איגור לוין, תושב אשקלון בשנות השבעים לחייו, לומד בארבעת החודשים האחרונים ללכת מחדש. כשהשתחרר מאשפוז של חודש וחצי במחלקת הקורונה של בית חולים ברזילי, במהלכו היה מורדם ומונשם, הוא לא היה יכול לקום מכיסא הגלגלים שלו. אחרי עבודה יום יומית קשה בבית החולים השיקומי רעות בתל אביב, הוא כבר יכול לקום, ללכת חמישה מטרים, ולהסתובב חזרה. היום שלו מתחיל בהליכה על הליכון בחדר הכושר, ממשיך במפגש עם פיזיותרפיסטית לתרגילי חיזוק שרירים ותפקוד מוטורי, ומסתיים בעבודה עם מטפלת ריפוי בעיסוק.

איגור לוין על הליכון בבית החולים השיקומי רעות (צילום: דפנה איזברוך)

לוין, מהנדס מכונות לשעבר, הוא אחד ממחלימי הקורונה שסובל מבעיות בריאותיות קשות לטווח הארוך. לפי הערכות משרד הבריאות הבריטי, אחד מכל עשרה חולי קורונה סבלו מתסמינים לטווח ארוך. אם המספרים האלה חלים גם על ישראל, אמורים להיות היום כ-70 אלף מחלימי קורונה שנזקקים למענה שיקומי. בתי החולים ברחבי הארץ הקימו מרפאות למחלימי קורונה, אבל בהיעדר תקציבים ותוספת כח אדם, בבית החולים רעות עדיין מתקשים לענות על הביקוש.

"בעיות קוגניטיביות מופיעות גם אצל מי שהיה חולה קל ובינוני"

פרופ' רפי חרותי, ראש חטיבת השיקום בבית חולים רעות, אומר שהקשיים מהם סובלים המחלימים הם מגוונים, וכוללים בעיות פיזיות וקוגניטיביות. "התחילו להגיע אלינו אנשים שנגמלו מהנשמה, וסבלו מתסמינים שגורמת מהנשמה ממושכת. חלק מהתסמינים היו מוכרים –  'תסמונת טיפול נמרץ' היא תופעה ידועה, של אדם שאחרי הנשמה ממושכת חווה ניוון שרירים, קשיים מוטוריים, חולשה, קושי ללכת ובעיות בליעה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"בנוסף לתופעה המוכרת הזאת, ראינו גם בעיות קוגניטיביות – בעיות בריכוז, פגיעה בזיכרון לטווח הקצר וקשיים בתפקוד היום-יומי. בניגוד לציפיות שלנו, ראינו את התסמינים האלה גם בקרב מחלימים שבכלל לא עברו מחלה קשה, אלא רק מחלה בינונית או קלה."

ד"ר דרור דיקר, מנהל המרפאה למחלימי קורונה בבית החולים בילינסון, מוסיף כי תסמונת "LONG COVID" קיימת אצל חולי קורונה מאז הגל הראשון, עם שינויים בחלק מהמאפיינים הנפוצים. "הווריאנט הבריטי פחות מתאפיין בבעיות חוש ריח וטעם, אבל רואים עדיין שיעול ממושך, חולשת שרירים, ביטויים קוגניטיביים, הפרעות נפשיות וקוצר נשימה". לדברי ד"ר דיקר, בקרב מרבית האנשים שלא סבלו ממחלה קשה, התסמינים חולפים תוך שלושה עד שישה חודשים.

בית חולים שיקומי רעות (צילום: דפנה איזברוך)

ב'רעות' טיפלו בשנה החולפת ביותר מ-100 מחלימי קורונה, ובבית החולים הוקם מערך ייעודי למחלימים. "היום זה כבר לחם חוקנו", אומר פרופ' חרותי, "יש שיקום עמוד שדרה, שיקום זעזוע מוח, ושיקום פוסט-קורונה".

