שר האוצר וראש הממשלה מעדיפים רווחים אלקטורליים על פני העברת תכנית כלכלית לרווחת אזרחי ישראל. אין דרך אחרת להסביר את העובדה שהשניים העדיפו התנגחויות פוליטיות וחומר לקמפיין נוסף, על פני התנהלות שקולה ומשא ומתן פוליטי בהצגת הצעדים הכלכליים האחרונים.

אבל הגמגום של כחול לבן ושאר השחקנים הפוליטיים כלפי התכנית, מעיד על בעיה עמוקה לא פחות. למרות המשבר הכלכלי הגדול בתולדות ישראל, המפלגות לא מגבשות סדר יום כלכלי אמיתי.

הרווח הפוליטי, וההפסד המוסרי

אם לא להתייחס לכותרות המפוצצות, ההצעה שהציגו כ"ץ ונתניהו לפני כשלושה שבועות היא זריקת סיוע נוספת למשק בתוך המשבר. זו לא תכנית כלכלית ליציאה מהמשבר, ולא ״תשעה צעדים להאצת המשק״, אלא סבב נוסף של סיוע הכרחי לציבור שצריך להישאר עם הראש מעל המים.

בתוך 9 הצעדים יש שלושה חשובים: מענק לכל אזרח עד לעשירון השביעי, סיוע נוסף לעסקים שנפגעו תקופה ממושכת, ותמריץ חזרה לעבודה למובטלים זמן רב. ששת הצעדים הנוספים הם שילוב של מיחזור צעדים קיימים (מענק לנכים שכבר סוכם, המשך דחיות תשלומים) וכותרות מנופחות לצעדים מינוריים (דמי אבטלה לעצמאים על חשבון העצמאים והשקעה בתשתיות על חשבון קרנות הפנסיה).

הליכוד יכול היה להביא את שלושת הצעדים העיקריים למשא ומתן עם השותפה הקואליציונית כחול-לבן, או אפילו לנסות להשיג הסכמה של מפלגות נוספות; במקום זאת העדיפו כ״ץ ונתניהו ״לנפח״ את התכנית ולהפוך אותה למוקד לעימות משפטי ופוליטי.

כדי שלא יהיו ספקות לגבי כוונות השניים, הוצמדה התכנית באופן מיידי לקמפיין של הליכוד, למרות שברור שהדבר יקשה על אישורה. נתניהו טען, במידה לא מבוטלת בצדק, שדין הסיוע הכלכלי כדין החיסונים, אלא שהוא לא נוהג כך. האם גם ההסכם עם פייזר היה מצורף לקמפיין הבחירות לפני שאושר על ידי חברת החיסונים, גם בידיעה שהוא עלול להיפגע?

מבחינה פוליטית מדובר ב״ווין-ווין״ קלאסי: או שהתכנית תעבור רגע לפני הבחירות ותיזקף לזכות נתניהו, או שהיריבים הפוליטיים ימנעו את זה וזה ייזקף לחובתם. מבחינה מוסרית, מדובר בציניות.

הנעדר של הבחירות: כלכלה

היעדר האלטרנטיבה לתכנית הכלכלית: פרסום ׳תשעה צעדים חלופיים׳, ׳הפיכת המענק לקבוע (כמו בארה״ב)׳, ׳תוספת מנועי צמיחה ליציאה מהמשבר׳, מחדדת עד כמה הליכוד נמצא לבד בשיח הכלכלי החברתי בלי מתחרים.

היריבים הפוליטיים של ראש הממשלה לא מגלים עניין גדול בגורל הציבור הישראלי שסובל מבעיות כלכליות של ממש. כחול לבן שהנהנית עדיין מכוח פוליטי מכריע כתוצאה מההסכם הקואליציוני, כינתה את הצעדים הכלכליים ״פייק תכנית״, הסתפקה בזה, ולא הציעה תיקונים או תכנית מקיפה יותר.

בתגובה לאמירתו של כ״ץ, שהתכנית תובא לאישור הממשלה השבוע, האשימו בכחול לבן את נתניהו בכך ש״מנע העברת תקציב מדינה משיקולי הישרדות פוליטיים״. הם לא טועים, אבל גם לא נותנים מענה למי שעולמם התעסקותי חרב עליהם. המצב אליו הוביל נתניהו להתנהלות בזמן מגיפה בלי תקציב היא שערורייה שפוגעת בציבור, אבל למפלגת כחול לבן יש אחריות, הם לא יכולים להסתפק במחאה.

כחול לבן היא מקרה פרטי של תופעה יוצאת דופן: למרות שהבחירות מתקיימות באמצע משבר כלכלי שישראל לא ידעה כמותו מעולם, המפלגות כמעט לא עוסקות בכלכלה. במפלגת ימינה בראשות בנט תולים תקוות ב״יד הנעלמה״, במפלגת תקווה חדשה בראשות סער מפריחים סיסמאות וביש עתיד בראשות לפיד לא מציעים סדר יום מלבד החלפת נתניהו. מלבד מפלגת מרצ שהציגה תכנית כלכלית, המפלגות משמאל, מהן היה מצופה להציג סדר יום כלכלי חברתי מקיף ומתוקצב לפרטי פרטים, לא מסבירות מה הן בדיוק יעשו אחרת.

מה בכל זאת אפשר ללמוד מארה"ב

בנאום בו הציג נתניהו את התכנית הכלכלית הוא הביא כדוגמה את ארצות הברית, שם אושרה תכנית כלכלית ערב הבחירות לנשיאות. מדובר בהשוואה בעייתית. מבנה השלטון בארה"ב שונה לחלוטין מישראל. את התכנית המדוברת גיבשו ביחד שני בתי הקונגרס, דמוקרטים ורפובליקנים. טראמפ אישר את ההצעה הסופית.

אבל דבר אחד כן ניתן ללמוד מההשוואה. בין הדמוקרטים לרפובליקנים התנהל דיון נוקב לגבי היקף ומבנה התכנית, מהשאלה מה יהיה גובה הצ׳קים שיינתנו לאזרחים ועד לאיזה סיוע פדרלי יגיע למדינות.

הרפובליקנים הציעו תכנית קטנה יותר, הדמוקרטים לחצו להגדילה, ולבסוף הושגה הסכמה (בימים אלה הנשיא ביידן מנסה לקדם תכנית גדולה יותר).

תכנית כלכלית כנושא למשא ומתן פוליטי. בארה״ב מכירים בכך שיש חלופות שונות לסיוע, עליהן אפשר לדון. יש הבנה שסיוע כלכלי הוא לא ״מדע״, אלא מורכב מתפיסות עולם. את כל אלה ראוי היה לייבא גם לשיח הכלכלי פוליטי בישראל, שגם ערב בחירות לא מצליח לתפוס תאוצה.