סגר לילי החל הלילה (חמישי) ונמשך עד 5:00 בבוקר. בבתי כנסת נערכו קריאות מגילה, העסקים נסגרו והתחבורה הציבורית הושבתה. עומסי תנועה בכביש 1 ובכבישים נוספים בארץ עקב מחסומי הסגר.

הרב השואג בבית הכנסת הגדול בתל אביב

תל אביב נראית כמו חיקוי דהוי של פורים. תחפושות סמליות, מעט אנשים ברחוב. מנהל בית הכנסת הגדול בת"א קושר בלוני הליום למעקה המדרגות בכניסות לבית הכנסת, מהצד של רחוב אלנבי ומהצד של החניה הפונה למסעדת 'פורט סעיד' הסמוכה. אחת מיושבות המסעדה, שהציבה ארגזי תנובה הפוכים כשולחנות, צועקת לו "למי יש בר-מצווה?". "זו קריאת מגילה" הוא צועק לה.

השעה שש בערב, השערים עדיין סגורים, וכמה אנשים מבקשים להיכנס לבית הכנסת. הרמקולים על הרחבה מופנים אל הקהל, שימוקם ברחבת הפורט סעיד, וגם אל הרחוב. לפי ההגבלות, לבית הכנסת עצמו מותר להכניס עד 20 אנשים. ב-18:40 השעה דוחקת וכבר ערבית, צום תענית אסתר יצא לפני שעה, וצריך לשמוע מגילה ולהתחיל רשמית את החגיגות, לסגור מעגל שלם משנה שעברה. הרב הצעיר של בית הכנסת, יצחק בר זאב, מגיע עם משפחתו, ובמהירות מתחפש לאריה.

הוא מכניס חלק מהאנשים שחיכו ליד השער, מבקש שישבו במרחק, ויוצא אל הבליינים. מחלק רעשנים, אולי האקססורי השימושי ביותר שיצרה התרבות היהודית מאז ומעולם. קצר מועד, אבל אפקטיבי. הציבור מסתדר, אין הפרדה בין גברים ונשים, במילא כולם יושבים מסובין ברחבה. הרב בר זאב עולה על הדוכן, מזמין את הבעל קורא, שיקרא את המגילה, מדבר בסגנון של די-ג'יי בחתונה.

הפעלת הרעשן כשקוראים את שמו של המן עובדת מאוד על הקהל, וקריאת המגילה מסתיימת מהר, בלי הרבה שירים וריקודים. כבר אחרי השעה 20:00, ובקרוב ייכנס הסגר לתוקף. ניידת משטרה מחכה על אלנבי, להבהיר לכולם שהחוק עליון על האמונה. אנשים מחופשים חולפים על פניה, כנראה בדרך למסיבה, ומשחק ה'שוטרים וגנבים' של הסגר יוצא לדרך.

קריאת מגילה בבית הכנסת הגדול, רוב השומעים היו במסעדת פורט סעיד הצמודה. (צילום: יהל פרג')

רב בית הכנסת הגדול, מחופש לאריה, ערב פורים התשפא. (צילום: יהל פרג')

הרב יצחק בר זאב, מחופש לאריה, בקריאת המגילה. (צילום: יהל פרג')

להקת 'המפשעות' בהפגנה נגד סגירת מופעי התרבות למתחסנים

בכיכר המושבות בתל אביב עומדת קבוצת מפגינות בצמוד למיצב מחאה שקורא להחלפת ראש הממשלה נתניהו ומתקומם לפתיחת עולם התרבות למתחסנים בלבד. הסגר עדיין לא התחיל, בקרוב תופיע כאן להקת 'המפשעות' נועה סומר כהן (28), מתגוררת בשכונת נווה שאנן, ואחת מחברות קבוצת 'מפגינות במושבות', מספרת: "זו קבוצה שנולדה מהגבלת הקילומטר. קבוצת מחאה שגדלה וגדלה. זה צומת דרכים ליד הבית, והרגשנו שאנחנו חייבות לעשות משהו שימשיך הלאה, צריך לעשות פעולה".

