לזכותה של מפלגת יש עתיד עומדת העובדה שהם פרסמו מצע כלכלי חברתי. עוד לזכותם יאמר שיש בו שני מרכיבי בסיס נכונים: הרחבת השירותים שנותנת המדינה לאזרח, והשקעה בתשתיות להנעת המשק. אבל מה שהופך את המרכיבים האלה ליותר מסיסמאות, זו התשובה לשאלה ״מאיפה הכסף״. התשובה לשאלה הזו במצע בעייתיות ומטעה, בלשון המעטה.

כשצוללים לסעיפי התכנית, מתגלות עוד בעיות וסתירות: הקפאת המגזר הציבורי בזמן שמדברים על הרחבת השירותים, ציפיות מוגזמות מההייטק הישראלי, ביטול כספים קואליציונים שיכולים להחליש עוד יותר את הכנסת, ותפקיד מוזר שמועידה המפלגה לכלי שדווקא לא ידוע כמעודד צמיחה: קרנות הגידור.

נקודות האור

"הרחבת השירותים החברתיים בחינוך, בבריאות וברווחה, מצמצמת את ההוצאה של משקי הבית" נכתב במצע המפלגה, "מה שמותיר עוד הכנסה פנויה בידי הציבור". דוגמה הכי טובה לצעד כזה היא מימון המסגרות לגיל אפס עד שלוש, מה שיפנה לכל משפחה צעירה בישראל אלפי שקלים בשנה, יקל על השתלבות בעולם העבודה ועל הדרך, יגביר את השוויון.

עוד נקודה חיובית היא ההכרה בחשיבות של תכנית השקעות למשק, לשיפור הפריון והצמיחה. התכנית המוצגת עצמה מעלה הרבה בעיות, אבל עצם ההכרה בחשיבות מדיניות דינמית של השקעה וצמיחה היא חיובית.

בשאלת המימון מתחילות הבעיות.

 (מ)איפה הכסף?

הרחבת השירותים ובניית תשתיות לא מתומחרות בתכנית, אבל הן דורשות משאבים רבים. פנינו למפלגת יש עתיד וביקשנו להבין מאין יגיע הכסף – הגדלת הגרעון, הטלת מסים או קיצוצים במקומות אחרים. בהיעדר תשובה מהם נותר לנו רק לפנות לסעיפי התכנית ולנסות לדלות מהם את התשובה לשאלה, וזו רחוקה מלהיות מספקת.

נראה שביש עתיד מתייחסים לשלושה צעדים מרכזיים שיפנו משאבים לביצוע התכנית: הקטנת הממשלה, ביטול כספים קואליציוניים והקפאת המגזר הציבורי. הראשון בהם מוגזם, השני מטעה, והשלישי סותר לחלוטין את ההיגיון הבריא.

לשאלה מה גודל הממשלה האידאלי מבחינת מספר השרים יש משמעות פוליטית וציבורית, אבל מבחינה כלכלית לא מדובר בסוגיה מכרעת. עלות לשכת שר היא 6.5 מיליון שקלים בשנה. הקטנת מספר השרים בחצי תחסוך בהערכה גסה כ-117 מיליון שקלים בשנה, בערך 0.25% מתקציב המדינה.

ביטול הכספים הקואליציוניים הוא החלטה בעייתית מאד לכוחה של הכנסת הישראלית, ומעבר לכך, המשמעות התקציבית שלה נמוכה. בניגוד לדימוי הרווח רוב הכספים הקואליציוניים משמשים למימון גופים שמספקים שירותים ציבוריים כמו חינוך, רווחה ותשתיות. גם חברי הכנסת הדורשים אותם היו מעדיפים פעמים רבות שההוצאה תכנס לבסיס התקציב. אם מוצע להעלימם לחלוטין, מדובר יהיה בקיצוץ כואב במיוחד. אם מדובר בהכנסתם לבסיס התקציב, כסף אין כאן.

