"את הנזק הראשוני בחוף כולם רואים. את הנזק בים רואים פחות", אומר ל'דבר' סמי אלעלי, דייג ודובר ארגון הדייגים מג'אסר א זארקה. "הגורמים הרשמיים, משרד החקלאות התחילו לסרוק כדי לדעת מה המצב של הדגים בים. אתמול, אחרי שהמים נרגעו, זיהינו שיש פגיעה בריף, בסלעים, בסרטנים שחיים שם".

הסרטנים שהולכים על הרגליים בין הסלעים בחוף, שם הצטברה רוב הזפת, הם, לדברי אלעלי, מהנפגעים המרכזיים. "אצל הדגים", הוא אומר, "לא רואים סימנים של זפת".

אנשי אגף הדייג, הוא מספר, לקחו למעבדה דגים כדי לבדוק אם הנפט הגיע אליהם ואם יש נזק. בינתיים אין תוצאות, אבל גורמים במשרד החקלאות מעריכים שלא צפויה פגיעה ישירה בדגים, מאחר והם נמצאים בעומק המים, והזיהום צף על פני המים.

החשש הגדול של אלעלי הוא מפגיעה לאורך זמן בבתי הגידול ובשרשרת המזון של הדגים. "השאלה מה יהיה הלאה", הוא אומר, "יש פה צורך במחקר רציני. סקר עומק. חייבים שמשרד החקלאות יתעורר. גם ככה הדייגים חיים מתחת לקו העוני. גם ככה הממשלה מתעמרת בנו עם הרפורמה, הקורונה סגרה את המסעדות, עכשיו הזיהום מגיע לדפוק אותנו?"

"טונה אדומה מכרנו ב-7 שקלים, במקום 20-17"

אלעלי טוען שהימים האחרונים, אחרי שהסערה של השבוע שעבר שככה, הביאו שלל יפה של דגה. "בשבת ובראשון היה שלל מצוין. אבל אנשים התחילו לפחד ולא רצו לקנות. כמויות אדירות של דגים הלכו לפח. מי שיכול הקפיא, אבל זה לא כמו למכור דגים טריים ישר על החוף".

למכור על החוף?
"אנחנו יוצאים מהים ואנשים קונים את הדגים ישר מהסירה, גם סוחרים וגם אנשים פרטיים. כמויות אדירות של דגים יצאו. הגענו לחוף מבסוטים אחרי תקופה ארוכה של מחסור. עכשיו הסחורה עומדת במקררים או שמוכרים אותה במחיר מצחיק".

מה זה מחיר מצחיק?
"קח לדוגמא פלמידה, טונה אדומה, דג מעולה, שבדרך כלל אני מוכר לסוחרים ב-20-17 שקלים לקילו, מכרנו ב-7 שקלים. זה הפסד של 70-50% מהמחיר".

"המסעדות הכי יקרות, הדייגים הכי עניים"

אלעלי, דור חמישי של דייגים, חושש שהוא יהיה גם האחרון. בשנים האחרונות הדייגים נלחמים ברפורמה שקבע משרד החקלאות ב-2016 וצמצמה מאוד את המרחב והזמנים שבהם מותר לדייגי הים לדוג. במשך שנתיים הם קיבלו מענק הסתגלות צנוע, ומאז הם שורדים בקושי.

"הדייגים היא קבוצה מוחלשת", הוא אומר. "אין לנו תמיכה שנתית; אין פיצויים על השבתה עונתית לתקופת הרבייה; במזג אוויר סוער לא יוצאים לים; הקורונה סגרה את החנויות והמסעדות; אין לנו ביטוח חקלאי כמו לגידולי שדה שנפגעים ממזג אוויר, או לעופות שנפגעים ממגיפה. רצו שננהל ספרים, הסכמנו, אבל זרקו אותנו לעזאזל".

