90% מנהגי האפליקציות ו-70% מהשליחים דיווחו על ירידה במספר ההזמנות בתקופת הקורונה. כך עולה מדו"ח חדש של ארגון העבודה העולמי שפורסם אתמול (שלישי) ומצביע על הצורך להסדיר את התחום ההולך ומתפתח של 'חברות הפלטפורמה'.
הדו"ח מציין כי לצד הירידה בביקוש לשירותים, חלה בתקופת הקורונה עליה עולמית בביקוש לעבודה בפלטפורמות העבודה הדיגיטליות. רבים מהעובדים המשיכו לעבוד לכל אורך המשבר בשל הצורך הכלכלי, על אף החשש להדבק בקורונה, ואליהם הצטרפו עוד מובטלים רבים אשר חיפשו אפשרויות להגדלת הכנסתם. בארגון העבודה העולמי הביעו חשש שהמציאות החדשה תגביר את התחרות בין העובדים ותדחוף את השכר למטה.
70% מעובדי הפלטפורמות דיווחו כי אינם זכאים על פי תצורת העסקתם לדמי מחלה או בידוד – גם במידה ונמצאו חיוביים לנגיף, שדבר העשוי לדחוף אותם להמשיך לעבוד ולסכן אחרים. חלק מחברות הפלטפורמה סיפקו לעובדיהן אמצעי מיגון כגון מסיכות וכפפות, אולם 80% מהעובדים דיווחו כי נאלצו להגדיל את הוצאותיהם ולרכוש את אמצעי המיגון בעצמם על מנת לעבוד בבטחה.
הדו"ח שפורסם, מבוסס על סקר שנערך בקרב כ-12 אלף עובדי פלטפורמות דיגיטליות בכ-100 מדינות, ראיונות שנערכו עם כ-70 חברות מסוגים שונים, 16 חברות פלטפורמה ו-14 אגודות עובדים מבוססות פלטפורמה מסקטורים שונים מסביב לעולם. הוא מציין כי בעשור האחרון צמח מספרן של חברות הפלטפורמה מ-142 ב-2010, ללמעלה מ-777 ב-2020.
מספרן של הפלטפורמות המציעות שירותים און-ליין (כגון תכנות, עיצוב, עיבוד נתונים ועריכת תוכן) שילש עצמו, ומספר הפלטפורמות מבוססות המיקום (כגון שירותי היסעים ומשלוחים) הכפיל עצמו פי עשר.
קשה להעריך את מספרם של עובדי הפלטפורמות, אך ההערכות בדבר שיעור האוכלוסייה הבוגרת שהתנסתה בעבודה בפלטפורמות אלו בארה"ב ובאירופה נעות בין 0.3% מהאוכלוסייה ל-22% ממנה. חלק מהחברות מקיימות עם עובדיהן יחסי עובד מעביד אולם רובן, דוגמת אובר ו-וולט מגדירות את עובדיהן כ'ספקי שירות עצמאיים'. כך למשל בחברת חברות PeoplePerHour מועסקים רק כ-50 עובדים, אך היא מפעילה רשת ובה כ-2.4 מיליון עובדים מיומנים.
רוב עובדי הפלטפורמות, כך עולה מהמחקר, הם צעירים משכילים בני 35 ומטה, וממצא זה בולט אף יותר במדינות מתפתחות. נשים מהוות כ-40% מהעובדים בפלטפורמות המספקות שירותי און-ליין ונוטות לעבוד יותר בתחומי התרגום, הכתיבה, העריכה ובשירותים עסקיים כגון מכירות ושיווק.
שיעורן נמוך בקרב עובדי הפלטפורמות העוסקים בעבודות טכנולוגיות דוגמת תכנות וניתוח נתונים. בקרב עובדי הפלטפורמות מבוססות המיקום כגון היסעים ושליחויות הן מהוות רק כ-10%. במדינות מסוימות, ישנה נוכחות בולטת למהגרים בקרב קבוצת עובדי הפלטפורמות.
74% מהשליחים דיווחו על חרדה בשל השכר
הרוב המכריע של עובדי הפלטפורמות בתחום ההיסעים והשליחות, דיווחו כי עבודתם זו מהווה את מקור הכנסתם המרכזית. נהגי פלטפורמות עובדים בממוצע 65 שעות בשבוע ושליחים 59 שעות בשבוע. 79% מנהגי האפליקציות ו-74% מהשליחים דיווחו כי הם סובלים מרמה מסוימת של חרדה בשל השכר שאיננו מספיק, המחסור בלקוחות, שעות העבודה הארוכות, הפקקים, הלחץ המופעל עליהם לנסוע מהר, והסכנה לבצע תאונה או להיפצע בעבודתם.
בקרב אפליקציות האון-ליין כשליש מהעובדים דיווחו כי זוהי הכנסתם המרכזית, אך בקרב נשים ובמדינות מתפתחות שיעור זה גבוה יותר. עובדים אלו עובדים כ-23 שעות בשבוע בממוצע, ומדווחים שכשליש מהן הן עבודה שאיננה מתוגמלת בשכר (כגון חיפוש עבודה). לכמחציתם עבודה נוספת בה הם עובדים 28 שעות בממוצע, מה שעשוי להביא לשבוע עבודה ארוך במיוחד.
עובדים אלו מדווחים על לו"ז עבודה בלתי צפוי, ולעיתים קרובות עובדים ממדינות מתפתחות עובדים בלילה שכן מזמיני העבודה מגיעים ממדינות מפותחות באזורי זמן אחרים. לתופעות אלו, מזהירים בארגון העבודה העולמי, עשויות להיות השלכות שליליות על האיזון שבין עבודה ופנאי. עם זאת, הן בקרב הנהגים והשליחים והן בקרב עובדי פלטפורמות האון ליין דיווחו העובדים כי היו רוצים לעבוד יותר אך אינם עושים זאת בשל חוסר בהצעות עבודה כדאיות.
