דב צביאלי מכיר היטב את הים. בעבר הוא שירת 25 שנה בחיל הים, היום, הוא פרופסור בפקולטה למדעי הים במכללת רופין ומתמחה בניהול החוף, ומייעץ גם לגורמים רשמיים בישראל. 

בריאיון ל'דבר' הוא מסביר מי לדעתו עלול לזהם את הים בנפט, ומה כדאי לישראל לעשות כדי לטפל בזה. אבל עוד יותר מכך, חשוב לו שהציבור ידע עד כמה הוא תלוי בים, ושמול אסון שפך גדול שום מערכות התרעה ואף חסימה לא יעזרו.

אמירה חד משמעית, לגבי הצורך במערכת של התראה מקדימה על כתמי נפט בים שנעים לעבר החוף, קשה להוציא ממנו. "אני משתדל להשיב באופן שהוא ישים ולא תיאורטי", הוא אומר,
"אבל למדינת ישראל אין היום אפילו מד גלים ממשלתי אחד. אתה רוצה ללכת לים ולדעת מה גובה הגלים, אתה לא ממש יכול לדעת. תבין עד כמה הפער עצום.

"אתה יודע מה קרה במאוריציוס?  אלפי טונות של נפט נשפכו בחופים, במדינה תיירותית לחלוטין. היא גמרה את הקריירה. אצלנו נשפכו פחות מ-1,000 טון".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"לנטר 26,000 קמ"ר של ים"

"איתור דליפת דלק זו לא משימה למטוסים. מרחבי הים הם עצומים ואם מישהו חושב שמטוס מסוגל  לראות בגובה מסויים מה קרה, הוא לא יודע על מה הוא מדבר, אלא במקרה אחד – שבו יש התראה ממוקדת. בתרגילים, משתמשים במטוסים לפי מיקוד, זה לא לכיסוי המרחב הימי הענק".

אירוע שפך נפט בים. צילום: המשרד להגנת הסביבה

צביאלי מסביר ששטחי הים הריבוניים של ישראל, הם לבדם 26,000 קמ"ר. "הפתרון היחיד יכול להיות משולב – לווינים שמנטרים באופן קבוע  את השטח. זה דבר יקר, ואז צריך גם מי שיפענח את התצלומים האלה ויבחין בין דלק קל, שמתאדה מהר, לבין כתם נפט כבד, שממש מסכן את החוף, לבין תופעות טבעיות אחרות, שנראות דומות לכתם דלק. אפשרות נוספת שקיימת, זה מערך סנסורים בים עצמו". 

"יש היום שיש מכ"מים של זרמים, שבונים תמונה דו מימדית של פני השטח והזרמים ואולי דרכו אפשר לראות כתמי שמן. יש מערכת שמוצבת היום בתל-אביב, שאולי אפשר לזהות דרכה גם כתמי שמן, בשילוב עם לווינים. לכל כלי יש יתרונות וחסרונות, לווינים לא תמיד זמינים, יש בעיות של נראות עם עננות וכו'".  

"פושע חסר אחריות"

"זה נראה כמו מעשה עבריינות מתוכנן. מי ששפך ידע שהוא בעומק הים, ושתהיה סערה תוך כמה ימים ויהיה ערבול של המים. זה לא פיגוע. זה עבריין, זה פושע חסר אחריות שהחליט לזרוק נפט לים. יש מצבים שבהן ספינות נתקעות עם תכולה של נפט שכבר אין איפה להשתמש בה. לעגון בנמל, לשאוב את זה ולהטמין אותו באופן מסודר עולה הרבה כסף, אז הכי קל זה פשוט לשפוך אותו לים".

למעצר של אוניה בנמל בשל הפרת תקנות איכות הדלק עלולות להיות השלכות חמורות. יש מדינות שבהן אוניה שתעוכב בנמל עלולה להיכנס ל'רשימה שחורה' של נמלים בעולם, לספוג קנסות ולהיות מעוכבת לביקורת של מספר שבועות.

מראש אנחנו בתוך החור של הניאגרה

לפי צביאלי, האינטרסים של ישראל בפיקוח על המרחב הימי לא מוטלים בספק, "בטחונית, סביבתית, בריאותית, יש גם אינטרס של אכיפה פלילית", אבל הוא מדגיש כי פיקוח ואכיפה בים לא פשוטים למימוש. "ההפלגה במים מחוץ למים הטריטריאליים של ישראל מותרת לכולם. החוק הישראלי לא חל שם. אולי אפשר להגיש תביעה אזרחית, אם תמצא מי זה היה, אבל אתה לא יכול להזניק לשם כוחות ולעצור אותו".  

באסדת לוויתן אמורה להיות מערכת התראה על שפך בסביבתה שלא הותקנה בזמן. זה היה משנה?
"גם אם הייתה שם מערכת, אני לא חושב שזה היה עוזר. השפך התחיל בערך 50 ק"מ מהחוף, האסדה נמצאת רק 10 קילומטר. בים סוער כמו שהיה בשבוע שעבר, זה מגיע לחוף תוך כמה שעות. היכולת לבלום כתם נפט תלויה בכך שתגיע אליו באופן ממוקד, לפני שהוא הפך לכתם מפושט. אחר-כך זה כבר אבוד.

