אנדריי דווילאר (35), פעיל חברתי רוסי ומתנדב במטה של פעיל האופוזיציה, אלכסיי נבלניי, בסנט פטרבורג, זוכר את ההפגנה של ה-23 בינואר 2021 לפרטי פרטים. בשעה אחת בצהריים הוא יצא מביתו ועלה על הרכבת התחתית לכיוון מרכז העיר. "תוך כדי הנסיעה", הוא מספר, "הכרוז הודיע שנשבר הדרגנוע בתחנה שקרובה למקום הכינוס בו תכננתי לרדת. אחר כך הודיעו ברכבת שנמצא חפץ חשוד בתחנה אחרת. התמונה התבהרה מהר מאד – הם סוגרים את מרכז העיר".

דרך הרשתות החברתיות, נקראו המפגינים להגיע לאזור שדרת הסנאט, הצמודה לקתדרלת איסק הקדוש, מהסמלים הבולטים של העיר. ההפגנות, הוא מספר, אינן מתואמות עם המשטרה, אך גם אם המפגינים היו מבקשים לתאם אותן היו נענים בשלילה. "הרשויות יסבירו שזה בגלל הקורונה. אבל גם שנים רבות לפני המגפה ההפגנות המזוהות עם נבלניי לא קיבלו אישור בשל שלל תירוצים: טרור, הסתה, מטרד לציבור –  אבל הסיבה האמיתית היא פוליטית".

אנדרי דווילאר ואשתו יקטרינה. "אנשים יוצאים להפגין עם מטען של שנים של עוני ודיכוי זכויות אדם" (צילום: אלבום פרטי)

כשדווילאר הצליח, בסופו של דבר, לעלות מתחנת הרכבת לרחוב, הוא ושאר המפגינים צעדו לאורך שני קילומטרים, בכפור, כדי להגיע לאזור ההפגנה. "זה היה מדהים. דלתות הרכבת התחתית נפתחו ונהרות של אנשים יצאו החוצה, עלו למעלה וצעדו, כולם ביחד, לכיוון מרכז העיר. זה באמת הרים את רוחי", הוא מספר בהתרגשות. "הייתי גאה בעיר שלי, שאזרחיה לא נותרו אדישים".

להפגנות מסוג זה אין נקודת כינוס מובהקת והן לרוב מתנהלות כצעדה ארוכה לאורך השדרות המרכזיות. "כל מה שאנשים ידעו לגבי ההפגנה זה שהם צריכים ללכת לכיוון האנדרטה לזכרו של פטר הראשון", הוא מספר על אותו יום. "בהתחלה, 'אומון' (יחידות לפיזור הפגנות) ניסו לפזר את האנשים, אבל הם הבינו מהר מאוד שאין להם מספיק כוחות מול ההמון. גם הם היו בהלם".

"אנשים יצאו בהמוניהם לרחובות בגלל ההלם"

כ-30 אלף איש פקדו באותם צהרי שבת ובימים שלאחריהם, את רחובות מרכז סנט פטרבורג בהפגנות בהיקפים שטרם נראו כמותם. במקביל, כ-100 אלף בני אדם יצאו להפגין בעוד כמאה ערים במדינה, במחאה נגד מעצרו של נבלניי, שחזר שבוע לפני כן לרוסיה אחרי שהות של חצי שנה בגרמניה, בה אושפז לאחר שהורעל באוגוסט בגז עצבים שכמעט גרם למותו.

מפגינים בסנט פטרבורג ליד האנדרטה לזכרו של פטר הראשון:

לטענת נבלניי, הפקודה להרעיל אותו הגיעה מגבוה, ויש לו לכך הוכחות. "הייתי בהלם מוחלט כשהרעילו אותו", אומר דווילאר, מהנדס במקצועו, נשוי ליקטרינה ואב לשתיים. לדבריו, המקרה הכה את רוסיה בהלם ועורר בציבור זעם שנמשך עד יום המשפט של נבלניי, בתחילת החודש, בו נידון לשנתיים ושמונה חודשים במושבת עונשין. "אנשים יצאו בהמוניהם לרחובות בגלל ההלם".