מה כולל הטיפול השיקומי?
"למטופלים שמאושפזים אצלנו אנחנו מעניקים מעטפת שיקומית רב-מקצועית. יש רופא, אח או אחות, ומקצועות נלווים: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה שיקומית, שמטפלת במצבם הנפשי של המטופלים, וגם תזונאית, מכיוון שאחרי ההרדמה אנחנו רואים חוסרים בחלבונים ובוויטמינים."

יוגה שיקומית בזום

הקורונה אתגרה את בית החולים, ולדברי המנהלת, ד"ר אורית שטיין רייזנר, הפתרונות לבעיות נמצאו תוך כדי תנועה. "נאלצנו לשנות את אופי העבודה כדי לשמור על הצוותים, לספוג ירידה דרמטית בהכנסות בגלל עשרות מיטות ריקות בשל בידודי מחלקות, לתפקד עם מחסור באנשי צוות שחלו בקורונה או שהו בבידוד, ועדיין בתנאים הללו לעשות כל מאמץ לשמור על שגרת הטיפולים. הצלחנו להמציא את עצמנו מחדש: הרחבנו את טיפולי השיקום מרחוק, פתחנו בסדרת הרצאות זום מקצועיות לקהל הרחב ואפילו שיעורי יוגה שיקומית בזום."

לא רק חולים קשים זקוקים לטיפול שיקומי

בעוד חולי קורונה קשים שמשתחררים מופנים למרפאות שיקום, לפרופ' חרותי חשוב להעלות את המודעות לשירותי השיקום למחלימי קורונה גם בקרב החולים הבינוניים והקלים. "גם להם יכול לעזור טיפול לחיזוק השרירים והתפקוד הקוגניטיבי, או מפגש עם תזונאי, כי מחלה שמלווה בבחילות והקאות יכולה לגרום לחוסרים".

איך אפשר להגיע לשיקום?
"כדי לקבל טופס 17 לאשפוז יום או אשפוז כללי אצלנו, מטופל צריך להיות זקוק לטיפול בשלושה תחומים לפחות. הרופאים צריכים לדעת לחפש את הסימנים – אני חושב שזה עולה יותר למודעות. אנחנו עושים סמינרים על תסמיני תסמונת פוסט קורונה לרופאים בקהילה."

לא נוספו תקנים ומיטות בקורונה

המחלימים אמנם זכאים לטיפול במימון קופות החולים, אבל פרופ' חרותי מסביר שמערך השיקום בישראל סובל ממצוקת כוח אדם ומיטות אשפוז כבר שנים ארוכות, ואין לו יכולת לתת מענה לכלל האנשים הזקוקים לו. "אנחנו מקבלים רק 20% מהפניות אלינו. מספר המיטות שלנו הוא מוגבל, ולכן אנחנו צריכים לתעדף מטופלים. לא התווספו מיטות מאז תחילת הקורונה. היינו על 100% תפוסה עוד לפני הקורונה, אנחנו לא מחלקה פנימית שתאשפז חולים בפרוזדור כדי לתת מענה לכולם. אנחנו גם לא 'נפטרים' ממטופל לפני שהוא סיים את מסלול הטיפול שלו."

פרופ' רפי חרותי. "היינו על 100% תפוסה עוד לפני הקורונה" (צילום: דפנה איזברוך)

במקרים בהם הדבר אפשרי, בית החולים מציע טיפול שאינו כרוך באשפוז. "יש אפשרות להעביר מטופלים מאשפוז במחלקה לאשפוז יומי. יש גם שירותים בקהילה – פתחנו מרפאה בקרית גת לפני כשנה וחצי למטופלים שצריכים המשך טיפול, ויש בה צוות רב-מקצועי כמו במחלקות בתל אביב."

התמונה הכוללת של תחום השיקום בישראל עגומה. "המערכת השיקומית היא מערכת במצוקה אדירה, ומספר המיטות נמוך באופן כרוני הרבה מאוד שנים", אומר פרופ' חרותי", "גם לא מתקצבים תקנים. חשבנו שהקורונה תהיה הזדמנות לשינוי סדרי עדיפויות של משרד הבריאות."