יותר מדינה עם פחות מדינה

אבל החלק הבעייתי ביותר בתכנית הוא הקפאת המגזר הציבורי. מצד אחד, מציבה המפלגה יעדים שאפתניים למגזר הציבורי הישראלי – תכנית תשתיות, הגדלת השירותים לאזרח. מצד שני, מציעה  התכנית להקפיא את השכר ואת מספר העובדים. מאחר ואוכלוסיית ישראל גדלה כל שנה, מדובר בקיצוץ בפועל של המגזר ב-1.9%.

מעבר לכך שפגיעה בשכר במגזר הציבורי היא פגיעה בצריכה הפרטית בישראל ובציבור הישראלי, לא ברור איך הגיון ההקפאה מסתדר עם הגיון ההשקעה. ההצעה מגיעה רק פסקה אחת לפני ההצעה לערוך "ניו דיל" ישראלי- שיכלול "השקעה מאסיבית בתשתיות", הכשרות מקצועיות, והשקעת משאבים בצעירים שנפגעו ממשבר הקורונה. הקפאת קליטת עובדים לשורות המגזר הציבורי יקשה, בלשון המעטה, על הממשלה לבצע תכנית השקעות ממשלתית נרחבת, שתדרוש כוח אדם חדש לתכנון ולביצוע, בהתאם להיקף התכנית.

למעשה, אחת הסיבות שבגללן ברחבי העולם מציעים מימין ומשמאל לבצע תכניות השקעה מהסוג הזה הוא בדיוק בגלל שההשקעה תייצר בין היתר מקומות עבודה חדשים במגזר הציבורי, עם שכר גבוה יחסית, שיעודד את הפעילות הכלכלית ואת החזרה לצמיחה. כמובן שחלק גדול ממקומות העבודה בתכניות האלו יווצרו באופן עקיף במגזר הפרטי, אבל קשה לראות איך תכנית כזאת תתרחש במקביל לקיצוץ בפועל במגזר הציבורי.

לא על ההייטק לבדו

במצע מופיעה תכנית השקעה בתשתיות, אבל מאחר ולא מצוינים היקפים קשה להבין האם מדובר באמת בהשקעה ממשלתית ישירה או בתכנית דומה לזו שמקדם כ"ץ, של "עידוד משקיעים".

מה שמדגישים ביש עתיד הוא ההשקעה המתוכננת בענף ההייטק, ובתעשיות מתקדמות, ומבטיחים להביא לגידול דרמטי במספר המועסקים ב"ענף החדשנות": להגדיל תוך שלוש שנים מ-10% מהשכירים ל-15%, ותוך חמש שנים זה ל-20%.

מדובר בתכנית שאפתנית בלשון המעטה. כיום מועסקים כ-350 אלף עובדים בענף ההייטק, ומספר זה יצטרך לגדול יותר מפי שתיים תוך חמש שנים. להכפיל תעשייה שצמחה במשך עשרות שנים, ודורשת כישורים רבים תדרוש השקעה דרמטית בתשתיות החינוכיות היסודיות של ישראל, שינוי סוציולוגי של ממש.

על החזון בו כל ישראלי שלישי יעבוד בהייטק אפשר להתווכח, אבל אי אפשר לבנות את המשק על ההייטק לבדו. יש ענפים נוספים במשק עם פריון גבוה, חלקם מתאימים גם לאנשים בעלי מגוון רחב יותר של כישורים.

תעשיית הגידור כמנוע צמיחה?

בחלק מעיקרי המצע בחרו להדגיש ביש עתיד דווקא את הצורך בפתיחת ישראל לתעשיית קרנות הגידור. מדובר בגופים שמתמחים בהימורים "נגד השוק", וזוכים לביקורת על כך שהם מעודדים יצירת שוק הון ספקולטיבי יותר. במצע טוענים שההקלות הרגולטוריות ימשכו "את המעסיקים ואת ההון שהם מביאים".

אפשר רק לדמיין כמה חמור היה הזעזוע בשוקי ההון בחודש מרץ 2020, עם תחילת משבר הקורונה, אם על גבי הלחצים הקיימים היו פועלות גם קרנות גידור בניסיון להפיק רווחים מצניחת השקל והנפילות בשוק האג"ח הממשלתית. גם אם צריך קרנות גידור בישראל, מנוע צמיחה ליציאה מהקורונה זה לא.