קבוצת 'מפגינות במושבות' במחאה בכיכר המושבות בתל אביב, רגע לפני סגר פורים. חן רווה (מימין), טל שדות, נורית גיל, ליאור קון, נועה סומר כהן(צילום: יהל פרג')

מיצג מחאה בכיכר המושבות בתל אביב, רגע לפני סגר פורים (צילום: יהל פרג')

"אנחנו כל יום חמישי נפגשות פה על הרצפה. זה השבוע ה-12 שיש אירוע. המחאה הפעם היא על זה שהממשלה שלנו לא דואגת שתהיה תרבות. הטענה שלנו היא שאפשר. הפעילות שלנו קהילתית, ההופעות והאנשים מהשכונה. 'המפשעות' מופיעים היום, וזו להקת מחאה. יש לנו יחסים חברתיים עם המשטרה. אין פה שום דבר נגד החוק, דאגנו לשמור על יחסים תקינים. זו פעולת מחאה לכל דבר. הקדמנו את ההופעה היום בגלל העוצר. אני התחסנתי, אבל לעשות סלקציה בכניסה למוסדות תרבות זה הזוי. אני בעד להתחסן, אבל זו לא הדרך."

"היה עצוב בבית הכנסת, לא היו ילדים"

ג'ודי ורינה חוזרות הביתה מקריאת המגילה בבית הכנסת המסורתי בנווה צדק, ומחכות למונית שירות. רינה, עם אזני חתול, מספרת בשמחה שהיא בת 84. ג'ודי צוחקת ואומרת שהיא בת 21. פורים, אז ממש מותר. שתיהן תושבות תל אביב, ובבית הכנסת שלהן רק נשים קראו את המגילה, ורינה התאמנה במשך שבועיים על פרק ו' אותו הקריאה. "היה קצת עצוב בבית הכנסת, כי לא היו ילדים. לא היה לי מצב רוח להתחפש", אומרת ג'ודי.

ג'ודי ורינה קראו מגילה בבית הכנסת המסורתי נווה צדק, "זה פורים עצוב, לא היה לי מצב רוח להתחפש" (צילום: יהל פרג')

בעברה ג'ודי עבדה בתאורה, ופורים בלי אירועים הוא תזכורת כואבת עבורה למצב העובדים בענף. "פורים היה שיא העבודה עבור תאורנים ואנשי במה", היא נזכרת, "קורע לב מה שקרה לעובדים, יש המון נזקקים".

האיש שבשבילו כל יום פורים

יונתן, המכנה את עצמו 'איש הכובעים המקורי', יושב עם שתי חברות מחוץ לבר-מסעדה בשוק לוינסקי שהיה מפוצץ בערב, והתרוקן דקות לפני תחילת הסגר. "בשבילי פורים זה כל יום" הוא מספר, "זה מה שאני עושה מאז הקורונה – מוכר כובעים וגרביים. עד מרץ שעבר הייתי מדריך טיולים של תיירים סינים". הוא מבקש שאת הביקורת שלו על הממשלה לא אצטט. "כל שנה אני מסתובב ברחוב שיכור ורוקד, והשנה אין את האווירה הזו, פחות אנשים ברחוב, אין מסיבות. המצב מבאס, אבל מחר נעשה מסיבה עם חברים".

יונתן 'איש הכובעים המקורי', עד הקורונה הדריך תיירים (צילום: יהל פרג')

20:30, הסגר נכנס לתוקף, והרחובות המריאו מהר. חנות התחפושות בפלורנטין, שעבדה בשיא הכוח בשבוע האחרון, נסגרת והמוכרים מותשים.

חנות תחפושות בפלורנטין, דקה לפני תחילת הסגר. המוכרים מותשים (צילום: יהל פרג')

"מקווה שבשנה הבאה כולנו נהיה בחוץ"

אסמה, שליח של וולט, כבר חצי שנה יושב על הספסל בהפסקה קצרה שהטבחים ארגנו לו, עם כובע ופאות של חסיד. "וואלק אני מקווה שבשנה הבאה כולנו נהיה בחוץ, לא ככה?". ככה.

