ארבעים תלמידים מחטיבת הביניים 'היובל' במבשרת ציון, הגיעו היום (ראשון) לעבור שיעור בזום ברחבי קניון הראל במחאה נגד פתיחת הקניונים, בעוד בית הספר שלהם, נשאר סגור.

"התייאשנו כבר מהכל, באמת", מספרים נועם בן עמרם ונועה אסולין, תלמידי שכבה ז' "לא נשאר מה לעשות חוץ מזה שפשוט יפתחו את בית הספר". עם שקיות של בגדים ואייס קפה ביד הם מספרים על הייאוש מהשיעורים בזום, על הקשיים החברתיים ומבקשים לחזור לספסל הלימודים.

בן-עמרם ואסולין, תלמידים חדשים בבית הספר, מספרים שלא הכירו חברים בבית הספר החדש שבו הספיקו להיות פחות מחודש. "אני פחות חושש מהלימודים, אני מרגיש שהולך לי טוב, אבל כל השאר קשה", אומר בן-עמרם, "יש בדידות ותחושת מחסור במפגש עם חברים".

נוגה אופק (צילום: דוד טברסקי)

"זה לא נעים, כמו שאומרים ההורים שלנו, זה מרגיש ששכחו אותנו", אומרת אסולין שמתארת חשש מהמשך שנת הלימודים ומכמות החומר שיצטרכו להשלים, "אני לא מצליחה להבין איך פותחים קניון, שהוא מקום בילוי, לפני בית ספר, שהוא הרבה יותר חשוב, זה מאכזב".

טאה מלכה, הדר ברנס, קרן תשתית, תלמידות כיתה ח' עומדות מחוץ לדלפק הפירסינג ובוחרות עגיל לאוזן. הם סיימו עם שיעור הזום מוקדם ומנסות לבלות קצת אחרי חודש וחצי של ישיבה בבית.

"הרגשתי שהיה לי יותר זמן ללמוד ולעשות מבחנים", אומרת מלכה, "מצד שני, אני מתחרפנת מללמוד כל היום בזום לבד בחדר, אני לא מבינה למה מחזירים את ה'-ו' לפנינו, יש שם הרבה יותר מגע ואנחנו כבר מתחילים ללמוד חומרים לקראת התיכון, חומרים שיהיו בבגרויות".

אצל ברנס, דווקא הקשיים הלימודיים הם אלו שהכי מציקים בתקופה הזו, "החומר לא מצליח להיכנס לראש כמו שהוא היה בדרך רגילה ורואים את זה בתוצאות. אני לא מתחברת לכל השוואה הזו של למי יותר קשה, לנו או למורים, לכל אחד קשה בדרך שלו".

הן מספרות שעבור ילדים רבים, הקשרים עם אחרים הצטמצמו לרשתות החברתיות בלבד, "הכי קשה זה לילדים שגם ככה קשה להם למצוא אינטראקציות חברתיות. דרך המסך זה אבוד עבורם לחלוטין וחלקם נשארו לבד לגמרי".

"ההורים שלנו רואים אותנו יושבים כל היום בבית, לא עושים שום דבר חוץ מעבודות בזום", אומרת תשתית. להפגנה הן הגיעו לאחר שוועד ההורים ביישוב החליט למחות על המשך סגירת החטיבות ביישוב, שרוב כיתות הלימוד ביסודי ובתיכון נפתחו בו בשבועיים האחרונים, "אני חושבת שזה טוב שפתחו את המסחר, אנשים צריכים להתפרנס. אבל למה לא לפתוח את בתי הספר?".

"צריך להגיד בכנות, אנחנו בבית כבר שנה", אומרת נוגה אופק, תלמידת כיתה ט'. היא וחברה דרור זיו, עולים על האופניים מחוץ לקניון ונוסעים לכיוון הבית, "נמאס מהסיטואציה. אני מנסה לשמור על שפיות דרך שמירה על הדברים הקטנים בשגרה, אבל זה מאוד קשה".

מימין לשמאל: הדר ברנס, קרן תשתית, טאה מלכה (צילום: דוד טברסקי)

זיו ואופק מספרים שלכל החברים שלהם קשה חברתית ונפשית "בסופו של דבר, כל המצב הזה הוא הרבה מאוד זמן לבד מול המסך", אומרת אופק, "בתחילת הקורונה אמרו שמקסימום ארבע שעות בזום, אבל זה נפרץ מזמן. אנחנו מול המחשבים לפחות 8-6 שעות ביום".

"פותחים את הקניונים בזמן שהילדים מאבדים את עצמם לדעת"

"זה לא יאומן, אבל הילדים רוצים לחזור לבית הספר", אומר יו"ר ועד ההורים בחטיבת 'היובל', מאיר אדרי, "הקניונים פותחים, מאפשרים להם להיפגש בהמוניהם אבל לא יכולים למצוא את המתווה הנכון לפתוח את חטיבות הביניים". אדרי מוביל יחד עם עשרות הורים, בגיבוי הנהגת ההורים הארצית, את המחאה הבוקר.

"פותחים את הקניונים בזמן שהילדים יושבים כבר שנה בבית, מול המסכים. הם מאבדים זהות, מאבדים את עצמם לדעת ופותחים פערים לימודיים, חברתיים ופסיכולוגיים שיהיה מאוד קשה וייקח הרבה זמן לתקן בהמשך".

לדבריו של אדרי, ההורים לא מקבלים את טענת ראש הממשלה שפתיחת חטיבות הביניים מתעכבת בגלל המוטציה הבריטית, "בימים אלו מתקיימת אליפות העולם בג'ודו בתל אביב. זה היה מספיק חשוב להם. הם ישבו על מתווה והוציאו אותו לפועל. כשהממשלה מחליטה משהו ורוצה היא יודעת ליישם", הוא אומר. "אנחנו דורשים להוציא מתווה מסודר שיוציא את הילדים שלנו מהבתים, גם אם רק ליום או יומיים בשבוע".