מקום בעולם וחברות שלמות הומרו לאסלאם או לנצרות – דתות פטריארכליות ביסודן.

היידי גותנר־אבנדרות': "מה דרוש כדי להפוך את האנושות למטריארכלית? קודם כל להפסיק עם הרציחות והאלימות" (צילום: אלבום פרטי)

"בצפון אמריקה למשל, רבים מהשבטים האינדיאנים התנהלו כחברות מטריארכליות והאדם הלבן השמיד אותן, דחק אותן והמיר אותן להדמות לו. בשנים האחרונות יש תנועת תחייה של חברות מטריארכליות בצפון אמריקה וזה דבר נפלא, אבל זה תהליך שיקום שייקח שנים רבות. גם התפשטות הקפיטליזם והגלובליזציה דחקה את החברות המטריארכליות. באירופה, למשל, לא נותרו חברות מטריארכליות כלל. עם זאת, ניתן למצוא חברות מטריארכליות גם בימינו בכל קצוות תבל, אך הן מצויות על פי רוב במאבק הישרדות".

חברות מטריארכליות שמצליחות להתקיים גם בימינו, הן, לדבריה, חברות שהצליחו להדוף את הכובש הפטריארכלי בדרכים שונות, ולשמור על אורח החיים הייחודי שלהן. "המינאנגקבאו בסומטרה למשל, אימצו חלק מטקסי האסלאם כדי לעמוד ברף שהכובש המוסלמי הציב, אך שמרו על הדפוסים המטריארכליים המסורתיים אותם הן מכנות 'אדאת'. מדובר בשישה מיליון בני אדם, רובם מוסלמים ברמה כזו או אחרת, אבל זהו אסלאם רדוד וטקסי. בערך מחציתם חיים בכפרים מטריארכליים מסורתיים והחצי השני בערים מודרניות באינדונזיה. אלה שחיים בכפר מנסים לשמר את אורח החיים המסורתי. אלה שחיים בעיר נדרשים כל הזמן לתת תשובות ופתרונות להתנגשות האינסופית בין התרבות המטריארכלית לבין אורח החיים הקפיטליסטי המודרני, ורבים מהם מתבוללים ומאבדים את האופי המטריארכלי.

התפשטות הקפיטליזם והגלובליזציה דחקה את החברות המטריארכליות. באירופה, למשל, לא נותרו חברות מטריארכליות כלל. עם זאת, ניתן למצוא חברות מטריארכליות גם בימינו בכל קצוות תבל, אך הן מצויות על פי רוב במאבק הישרדות"

"מנגד, יש שמוצאים פתרונות המאפשרים להם לקיים דפוסים מטריארכליים גם בתוך הקפיטליזם המודרני. באמריקה הלטינית ישנם שבטים אינדיאנים רבים שעשו דבר דומה עם הנצרות. הם אימצו את הנצרות באופן כזה שלא פוגע באורך החיים המטריארכלי שלהם. זוהי נצרות דקורטיבית וצבעונית שאיננה קנאית.

"דוגמה אחרת היא תנועת הנשים הכורדיות בכלל ורוג'בה שבסוריה בפרט. זו יישות מדינית מודרנית המבוססת על הערכים המטריארכליים. הבסיס הכלכלי שלה הוא קואופרטיבים בניהול נשים, קהילות קטנות בשכונה או בכפר שמתנהלות על דרך ההחלטות בהסכמה, וכל זה תחת המטריה של נשים שאוחזות בנשק ומגנות אחת על השניה ועל מרקם החברה".

"גם לגברים יש מקום"

גותנר־אבנדרות' עצמה חברה במספר קהילות מטריארכליות מסוגים שונים. "התקשורת של ימינו מאפשר כל מני סוגים של קהילות", היא אומרת. "אני חברה בקהילה נשית גדולה, שמבוססת על שיח רוחני־פילוסופי ומתקשרת דרך הרשת. זוהי לא קהילה אקסקלוסיבית ויש בה גם גברים. אני חושבת שכל אחת צריכה למצוא או אולי לפתח את הקהילות המתאימות לה, בתחומים שונים. חלקן קהילות מקומיות בהן ניתן לדאוג לצרכי היומיום וחלקן קהילות סמליות סביב תחום עניין כזה או אחר".

היא מאמינה שגם גברים יכולים להיות שותפים בקהילות כאלה. "גם לגברים יש מקום במרקם חיים שמבוסס על ערכים מטריארכליים. רק שחייבים לשמור על העיקרון של החלטה בהסכמה. אי אפשר שגבר יחליט בשביל נשים או במקום נשים רק כי הוא כריזמטי. לכם בישראל יש את הקיבוץ שזה דבר אדיר וצעד גדול של קידמה. הקיבוץ הוא דוגמה מודרנית של חיי קהילה מפותחים, המבוססים על דאגה לצרכים. אבל ככל שאני מכירה, הקיבוץ מונהג על ידי גברים, ועקרון הקונצנזוס לא בהכרח נשמר בו במשך השנים".

"להתחבר למי שאפשר בכל דרך שניתן"

מה דרוש כדי להפוך את האנושות למטריארכלית?
"קודם כל להפסיק עם הרציחות והאלימות. החיים קדושים. כל יצור חי הוא קדוש. לכל ילדה מגיע חינוך. כל סוג של אלימות ושימוש בכוח חייב להיפסק מיד – נגד בני אדם, נגד בעלי חיים, נגד יערות. חייבים להפסיק לנצל בני אדם, את אמא אדמה ואת הטבע. יש להחליף את כל המערכות שמתבססות על הפעלת כוח ואלימות למערכות שיתבססו על כבוד, ביטחון, חופש ואהבה. מגפת הקורונה מוכיחה לנו שאם האנושות תמשיך להילחם בטבע באופן שלא סופר את כל מה שיש בו, היא לא תוכל להמשיך להתקיים. היא מדגישה כמה דחוף שהאנושות תשנה את דפוסי ההתנהגות שלה.

הקונגרס המטריארכלי העולמי השלישי שנערך בסנט גאלן שוויץ, 2011 (צילום: אלבום פרטי)

"עסקתי במשך 40 שנה בחקר של חברות מטריארכליות רחוקות. ארגנתי שלושה כנסים בינלאומיים אליהם הגיעו נשים מחברות מטריארכליות בכל היבשות, נשים שחיות בהרמוניה חברתית וסביבתית. בסופו של דבר אני חושבת שמה שהכי חשוב הוא ליצור את הקהילה שלך, איפה שאת נמצאת, יחד עם האימהות שסביבך, עם חברות שלך, בנות משפחתך. ליצור קהילות שיתופיות וקואופרטיבים המבוססים על ערכים של אימהות. להתחבר למי שאפשר בכל דרך שניתן. תפקידו של המחקר לעורר ולתת השראה, אבל מה שהכי חשוב זה לשנות את החיים שלנו כאן ועכשיו ולא לשקוע רק בחקר של מה שרחוק מאיתנו".