"יום רביעי, ה-25 במרץ 2020, היה בוקר מכונן עבורי", זוכרת היטב רונית שפירא מתל אביב. "לאחר מספר ימים שהקורונה כבר השתוללה בעולם, החדשות לא בישרו טוב. דיברו על כמות גדולה של מאומתים ומתים ואולי חוסר יכולת לתת מענה לחולים. זה הרגיש לי כמו סוף העולם. קמתי בבוקר ושאלתי את עצמי, מה אני יכולה לעשות אחרת בצל הקורונה?".

מה שהיא יכלה לעשות אז היה לכתוב פוסט בפייסבוק, שבו הציעה לחבריה לקבוע שעה קבועה בכל יום, בה יפגשו בזום כדי לבדוק שכולם בסדר. "לא ידעתי למה לצפות אבל התחושה שלי הייתה טובה", היא אומרת, "זכיתי לתגובות נלהבות ותומכות והבנתי שעוד אנשים זקוקים כמוני לקשר וחיבור, אפילו אם הוא וירטואלי".

היא לא יכלה אפילו לדמיין שמהפוסט הזה יצמח כעבור זמן קצר "הסלון של רונית שפירא", מיזם שמציע לציבור הרחב הרצאות חינמיות בזום בתחומים שונים, ומונה כבר 21 אלף חברים. "סגר, לא סגר, אנחנו בסדר", נכתב בראש דף הבית באתר השוקק.

ל"סלון" של שפירא (64), שיצאה לגמלאות אחרי 42 שנות עבודה בבנק הפועלים, לוח אירועים עמוס, שכולל תשעה מפגשים בנושאים שונים בשבוע, לפעמים שני מפגשים ביום, עם מרצים מתנדבים מהארץ ומחו"ל. השבוע, לדוגמה, התקיימו בו, בין השאר, הרצאה על דרום צרפת וסיור גלריות וירטואלי בניו יורק. בנוסף, מקיימת שפירא שיתוף פעולה עם בית החולים אסותא, שנותן הרצאות בנושאים מותאמים לגיל השלישי (כמו קרדיולוגיה, בלוטת הערמונית, תזונה נכונה, ושינה). הרצאה אחת ביומן האירועים מוגדרת "בחסות של בנק הפועלים".

את ההרצאה הראשונה בסלון נשאה חברתה של שפירא, נומרולוגית במקצועה, אחרי ששפירא סיפרה לה על הרעיון לקיים הרצאות שיש בהן "מקום לכולם". "פה החלום שלי להיות בכל בית התחיל לקרום עור וגידים", היא מספרת. "במפגש הזה היו 84 אנשים ולאותו זמן זאת הייתה השתתפות אדירה". תוך ימים ספורים גדל מספר המשתתפים ל-300, וכיום משתתפים בהרצאות מאות ולעתים אלפי אנשים.

"לא תורה מסיני להתחבר לזום"

הרצאות מקוונות הן לא רעיון חדש, אך בשנת הקורונה עבר התחום שינוי משמעותי, והתפתח, באמצעות הזום, לכדי טרנד. מוסדות אקדמיים ואתרים שמציעים אלפי הרצאות מקוונות, כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. יש אפילו חברות שמציעות מנוי לרכישה שמאפשר לצפות בכל ההרצאות שקיימות באתר, ממש כמו בנטפליקס.

שפירא מספרת שהצורך באירועי תרבות התגבר אצלה בעקבות היציאה לפנסיה. "כשפרשתי נרשמתי ללא מעט הצגות. לפעמים הייתי בשבוע אחד בהצגה, בהרצאה או בסדרת הרצאות, או בסרט עם הרצאה". המעבר לזום, היא אומרת, עוזר לה להישאר מרוכזת בתוכן. "אין רעשי רקע. באולם לפעמים זה מדבר עם זה, ההוא פותח פלאפון ומפריע לך עם האור. זו לא תורה מסיני להתחבר לזום. אני אומרת לאנשים ללכת לשכן, או שחבר יחבר אותם. יש קישור אחד. אצלי לא נרשמים ואין ועדת קבלה".