אסמה, שליח וולט כבר חצי שנה, מקווה שבשנה הבאה כולם יהיו בחוץ (צילום: יהל פרג')

ירושלים

השמש במדרחוב בן יהודה שוקעת והרחובות ריקים. המוכרים סוגרים את החנויות, חלקן כבר סגורות חודשים רבים. לראשונה מזה שנים רבות, ירושלים לא מציינת את שמחת החג הגדולה המזוהה עמה.

מרכז העיר ירושלים, רגע לפני הסגר הלילי בפורים (צילום: דוד טברסקי)

ליאל, שיראל וקלאודיה איילה הולכות בדרך הביתה, בידיהן שקיות של קניות. "סוגרים הכול, אנחנו הולכות הביתה", אומרת קלאודיה. "לא עשינו תכניות לפורים, כי חששנו לצאת בגלל הקורונה".

ליאל (מימין) שיראל וקלאודיה איילה. "אנחנו חוגגות בבית, זה קצת מבאס" (צילום: דוד טברסקי)

"אנחנו חוגגות בבית זה קצת מבאס, אבל נתחפש ונאכל ממתקים" – אומרות ליאל ושיראל, "ניפגש עם החברים בסוף החג בבית הספר".

"כל לקוח מחופש שנכנס לחנות אני מעריך אותו יותר"

אבי אלחרר, מנהל חנות פרחים ברחוב הלל, מספר כי "עצוב לראות ככה את החג, אנשים לא מתחפשים. כל לקוח מחופש שנכנס לחנות אני מעריך אותו יותר".

לדבריו, "האווירה היא של עוד יום רגיל, רק סוגרים מוקדם. אני לא חושב שמישהו מרגיש שסוגרים באמת, אנשים לא מתייחסים באמת לסגר – זה שלא מרגישים חג זה בגלל שמשהו בשנה הזו השאיר חותם רע באנשים".

אבי אלחרר, בעל חנות פרחים (צילום: דוד טברסקי)

על העסק שלו הוא אומר: "העסק שלנו נפגע פחות, המשכנו במשלוחים.אבל ענף האירועים, והטקסים, שהם הלקוחות הכי גדולים של חנויות פרחים, נעלמו לחלוטין ופה באמת נרשמה פגיעה."

רוני קוסובסקי, מנהל חנות מזכרות וצילום במורד בן יהודה "אני כבר לא מחפש את המסיבות ההומניות, הלקוחות ממשיכים להגיע מ6 בבוקר עד 6 בערב, זה לא משפיע עלי" "מכל המכות שקיבלנו, זאת כמעט לא פוגעת – אם לאנשים היה קצת יותר שכל ולא היו משתוללים וחוגגים אז לא היינו צריכים את הסגר הזה ולא היינו מגיעים למצב הזה".

רוני קוסובסקי (צילום: דוד טברסקי)

גאנה ומרגריטה עובדות בחנות בשכונת תלפיות ויצאו לקנות עוגות במאפיה במרכז העיר עם הכלב שלהן, דובי. "חשבנו שיצא לנו להתחפש לחגוג ולהנות" אומרת גאנה.

גאנה ומרגריטה והכלב דובי (צילום: דוד טברסקי)

"רציתי כבר לחוש את התחושה של החופש, של השתחררות מהסגר, ולהרגיש כמו בת אדם" אומרת מרגריטה , שעלתה לארץ מרוסיה מספר חודשים לפני פרוץ המגיפה. שתי הבנות מסכימות שסגר מקומי של כמה ימים לא ישיג שום מטרה, והמדינה צריכה להפסיק להשתמש בו. "אלו שירצו לחגוג, יחגגו בכל מקרה".

קריאת מגילה בירושלים, רגע לפני הסגר הלילי (צילום: דוד טברסקי)

מרכז העיר ירושלים, רגע לפני הסגר הלילי בפורים (צילום: דוד טברסקי)