"תכנית סינגפור", התכנית הכלכלית של מפלגת "ימינה", שפורסמה בנקודות כלליות אתמול (ראשון), נראית כאילו נלקחה מעידן אחר. בזמן שכל העולם, כולל סינגפור, מתכונן לאימוץ תכניות כלכליות שאפתניות שכוללות השקעות ענק במשק, ב"ימינה" מוציאים מהבוידם צעדים כלכליים שנעשו במדינה דיקטטורית בנסיבות שונות לחלוטין, תוך הישענות על קיצוצי מסים והוצאות, ופגיעה בשירותים לציבור.
יותר מתכנית חילוץ מזכירים הצעדים תכניות "הבראה", שנכפו בשנות השמונים והתשעים על מדינות עולם שלישי על ידי גופים בינלאומיים. צעדים אלה מוטטו כלכלות ודחפו מדינות למיתון עמוק, וכיום גם אותם גופים שקידמו אותן מודים שזו הייתה טעות קשה.
להקפיץ את אי השוויון
ההצעות המרכזיות בתכנית של בנט – שהן למעשה שני הסעיפים הקונקרטיים היחידים – הן הורדות מסים משמעותיות: הורדה של 15% במס ההכנסה בכל מדרגות המס, והורדת מס החברות מ-23% כיום ל-15%.
מעבר לעובדה שמס ההכנסה בישראל נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD, מדובר בצעד שצפוי להגדיל באופן משמעותי את רמות אי-השוויון בהכנסות. לפני מספר חודשים פרסמו שני כלכלנים מקינגס קולג' בבריטניה מחקר שסקר רפורמות הורדת מיסים משמעותיות, ומצאו שלא ניתן לקשור אותם ל"זינוק בתעסוקה" שמבטיח בנט, אבל כן לעלייה ברמות אי-השוויון.
הסיבה לכך היא שהורדה של 15% במדרגות המס הגבוהות מהווה סכום גדול בהרבה שנשאר בכיסם של בעלי ההכנסה הגבוהה, לעומת סכומים קטנים בהרבה במדרגות המס הנמוכות.
"אנחנו מוצאים שרפורמות שכוללות הפחתת מסים משפיעות בעיקר על העשירים ביותר, ומובילות לרמות גבוהות יותר של אי שוויון בהכנסה", כותבים השניים. "לעומת זאת, רפורמות מהסוג הזה לא תורמות באופן משמעותי לצמיחה או להורדת שיעור האבטלה".
כאן מתחילה בעיה נוספת בתכנית. חלק משמעותי ממנה מבוסס על ההנחה שהורדת המס, ובעיקר מס החברות, תביא לזינוק בפעילות הכלכלית, שתפצה על הירידה בהכנסות הממשלה ממיסים. נשמע מוכר? זה בדיוק מה שהבטיח הנשיא טראמפ, כשאישר ב-2017 הורדת מס חברות, והבטיח שהדבר יזניק את הפעילות העסקית, כך שהצמיחה תעלה על 3% בכמה שנים לאחר התכנית.
בשנה שלאחר אישור התכנית, הצמיחה הגיעה כמעט לרמת המינימום שחזה טראמפ, ומאז רק ירדה. הכלכלה האמריקאית לא צמחה ב-3% באף אחת מהשנים מאז 2017.
בקרב כלכלנים יש מחלוקת, בלשון המעטה, לגבי שאלת תרומת הורדת מס החברות לצמיחה. עבור כלכלנים רבים מדובר בכלל במיתוס שאין לו אחיזה במציאות, והוכח כשגוי פעם אחר פעם, מאז שהחלו ניסיונות מסוג זה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. ג'וזף שטיגליץ, הכלכלן האמריקאי זוכה פרס הנובל, אמר בעקבות תכניתו של טראמפ, שהקשר בין הורדת מס חברות לצמיחה הוא "לא יותר ממעשייה בסופו של דבר".
מכת החשמל של בנט
בראיון לרינה מצליח, בערוץ 12, התעקש בנט שאת הורדת המיסים יש לבצע בבת אחת, "במכת חשמל", כדבריו. מיותר לציין שבשם הורדת המיסים, מפלגת ימינה לא תסכים לזינוק בגירעון וביחס החוב תוצר. מההצהרות של בנט אפשר להבין ש"ימינה" מתכננת לממן את הורדת המיסים על ידי "הקפאת הוצאות הממשלה – לא מפטרים אף עובד, אף תקן מיותר שפורש לגמלאות לא מוחלף". מעבר לשאלה כיצד להחליט איזה תקן הוא מיותר, קיים פער גדול בין הפתרון המוצע, שיביא לירידה הדרגתית בהוצאה על שכר עובדי המגזר הציבורי לאורך שנים, לבין הירידה הפתאומית בהכנסות.
בנט מציע גם לבצע "הקפאת הוצאות ממשלה" כדי לממן את קיצוץ המס, מבלי לפרט האם מדובר בהקפאת תקציב המדינה או רק הימנעות מגיוס עובדים חדשים לשורות המגזר הציבורי. המשמעות של האפשרות השנייה היא שחיקה, וקיצוץ בפועל, של השירותים הציבוריים בישראל. הריבוי הטבעי בישראל עומד על כ-1.7% בשנה, כך שרק כדי לעמוד ברמת השירותים הנוכחית, נדרש גידול מתמיד בהוצאה, שלא לדבר על ההשקעה הנדרשת כדי לשפר את השירותים הקיימים.
ואם כבר סינגפור
בנט גם מציע את תכנית סינגפור שלו בזמן הגרוע ביותר לביצוע קיצוצים בהוצאות הממשלה. התכנית הכלכלית שלו מבוססת על הקפאת הוצאות המדינה, בזמן שממשלות ברחבי העולם מתכוננת לבצע תכניות השקעה מאסיביות כדי לחלץ את הכלכלות ממשבר הקורונה.
בימים אלו מתכוננים בוושינגטון לאשר תכנית השקעות בהיקף של 1.9 טריליון דולר – פעימה ראשונה בתכנית השקעות גדולה עוד יותר, שאמורה להתפרס על פני ארבע השנים הקרובות.
ובנוסף, חשוב לומר, שהבחירה בסינגפור כמדינה שאליה משווה בנט, היא תמוהה לכל הפחות. מבלי לדבר על כך שלא מדובר בדיוק בדמוקרטיה, בנט מתייחס לסדרה של רפורמות שהתרחשו בסינגפור לפני כ-15 שנה. מעבר לדימוי הנוצץ של עיר-מדינה בעלת רגולציה קלה וממשלה קטנה, מסתתרת תמונה אחרת לגמרי.
בניגוד להצעותיו של בנט, ממשלת סינגפור דווקא הפנימה את סכנת משבר הקורונה וביצעה הרחבה תקציבית משמעותית, כולל תכנית השקעות ממשלתית נרחבת, שעומדת על לא פחות מ-20% תוצר, כשהמדינה סיימה את שנת 2020 עם גירעון של כמעט 14% ויחס חוב תוצר של כ-135%.
בניגוד לטענה של בנט, שכדי להידמות לסינגפור צריך לחתוך בהוצאות על קצבאות שניתנו לנפגעי משבר הקורונה, בסינגפור הממשלה סבסדה 50% משכר העובדים בענפים שנפגעו מהמשבר, והיא מפעילה תכנית מענקים מיוחדת למעסיקים שבוחרים שלא לפטר עובדים. נראה שבסינגפור לא היו מצביעים בעד תכנית סינגפור.