ניכר שהיא מקדישה מחשבה רבה להנגשת המידע למי שמתקשה בשימוש באמצעים טכנולוגיים. באתר האינטרנט שהיא מפעילה יש הוראות מפורטות לחיבור לזום ופינת "אתם שואלים, אני עונה" שבה ישנן תשובות לשאלות שעשויות לעלות לאורחי הסלון.

"התוכנית של שבוע הבא בסטורי"

בשונה מפלטפורמות מסחריות, ב"סלון" של שפירא האווירה ביתית, כמעט אינטימית. את ההרצאות היא מנחה, בדרך כלל, משולחן האוכל בביתה. "מאחורי יש פרחים וטלוויזיה. יש לי מחשב נייד, כך גם יכולתי לצאת לחופשה ולהמשיך להפעיל את הסלון".

שפירא. "אני כל הזמן חושבת צעד אחד קדימה" (צילום: אלבום פרטי)

את ההרצאות ואת פעילות "הסלון" ברשת החברתית היא מנהלת ביד רמה: "שעה לפני ההרצאה אני מעלה בסטורי תזכורת שיש מפגש. בתחילת ההרצאה אני מציגה את המרצה, אומרת כמה מילים ואז כותבת הודעה בצ'ט ומבקשת שאת התגובות והשאלות יפנו אלי לווטסאפ. בסוף ההרצאה אני מקריאה את התגובות, והמרצים מתמוגגים. אנשים רוצים לראות מראש את התכנית השבועית, אז הבוקר, למשל, העליתי את התכנית של השבוע הבא לסטורי. אני כל הזמן חושבת צעד אחד קדימה".

דוגמה: בתחילת הפעילות השתמשה בתוכנת זום החינמית. כשמספר המשתתפים החל לטפס עברה לחשבון גדול יותר. "ואז, במפגש של ה-1,000 אנשים התחלתי לקבל הודעות מאנשים שלא מצליחים להיכנס. עוד באותו ערב הגדלתי ל-3,000, וכשמספר המשתתפים הגיע ל-2,800 הגדלתי ל-5,000".

"מסר אמיתי עובר גם בזום"

דורית ברק (60) מבני ברק התארחה כמרצה ב"סלון". כמי שהתפרנסה מהדרכת סיורים בעיר הולדתה, נאלצה, כמו את רבים ממדריכי הטיולים, לעבור עם פרוץ הקורונה להרצאות. "התחלתי להדריך סיורים בבני ברק לפני 13 שנה", היא מספרת. "אבי, יעקב, שהיה ממייסדי העיר, נפטר, לפני 14 שנה, הייתי מאוד קשורה אליו ולסיפורים של ראשוני העיר. חשבתי איך להנציח אותו".

היא מגדירה עצמה כדתיה ציונית, ובחירתה לחיות בעיר נובעת "מאהבת העיר והרצון לשמור על מעט הציונות בה. בני ברק הייתה פעם ציונית, אנשים לא יודעים על העבר שלה ועל הנתינה שלה היום. חשוב לי לאחד את כל הפלגים של עם ישראל".

דורית ברק. "אנשים רוצים הסברים, את נקודת המבט שלי על בני ברק. יש לי את היתרון של אדם מבפנים" (צילום: אלבום פרטי)

נסיבות חיים לא קלות ומחלה ממושכת הפכו עבורה את הדרכת הסיורים ל"כוח מרפא שנותן לי כוח להתמודד". הפסקת הסיורים היתה עבורה "מכה מורלית וכלכלית מאוד קשה שהיה צריך זמן להתאושש ממנה".

היא זוכרת שה-10 במרץ בשנה שעברה היה יום הסיורים האחרון שלה. "היו לי אז מעל 30 הזמנות עד פסח, וביום אחד נקטעו כל הסיורים. היה ברור שהסיורים לא מתקיימים, בטח לא בבני ברק, שנחשבה למוקד התפרצות של המגפה".