שנה מתחילת הקורונה בישראל, השינוי הנדרש עדיין לא קרה. מנהלת בית החולים, ד"ר אורית שטיין רייזנר, אומרת כי "הקורונה חושפת את הצורך בחיזוק מערך רפואת השיקום. מדובר בטיפול קריטי בשגרה, וביתר שאת בזמן חירום. בית חולים רעות, עם 365 מיטות ומערך תומך וגדול של מרפאות חוץ, מצליח לענות רק על 20% מהפניות לאשפוז של כלל הפונים אליו, ומתמודד עם רשימות המתנה ארוכות."

איגור לוין והמטפלת נטע חמו בתהליך שיקום בבית החולים השיקומי רעות(צילום: דפנה איזברוך)

 

"הפער הלאומי ביחס למדינות ה-0ECD הוא עצום", מוסיפה ד"ר שטיין רייזנר, "ברופאי שיקום וגריאטריה, במיטות, במרפאות ובטכנולוגיה. הפתרון הוא בשינוי סדר העדיפויות הלאומי והקצאת משאבים נאותים לתחומים האלה."

"גם ביום שאחרי הקורונה נידרש להמשיך ולספק טיפול, ללא תקצוב"

רעות הוא בית חולים ציבורי בבעלות עמותה, שאינו מתוקצב על ידי המדינה או קופות החולים. ב-2020 הוא קיבל ממשרד הבריאות מענקי קורונה חד פעמיים, ולדברי שטיין רייזנר, זו הייתה הפעם הראשונה שבית החולים קיבל כסף ממשלתי.

ד"ר אורית שטיין רייזנר, מנהלת בית החולים השיקומי 'רעות' בתל אביב. "הקורונה חושפת את הצורך בחיזוק מערך רפואת השיקום. מדובר בטיפול קריטי בשגרה, וביתר שאת בזמן חירום" (צילום: יח"צ)

נכון לעכשיו לא ברור אם התקצוב לבית החולים יימשך, מה שעלול לצמצם את יכולת הטיפול של בית החולים. "גם ביום שאחרי הקורונה, עדיין נידרש להמשיך ולספק טיפול ברמה הגבוהה והמקצועית ביותר, ללא תקצוב למול אתגרים כלכליים עצומים", אומרת ד"ר שטיין רייזנר, "אם הרגולטור לא יתערב, הדבר יעמיד בסכנה את המשך פעילותנו."

היא מדגישה כי המצוקה בתחום השיקום נוגעת לכלל המטופלים. "מצבם של חולי הקורונה הזקוקים לשיקום אינו שונה ממצבם של אחרים הנזקקים לשיקום. בהעדר מקום אצלנו, הם נאלצים להמתין למיטה בבתי חולים כלליים או להתפנות למסגרות אחרות ולעתים לשיקום ביתי, שלא תמיד נותן את המענה השלם למצבם."

בית החולים נמצא בשבועות האחרונים במגעים עם משרדי הבריאות והאוצר בנוגע להעברת תקצוב. "הבעיות והקשיים ידועים", אומרת ד"ר שטיין רייזנר, "אנחנו לא מדברים על סכומים שהמערכת לא מסוגלת להתמודד או לתקצב."

"יש צורך בתכנון לעשורים הקרובים"

האתגר הגדול שמסמנת ד"ר שטיין רייזנר אינו עוד תקציב חד פעמי לשנה, אלא החלטה לאומית לשדרג ולפתח את מערך השיקום בהתאם לסטנדרטים המקובלים בעולם. "יש צורך בתכנון ארוך טווח לעשורים הקרובים כדי לתת מענה לצרכים ההולכים וגדלים של האוכלוסייה הנזקקת לשירותי שיקום וגריאטריה, החל בהיבט של תשתיות וכלה בהיבט של צמצום חסמים בירוקרטיים, והנגשת מידע וזכויות בתחום."