מחצית מעובדים משתכרים פחות מהממוצע
שכרם השעתי הממוצע של עובדי פלטפורמות האון-ליין עמד על 3.4 דולר, אך כמחצית מהעובדים משתכרים 2.1 דולר. בפלטפורמות המציעות שירותי 'פרילנס' מקצועי השכר הממוצע עומד על 7.6 דולק לשער, ובפלטפורמות המציעות 'מיקרו עבודות' השכר הממוצע עומד על 3.3 דולק.
עובדים במדינות מתפתחות נטו להרוויח הרבה פחות מעובדים במדינות מתפתחות, והמחקר מציין כי האופן בו מתוכננות חלק מהפלטפורמות הוא כזה שמונע מהם להיחשף להצעות עבודה שהשכר בהן גבוה. בתחום הפרילנס לדוגמה הרוויחו עובדים מהמדינות המתפתחות 60% פחות מעובדים בעבודה דומה במדינות מפותחות.
במדינות המתפתחות שכרם של נהגי הפלטפורמות והשליחים גבוה מזה של מקביליהם העובדים בשיטה המסורתית, אך המשיכה של עובדים נוספים לענפים אלו בשל הבונוסים המוצעים בהם הגבירה את התחרות ודחקה את שכרם של הנהגים והשליחים המסורתיים מטה. בכמה מדינות דיווחו 70% מנהגי המוניות הרגילים כי מספר הנסיעות היומי שלהם פחת מאז כניסת הפלטפורמות לשוק.
לא מספיק מכוסים במערכות ביטוח סוציאליות
רוב עובדי הפלטפורמות אינם מכוסים במערכות ביטוח סוציאליות כגון ביטוחי בריאות, פנסיה, אבטלה ונכות – זאת על אף שרבים מהם חשופים בעבודתם לסיכונים משמעותיים. עם זאת, באוסטרליה ובניו-זילנד הרחיבו את חוקי המגן בתחומי הבטיחות והבריאות כך שיחולו עליהם, ובברזיל הם הורחבו בעקבות פסיקת בתי הדין.
בצרפת נדרשו הפלטפורמות לכסות את עובדיהן בביטוחים, במלזיה ובאינדונזיה נדרשו לפצות עובדים שנפצעו או נהרגו. באירלנד קבעו דמי מחלה לעובדים אלו, בפינלנד ובארה"ב קבעו מנגנונים המזכים אותם בדמי אבטלה, ובמדינות רבות באמריקה הלטינית הרחיבו את מנגנוני הביטוח הלאומי כך שיכללו גם אותם.
במקומות רבים פעולות הפלטפורמות על מנת שלא להגדיר את עובדיהם כמועסקים במסגרת יחסי עובד- מעביד. בתי משפט שונים ברחבי העולם אימצו גישות שונות בנושא זה, שבחלקן בחנו את טיב היחסים שבין העובד לפלטפורמה בהתאם למידת התלות שלו בה והפיקוח שלה עליו מחד – ומנגד מידת הגמישות והאוטונומיה הניתנת לעובד, וקבעו במקרים מסוימים כי אכן מתקיימים יחסי עובד מעביד בין העובד והפלטפורמה. במדינות אחרות הוגדר 'סטטוס ביניים' המחיל על עובדי הפלטפורמות זכויות עובדים מסוימות, אך איננו מחיל זכויות אחרות.
הוועדה העצמאית של ה-ILO בנושא עתיד עולם העבודה קראה לפעול לפיתוח קווים מנחים בינלאומיים אשר יבטיחו לעובדי הפלטפורמות זכויות מינימליות והגנה, וידרשו מחברות הפלטפורמות והלקוחות לכבד אותם. במרכז דרישה זו עומדת הדרישה שהניהול האלגוריתמי של החברות, המשפיע על דירוג העובדים ועל זמינות העובדה שהם מקבלים, יהיה שקוף ושמאחוריו יוצבו גם אחראים אנושיים שינהלו ויבקרו אותו על מנת להבטיח ש"ההחלטות הסופיות המשפיעות על העבודה יתקבלו על ידי בני אדם".
לשם כך, קראה הוועדה ליצור דיאלוג חברתי בין הממשלות להנהלות הפלטפורמות, עובדיהם והארגונים המייצגים אותם, במטרה לעדכן את חוקי העבודה והביטוח הלאומי כך שזכויות וביטחונות סוציאליים יקיפו גם עובדים אלו – ועל מנת להבטיח שחוזי ההיקשרות ביניהם לבין הפלטפורמות יהיו הוגנים.
אופן ההעסקה מונע מהעובדים את הזכות להתאגד
לצד זאת ציינה הוועדה כי במדינות רבות אופן העסקתם של עובדי הפלטפורמות מונע מהם את הזכות להתאגד ולנהל מו"מ קיבוצי, ואף קובע כי כל ניסיון שלהם להתארגנות עשויה להיחשב ל'קרטל' שאיננו חוקי. הוועדה קרה לפעול להתאים את חוקי ההתארגנות והתחרות באופן שיאפשר לעובדים אלו להתארגן ולנהל מו"מ קיבוצי, בדומה למהלכים שהחלו כבר במדינות כמו קנדה, אירלנד, יפן וספרד אשר החריגו כבר קטגוריות מסוימות של עובדים עצמאיים התלויים במעסיק כך שיוכלו להתארגן.