לאחר ההלם הראשוני החליטה להעביר את הפעילות לזום. "רק כשעברה תקופה הרמתי את ראש ויכולתי לחשוב קדימה". וזה לא היה קל. "אני אדם חברתי, שצריך לראות את האנשים ולחבק. זה היה לי מאוד מוזר בהתחלה, אבל מסתבר שמסר אמיתי עובר גם בזום".

היו לי מעל 30 הזמנות עד פסח, וביום אחד נקטעו כל הסיורים. היה ברור שהסיורים לא מתקיימים, בטח לא בבני ברק, שנחשבה למוקד התפרצות של המגפה"

את המעבר מהשטח אל מאחורי מצלמה היא עשתה בסיוע אנשי מקצוע. "ביקשתי ליווי לעשות את האדפטציה לטכנולוגיה, יש אנשים שזה המקצוע שלהם. כשצריך אני שוכרת תמיכה וליווי טכני. לא צריך להימנע מהאופציה הזאת".

"פתאום בני ברק מעניינת"

מבחינה כלכלית, ההרצאות לא מפרנסות אותה כפי שפרנסו אותה הסיורים. "אלה זמנים קשים ואנשים עושים תחשיבים על ההוצאות שלהם. התקציבים של המון ארגונים, ששכרו את שירותי בשנים קודמות, צומצמו. קצב העבודה פחת וירד. אני לא רגילה לקצב שכזה".

לסלון של שפירא היא הגיעה דרך חברה. "לא שמעתי לפני כן על המפעל המדהים של רונית", היא משחזרת, "כשדיברתי עם רונית היא אמרה לי שאין לה מקום בשמונת החודשים הקרובים. אבל פתאום היא התקשרה אלי לפני חנוכה, ושאלה 'את בני ברקית? אני רוצה לחנוכה'. נורא שמחתי. בהרצאה היו מעל 1,000 צופים, אף פעם לא היו לי כל כך הרבה אנשים. והסתבר שהרבה צופים בהרצאה הכירו אותי מסיורים בבני ברק, כולל צופים מארה"ב".

העיסוק הגובר בבני ברק, בעקבות התפרצות הקורונה, גם מעורר התעניינות רבה בחיים החרדיים. "פתאום בני ברק מעניינת. מי נגד מי, הפלגים הקיצוניים, אנשים רוצים הסברים, את נקודת המבט שלי. יש לי את היתרון של אדם מבפנים".

בהרצאה היו מעל 1,000 צופים, אף פעם לא היו לי כל כך הרבה אנשים. והסתבר שהרבה צופים בהרצאה הכירו אותי מסיורים בבני ברק"

היא חוששת שבהמשך, כשיחזרו הסיורים, אנשים לא ירצו להגיע לבני ברק. "אולי מפחד מהקורונה ואולי גם מכעס. לפני הקורונה בני ברק הייתה מאוד שוקקת בימי חמישי בערב, אנשים באו לקנות חלות וכמובן בשביל לאכול צ'ולנט ודג מלוח. עכשיו אנשים מפחדים. ייקח זמן לשקם את הדימוי של העיר".

"השריטות שלי: הרצל ואיסלנד"

גם גיל פז (38), מדריך טיולים מחולון, הוא אחד מהמרצים שהתארחו בסלון של שפירא, והוא בעל ניסיון. הוא החל להעביר הרצאות כבר לפני שנתיים. "היה לי בלוג על שירים, בעקבותיו התחלתי להגיש פינה בגלי צה"ל והרגשתי שאני יכול להגיד משהו לעולם ושאולי אנשים יקשיבו". הוא פיתח 17 הרצאות בשלושה נושאים: מוזיקה (על אריק איינשטיין, גידי גוב, לאונרד כהן ועוד), חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ("שזו שריטה שיש לי") ואיסלנד ("שזו עוד שריטה שיש לי").

