מאהר איבראהים, אח במחלקת הקורונה בבית החולים העמק בעפולה, טיפל בשלמה גלסטר במשך חמישה שבועות. כשמצבו הידרדר השבוע והוא ראה שבני משפחתו לא יספיקו להגיע להיפרד ממנו, הוא נזכר בתפילה 'שמע ישראל' שלמד בקורס יהדות באוניברסיטה. כשגלסטר היה מורדם ומונשם, אמר איבראהים את התפילה בשעותיו האחרונות של גלסטר.

שלמה גלסטר (74), חסיד חב"ד, היה אב לשניים וסב לשבעה. "הוא הגיע אצלנו במצב סביר שאפשר היה לדבר ולתקשר איתו. נקשרנו אליו", אמר ל'דבר' האח מאהר אברהים מדבוריה. "הצוות היה נכנס והוא תמיד היה מברך אותנו, יצאנו מחוזקים יותר משנכנסנו. בשבועיים האחרונים לפני שנפטר המחלה גרמה להידרדרות, והיה צריך להרדים ולהנשים אותו".

"מה שמדהים זה שהרופאים והאחים והאחיות הופכים למשפחה של החולה, כי אנחנו לא שם", אמרה ל'דבר' מירב גלסטר, בתו של שלמה. בתחילת השבוע הידרדר מצבו של שלמה, "בגלל שאנחנו גרים במרכז, לקח לנו שעתיים להגיע מהרגע שהתקשרו אלינו". "ראינו שמצבו מידרדר, ויצרנו קשר עם המשפחה על מנת שיגיעו להיפרד", מספר אברהים. "הם יצאו מנתניה, אבל נתקעו בפקקים. היינו לידו, ולצערי המוות הגיע יותר מהר מהם".

שלמה גלסטר ז"ל שחלה בקורונה ונפטר בבית החולים העמק (צילום: אלבום פרטי)

"למדתי קורס ביהדות באוניברסיטה", מספר אברהים, "ידעתי שהמשפחה דתית, הכרתי אותם באשפוז, והכרנו את האיש, ניסיתי לחשוב מה הייתה עושה המשפחה אם הם היו פה. ידעתי שיש תפילות מסוימות שאומרים לפני המוות, כמו אצלנו באיסלם. כשראיתי שאנחנו לא מצליחים לעצור את המוות אמרתי 'שמע ישראל' פעמיים, כשעמדתי ליד הראש שלו. אני לא מכיר את כל התפילה, אבל אמרתי את מה שידעתי".

"הוא ראה אותו כאדם, ולא רק כחולה"

כשהמשפחה הגיעה, כבר היה מאוחר. "נכנסנו להיפרד מאבא והיה רגע מרגש של התייחדות ותפילה", אומרת גלסטר, "כשיצאנו מהמחלקה, הורדנו את המיגון, ומאהר ניגש אלינו, התנצל שלא הצליח להציל את אבא, וסיפר לנו שאמר איתו 'שמע ישראל'. כל אחד יש לו מקצוע בעולם, אבל לא כל אחד הוא גם בן אדם. במעשה האצילי הזה שמאהר עשה היה בולט שהוא היה בן אדם. הוא כיבד את אבא ולמענו עשה את זה, כבן אדם. הוא ראה אותו כאדם, ולא רק כחולה".

"היה לי חשוב לגשת ולומר לה שניסינו הכל", מספר אברהים. "אמרתי לה שאלו המילים האחרונות שהוא שמע. מירב התקשרה אתמול בערב להגיד תודה, ואמרה לי שזה עשה לה נחת לדעת שהיינו שם בשבילו. גם לי זה עשה נחת, זה ממלא באנרגיות, ומזכיר שיש שאי אפשר להחליף עובדים ברובוטים".

שלמה גלסטר ז"ל שחלה בקורונה ונפטר בבית החולים העמק, עם ילדיו בחתונת נכדו (צילום: אלבום פרטי)

"הווירוס הזה לא גזען, הוא לא מבדיל"

גם למשפחה וגם לאיברהים היה חשוב לחדד את חשיבות החיסונים, דווקא בגלל האוכלוסיות אליהן הם משתייכים, "אני מראשוני המחוסנים וגם המשפחה שלי והאחים ואחיות. הווירוס הזה לא גזען, הוא לא מבדיל. אני מסתכל על זה שרק 23% מהאוכלוסייה הערבית מחוסנים, וקורא לכל האנשים לבוא ולהתחסן, זו הדרך היחידה". אברהים מדגיש שצריך להגביר את ההסברה בציבור הערבי, אבל גם הנגשה, "לא יתכן שבכפר כמו דבוריה בו אני גר, הגיעו רק פעמיים תחנות חיסונים, וצריך לנסוע עד לנצרת. יש תחבורה ציבורית ויש רכבים, אבל צריך להנגיש, זה הכי משכנע".

"שלמה התחבר לכל האנשים"

"אבי גדל בגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה, עלה עם ההורים באוניה לישראל, גר בבני ברק רוב חייו ובשנים האחרונות בקריית אונו. למרות שהיה נראה חב"דניק, הוא התחבר לכל האנשים ולכן זה לא מפתיע שחייו הסתיימו ככה, כשערבי מוסלמי אומר איתו 'שמע ישראל'", מספרת מירב.

"הקורונה הוציאה אותנו מאזור הנוחות שלנו", אומר איברהים. "אבל למדתי בה המון דברים – למדתי שהחיסון הנפשי שלנו זה רק בחיבור ובאחדות, רק לדאוג אחד לשני. למדתי איך לתת כבוד לבן משפחה שיושב בחוץ, מי שבוטח בך שאתה תיתן את הטיפול הכי טוב לבן המשפחה שלו. למדתי שכולנו בני אדם, ושהנגיף הזה לצערי זה לא מבדיל בין דת, גזע ומין, ומול זה יש את הערבות ההדדית שלנו".