ראש הממשלה בנימין נתניהו בישר אתמול לציבור הישראלי את מה שמדענים ורופאים מתריעים עליו זה זמן רב: "אנחנו בעידן הנגיפים", אמר במסיבת עיתונאים, "ומסתבר שמגפה היא סכנה גדולה לאנושות". עם זיהוי הבעיה, בא גם הפתרון: בנוסף להתמודדות העכשווית עם מגפת הקורונה, ישראל תזמין את החברות האמריקניות, פייזר ומודרנה, לפתוח בישראל מפעלים לייצור חיסונים. זה אולי נשמע טוב, אך למעשה מדובר בפתרון חלקי ובעייתי, במקום מהלכים הכרחיים וישימים שהממשלה נמנעת מלהוציא לפועל.
הפנמת ההבנה שמגפות הן איום משמעותי על אזרחי המדינה היא חשובה. ב-2019, כשאף אחד עוד לא דמיין את הקורונה, ערכו חוקרי משרד מבקר המדינה ביקורת על המוכנות של ישראל להתפרצות מגפות וגילו שמערכת הבריאות רחוקה מלהיות ערוכה כראוי. חבל שנדרשו אלפי מתים, מאות אלפי מובטלים ו-120 ימי סגר כדי להבין שרצוי שהמדינה תתכונן ברצינות למצבים כאלו. ובכל זאת, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
לישראל יש רשימת מטלות ארוכה כדי להיות מוכנה למגפה הבאה: השקעה במערכת בריאות הציבור המורעבת, כדי שבפעם הבאה יהיו אחיות ורופאים מוכשרים שערוכים לזהות ולקטוע שרשרות הדבקה, להמליץ על צעדי מניעה יעילים ומידתיים ולגייס את הציבור למאבק; השקעה במערכת האשפוז בבתי החולים וברפואת הקהילה; הרחבת המעבדות הציבוריות ושיפור תנאי העבודה בהן; חיזוק רשות החירום הלאומית; וחיזוק השקעה במחקר הישראלי – באוניברסיטאות ובמכון הביולוגי. כל הצעדים הללו דחופים הרבה יותר מהקמת מפעל חיסונים בבעלות זרה, אך הממשלה לא יישמה עד כה אף אחד מהם, ולא הציגה תכנית עתידית כלשהי.
אין ספק שהצלחתן של פייזר ומודרנה בפיתוח ובייצור חיסונים יעילים ובטוחים נגד נגיף הקורונה היא הישג מרשים ומעורר השראה. אך שתי החברות לא הגיעו להישג האדיר הזה לבדן. במהלך הקיץ האחרון השקיעה ממשלת ארצות הברית 2.48 מיליארד דולר במענקי מחקר ובקנייה מוקדמת של מנות חיסון ממודרנה, ו-2 מיליארד דולר בקנייה מוקדמת של מנות חיסון מפייזר, בנוסף לתמיכות בחברות נוספות, רובן אמריקאיות. ההשקעות הממשלתיות חסרות התקדים הן שאפשרו לחברות לקחת סיכונים – לערוך ניסויים גדולים ויקרים, או להתחיל בייצור החיסונים עוד לפני שהסתיימו שלבי הניסוי שמעידים על יעילותם.
מפעל או מעבדה של חברה בינלאומית אינו משאב לאומי
גם ממשלת ישראל השקיעה בפיתוח חיסון תוצרת הארץ, ומימנה פיתוח וייצור של חיסון במכון הביולוגי בנס ציונה. עם זאת, נראה שהממשלה לא התייחסה ברצינות לאפשרות שהמכון הביולוגי יפתח חיסון לפני חברות הענק, ולא אפשרה להם לערוך שלבי ניסוי במקביל, מה שעיכב את הפיתוח. כיום המכון מחכה לאישור משרד הבריאות להתחיל בניסוי השלב השלישי והאחרון בפיתוח. יו"ר המכון, פרופ' שמואל שפירא, אמר בכנסת בנובמבר כי "היינו יכולים כעת כבר להיות עמוק בתוך השלב השלישי, אם לא היינו נתקלים ברגולציה ביורוקרטית".
העיכוב הזה לא פתח את מהדורות החדשות מכיוון שישראל הצליחה להשיג את החיסונים מהחברות הזרות, ולהיות מהמדינות המובילות בעולם בשיעורי התחסנות. אבל אם נתניהו חושב שיהיה אפשר לסמוך על חברות פארמה בינלאומיות שיגנו על ישראל גם במגפה הבאה, ושבניית מפעלים בבעלות זרה תקנה חוסן אמיתי, הוא טועה. מפעל או מעבדת חקר של חברה בינלאומית אינו משאב לאומי שניתן לבטוח בו בעת צרה, אלא משאב נזיל בשוק ההון.
פייזר לא היססה לסגור מעבדות של 3,000 עובדים
הדוגמאות לא חסרות. בשנת 2007 חברת פייזר לא היססה לסגור מעבדה בת 3,000 עובדים במישיגן, עקב כישלון בניסוי לתרופה נגד כולסטרול שפיתחה. החברה הייתה צריכה להראות למשקיעים צמצום הוצאות, וסגרה את המעבדות שש שנים בלבד לאחר שהוקמו, למרות שהעירייה המקומית השקיעה בהן 84 מיליון דולר. גם חברת טבע, אחרי שכבר לא הייתה בבעלות ישראלית, הכריזה ב-2017 על סגירת מפעלים בישראל ופיטורי 1,700 עובדים, בעקבות האטה בקצב העלייה של המנייה שלה.
עצם ההיתכנות של הקמת מפעלים של החברות בישראל מוטלת בספק. לפי דיווח ב'כלכליסט', מודרנה ופייזר אינן מעוניינות בכך בשלב זה. אך גם אם מהלך כזה ייצא לפועל, עכשיו או בעתיד, מפעל כזה יכול להיסגר שוב ללא התראה מוקדמת, עקב שיקולי שורת רווח שאינם קשורים ליעילותו.
חוסן לאומי מפני סכנות לא בונים דרך שוק ההון. אם נתניהו באמת רוצה להתכונן לסכנות הבריאותיות של העתיד, עליו להשקיע במערכת הבריאות, בגופי המחקר וביכולת הייצור הישראלית ולחזק אותן. אלה הגופים שהאינטרס שלהם הוא להגן על ישראל ועל הישראלים.