גיל פז (למעלה מימין), באחת מההרצאות המקוונות על הרצל. "אני מרגיש את הצימאון של בני הגיל השלישי להרצאות. מהרגע שהם קלטו את הזום –  הם בזה" (צילום מסך)

"כתבתי בפייסבוק שיש לי הרצאות", הוא מספר על תחילת הדרך, "וחברה חיברה אותי לקבוצת נשים במועדון גמלאיות ברחובות, שם עשיתי את ההרצאה הראשונה שלי על איסלנד. ממש נהניתי והן ממש נהנו". בעקבות ההרצאה הזו הוא החל להרצות בבתי דיור מוגן, ובחודשי הקורונה, ההרצאות הפכו להיות מקור הפרנסה העיקרי שלו. "הבנתי שהמינימום של התשלום, כמה מאות שקלים, הוא מכובד, ושאולי אפשר להתפרנס מזה".

איך הרצית בזמן הקורונה בבתי אבות?
"אסרו על הדיירים להיפגש עם המשפחות, אבל כן אפשרו להם הרצאות". וגם עכשיו, כשהוא מרצה בזום, רבים ממאזיניו הם בני הגיל השלישי. "אני מרגיש את הצימאון של אנשים בגיל הזה. זה לקח קצת זמן, אבל מהרגע שהם קלטו את הזום –  הם בזה. יש ממש צורך, אי אפשר לצאת מהבית, אי אפשר ללכת להופעות ולכן בשנה האחרונה התופעה הזאת ממש פרחה, ואני מאוד נהנה מזה".

אנשים רוצים ידע, אבל ההרצאה צריכה להיות חווייתית עם חיבורים אישיים. אני כל הזמן עובד על ההרצאות שלי ומשפר אותן"

בשבוע שעבר התארח לראשונה ב"סלון" של שפירא, עם הרצאה על הרצל בשירים. "אנשים עומדים בתור כדי להרצות שם", הוא מספר, "כי זאת חשיפה מטורפת. אחרי שהרציתי שם קיבלתי מלא טלפונים". בעקבות ההצלחה, הוא יחזור להרצות ב"סלון" ביום ירושלים, "על הסיפור מאחורי שירה של נעמי שמר, ירושלים של זהב".

מה הופך מרצה למרצה טוב?
"אתה יכול להיות עם תואר מכובד מהאקדמיה ולא להיות מרצה טוב. זה משהו שצריך לדעת איך לעשות אותו. צריך להיות מתודי, זורם, לא רק להעביר ידע. אנשים רוצים ידע, אבל ההרצאה צריכה להיות חווייתית עם חיבורים אישיים. אני כל הזמן עובד על ההרצאות שלי ומשפר אותן".

"אני הולכת על זה באופן טוטאלי"

עבור שפירא "הסלון" הוא גם דרך להנציח את אחותה התאומה תמר אברמוביץ', שנפטרה לפני כשנתיים מסרטן. "היא השאירה לי צוואה חברתית לפני מותה", היא מספרת בהתרגשות. "היא ראתה אותי אחרי הפרישה מהעבודה עם ההתלהבות לקראת הדבר הבא שאעשה. תמר נוכחת איתנו בסלון. אני מספרת עליה כי אני מרגישה שהנוכחים הם חלק מהמשפחה שלי, שלצערי תמר לא זכתה להכיר".

שפירא מבטיחה שהסלון שלה "יישאר לעד, גם אחרי הקורונה. זאת האמונה שלי. אני רוצה לתרום ואני הולכת על זה באופן טוטאלי. ברגע שאמרתי, 'בואו, יש מקום לכולם', אני צריכה לעמוד מאחורי זה. ממי שלא יכול לצאת מהבית, לא תהיה גבייה, אפילו לא סמלית. יש פה מכל הגילים. יש לי אורחת קבועה בסלון מעל גיל 90. גם מבית לוינשטיין מישהו כתב לי שהוא צופה בהרצאות. אני מודה, זה לא זול, אבל אני עושה את זה בהכרה מלאה, זה חשוב לי".