אסדת לוויתן במבט מחוף דור (צילום ארכיון: פלאש 90)​

 

"כמה חסמים אתה חושב שאפשר להוציא לתוך הים? מאות מטרים, אולי קילומטר. יש לנו רצועת חוף של 180 קילומטר, ואז אתה צריך גם למצוא איך לשאוב את זה. בגבולות היבשה הצבא יושב על הגדר, מגן עליה, ומי שעובר הוא מגיב. וגם שם זה לא הרמטי. אז בים? זה חלום".  

מה בכל זאת היה אפשר לעשות?
"זו לא שאלה טריוויאלית בכלל. אני אומר דבר מאוד בסיסי, אנחנו בתוך נתיב מאוד צפוף ועמוס של כלי שיט, כולל מיכליות ענק שיוצאות מתעלת סואץ, שזה מטר מאיתנו. במצרים בדלתא של הנילוס יש עשרות קידוחים ואסדות. אנחנו קולטים את כל הפסולת של מזרח הים התיכון – מראש אנחנו בתוך החור של הניאגרה. עכשיו השאלה – מה אנחנו יכולים לעשות?

צביאלי מפריד בין התייחסות נקודתית לרמה האסטרטגית. "בזמן שהייתה סערה, לא היה אפשר לעשות יותר מדי. אי אפשר אפילו לשלוח מטוס לסרוק כי הרוח חזקה מדי והראות גרועה. אני חושב שצריך להעריך את אלפי המתנדבים שמנקים את החוף וגם את המשרד להגנת הסביבה, אני מאמין שהם עושים את מה שהם יכולים. אבל המשרד הוא גם החוליה החלשה כאן. אין לו את התקציבים וכח האדם ואת הכבוד הראוי לו במערך להגנת הסביבה הימית".

"דרושה אסטרטגיה חדשה"

"עכשיו כל אחד ינסה למכור איזה מוצר, כולם ירוצו ויציעו לממשלה, כל חברת לווינים או חיישנים. אבל כשצריך לחתום על חוזים, אני רוצה לראות מי מוכן להתחייב על לוחות זמנים למערכת בכשירות אמיתית.

"לא סתם מפתחים מטוס במשך 20 שנה וצוללת במשך 30 שנה. לפתח מערכת כזו לוקח שנים ארוכות. משלב הרעיון, הפיתוח של אבטיפוס, ההצבה, הניסויים, התוצאות  ועד המחקרים יעברו שנים", הוא מסביר. "מערכת התראה בים זה לא מוצר מדף, זה הכל CUSTOM MADE. תנאי הים, הרוחות, סוג האיום, לכל מקום צריך לתפור פתרון. אצלנו יש חול, להם יש נילוס. בארצות הברית יש הוריקאנים, כאן יש סופות אבק".

את המידע על הכתם הנוכחי קיבלה ישראל בדיעבד, מסוכנות הבטיחות הימית האירופית, EMSA  ומ-REMPEC, מרכז אזורי לתגובה לזיהומי ים בים התיכון, רק לאחר פנייה יזומה של ישראל לארגון, ובבקשה לשחזר את נתוני הלוויין שיש להם, עד שנמצא מקור חשוד לזיהום בצילום מ-11 בפברואר.

מידול תנועת כתם השמן שהחל מול חוף אשקלון ונע צפונה (קרדיט: המשרד להגנת הסביבה)

צביאלי טוען שמסוכן לפתח ציפיות גבוהות ממערכות התראה. "בוא נגיד שאני מקווה שבאמת אפשר לעשות מערכת כזו שתיתן התראה מהירה, ונניח שאתה יודע שיש 50 קילומטר מהחוף אירוע ששפך, תוך כמה זמן תוכל להזניק לשם כוחות? אם זה יהפוך לכתם מפושט זה קרב אבוד והרוב יגיע לחוף. צריך ללכוד ברגע שהוא נוצר, צריך לשים את האצבע מיד".

"הפתרון היחיד זה פשוט להפסיק את השימוש בדלקים"

"מה שהגיע עכשיו לחוף זה כסף קטן, זה אפילו לא דמי חנוכה לעומת האירוע הגדול שיכול להיות פה. מערכת התראה תוכל אולי לטפל באירועים בסדר גודל הנוכחי, אבל אני לא חושב שזה 'כואב מספיק' כדי לגרום לשינוי עומק. אם נצליח לתפוס כתם התחלתי, דיינו. אבל אם הוא מתפזר, אנחנו צריכים להתפלל לאלוהים. זה הכל".

אז אתה אומר שהסכנה הזו תמיד תהיה וצריך פשוט לקבל אותה?
"אם משהו עדיין לא שם לב, הבטן הרכה של המדינה זה הים. נפט זה חומר נוראי. אתה לא יכול להגביל תנועה מול חופי ישראל במים הבינלאומיים. אני לא חושב שמשהו אצלנו פה אשם, זה משהו ברמה בינלאומית. בהסתכלות לעתיד, הפתרון היחיד זה פשוט להפסיק את השימוש בדלקים פוסיליים. כמה שיותר מהר, לעבור לשימוש באנרגיות נקיות, בכל העולם".