סמי אלעלי: "יוצאים יום יום לים וחוזרים בלי פרנסה. גם ככה זה מקצוע מסוכן, כי אתה לא יודע מה יהיה השלל" (צילום: אלבום פרטי)

לדבריו, מאז הרפורמה, "ירדנו מ-3,000 ל-1,500 טון בשנה. למרות הרפורמה השלל ירד. שתבין את האבסורד: לנו יש קו חוף של 190 ק"מ. בעזה, עם קו חוף של 40 ק"מ, מוציאים פי ארבע דגים".

הדייגים בישראל חיים, לדבריו, מתחת לקו העוני, בדירוג סוציואקונומי 2. "יוצאים יום יום לים וחוזרים בלי פרנסה. גם ככה זה מקצוע מסוכן, כי אתה לא יודע מה יהיה השלל ומה יהיה מזג האוויר, ויום סערה לא יוצאים. כולם אוהבים לאכול דגי ים: לוקוס, פרידה, מרמיר, פלמוד וסרגוס וכו'. המסעדות הכי יקרות. אבל הדייגים עניים.

הוא מונה את ההוצאות הכבדות של דייג: "רישיון לאגף הספנות במשרד התחבורה, אגרות לעיסוק בדיג למשרד החקלאות ומיסים למשרד האוצר. אנחנו קונים ציוד בעשרות ומאות אלפי שקלים. רשתות זה ציוד מתכלה. ובסוף אין פרנסה. חיים במינוס. זה מקצוע עתיק ומכובד, עם מורשת מימי התנ"ך. זו תרבות אנושית ואף אחד לא שם עלינו".

"רודפים את הדייגים במקום את המזהמים"

90% מדגי הים הנמכרים בישראל מיובאים, לדבריו, ממצריים, קפריסין, טורקיה ומדינות נוספות. "זה אותו ים, אותם דגים", הוא אומר, "הם נהנים מהם, מתקיימים מהם, ואנחנו סובלים. הארגונים הירוקים הפכו אותנו לאויבים, אבל הטייקונים עם אסדות הגז מקבלים הגנה מהמדינה".

אסון הזיהום היה צפוי, הוא אומר: "התרענו. ראינו את זה מגיע. אנחנו מתריעים כבר יותר משני עשורים. אנחנו רואים את האסדות, את התעשייות המזהמות, רואים את הזיהומים בים, רואים את ההשתוללות של הספינות המסחריות. יש חשש אמיתי לדגה.

"והרשויות שותפות לפשע. רודפים את הדייגים במקום את המזהמים. 1,000 ימי דייג לא יפגעו בדגה כמו יום אחד של אוניה מזהמת, אבל בסוף מוצאים אותנו כשעיר לעזאזל. כבר שנים שמתנהל מסע הכפשה נגדנו. במקום לאושש ולהצמיח את הענף, הרגו אותו. אין פיתוח, אין תמיכות, אין תקציבים, אז איזו מין רפורמה זו".

תגובת משרד החקלאות:
"רפורמת הדיג אשר החלה בשנת 2017, וזאת לאחר תיקון נרחב לתקנות הדיג, הובילה לשינוי נרחב בפעילות הדיג במרחב הים התיכון. לאחר שנים רבות של הדרדרות במצבה של הדגה לחופינו, מה שפגע קשות גם בציבור הדייגים בישראל, הוביל משרד החקלאות מהלך משנה מציאות. במסגרת הרפורמה, צומצמה משמעותית פעילותו של צי ספינות דיג המכמורת במרחב, וגם צומצם צי ספינות אלו (במסגרת תמיכה שניתנה לכעשר ספינות שיצאו מפעילות).

"מנתונים של משרד החקלאות רואים כי שלל הדיג ירד בשלוש השנים האחרונות בכ-30%, ולא 50% כמצוין. אולם מאידך נראית התאוששות מעודדת של חלק ממיני הדגים שהתמעטו משמעותית בשנים קודמות. בנוסף, הפסקת הדייג בתקופת הרבייה על פי הנחיות משרד החקלאות מגדילות גם הן את שלל הדיג. המשרד מעריך כי לאור השינויים והשמירה על פעילות הדיג בהתאם לחוק, יצאו נשכרים בראש ובראשונה ציבור הדייגים הפועלים בענף זה לפרנסתם".