דווילאר עצמו החל לצאת לרחובות עוד ב-2019, כשהרגיש שהמצב במדינה שלו מחמיר. בעיר הולדתו אירקוטסק, הסמוכה לימת הבייקל וגבול מונגוליה, לקח חלק פעיל בפעילות אזרחית בשכונה שלו. כשהגיע לסנט פטרבורג, פנה דרך הרשתות החברתיות למטה נבלניי, שלו מאות סניפים בשכונות וערים ברחבי המדינה. ב-2020 החל לתנדב כנהג והסיע משקיפים בין קלפיות בהצבעות התיקונים לחוקה, אותם תיקונים שאפשרו בסופו של דבר לפוטין לשלוט במדינה עוד 16 שנה.

מחאת האסלות הזהובות

הרוטינה של ההפגנות קבועה. בשלב מסוים, כשהשוטרים סוגרים על ההמון ומנסים לפזר את המפגינים, האחרונים מתחילים לטייל בשדרת נבסקיי, השדרה המרכזית של העיר. בשונה מההפגנות בארץ, להפגנות ברוסיה אין הנהגה גלויה, פרט למתנדבים שקשורים למטה, או מפגינים בעלי תחושת אחריות גבוה, שמרימים את המורל ומבקשים מהמשתתפים לשמור על החוק, לא ללכת על הכביש, ולהשתדל לא לעשות שום דבר שיכול להתפרש כאנטי משטרתי.

הפגנה נגד פוטין בסנט פטרבורג: "אני אוהב את רוסיה, ועל אהבה צריך להלחם" (צילום: אלבום פרטי)

"איזה אדם יכול להנהיג כזה דבר?", צוחק דאווילאר. "כל מי שמנהיג או חשוד כמנהיג, בעיקר מהמטה של נבלניי, נעצר ערב לפני כל הפגנה, כולל ראש המטה בפטרבורג, ובנוסף לזה השלטונות משביתים את האינטרנט".

"חופש לנבלניי", "חופש לעצירים הפוליטיים", "נמאס ממדינה של מושחתים וגנבים", ו"פוטין לא יהיה צאר", הן חלק מהסיסמאות שנכתבות על השלטים ונשמעות בהפגנות, שמושפעות מהסרט "ארמון לפוטין – סיפורו של מעשה השחיתות הגדול בהיסטוריה", שיצר נבלניי ועוסק באחוזה שבנה לעצמו פוטין לחוף הים השחור. "אנשים דנים בסרט וכועסים. יש לזה הרבה השפעה על ההחלטה של אנשים לצאת החוצה, ומה שמעניין זה שבני נוער נתפסים לזה במיוחד". לסרט כבר למעלה מ-110 מיליון צפיות והוא הפך לשיחת היום בקרב המפגינים, שחלקם מגיעים להפגנות עם מושבי אסלה, כמחווה למושבי האסלה הזהובים באחוזתו של פוטין.

"דור שלם ללא עתיד כלכלי ברור, בזמן שפוטין בונה לעצמו ארמון, זו סיבה טובה מאוד לצאת לרחובות", אומר איליה מטוואייב (32), פרשן פוליטי ופעיל אופוזיציה. "זה דבר אחד לדעת שיש אוליגרכים במדינה ודבר שני לראות סרט על ארמון עצום שבונה הנשיא בכספי משלם המיסים".

הארמון של פוטין. "רבים ברוסיה עדיין לא מבינים איך חיים העשירים במדינה שלנו" (צילום: Russian Wikileaks)

סודו של הסרט שיצר נבלניי הוא לא רק בעיסוק בבית היקר בעולם שנבנה בגלוי לנגד עיניהם של מיליוני עניים, אלא גם בחשיפת שרשרת הקשרים הפוליטיים והכלכליים שאפשרו את בנייתו. המרכיבים הללו הפכו לחומר בעירה והמצית היה מעצרו של נבלניי. "התחקירים שלו נראים כמו חקירה משפטית ארוכה, הם מפורטים ומשכנעים", מסביר מטוואייב. "רבים ברוסיה עדיין לא מבינים איך חיים העשירים במדינה שלנו: גורדי השחקים, האחוזות, המכוניות. אלו דברים שברורים לכל מוסקבאי ופטרבורגי, אך לעשרות מיליוני הצופים בסרטונים של נבלניי זו הדרך היחידה להכיר את העולם הזה".

מעצר ללא מזון ושתיה, מכות והשפלות

שיטת פיזור ההפגנות אלימה ואקראית, לדברי דאווילאר. לקראת השעה 19:00, כשכבר חשוך וקר במיוחד, מתפזרים מרבית המפגינים וברחובות נשארים רק כמה אלפים. "זה הרגע שבו המשטרה מתקרבת כדי לפזר את האנשים", הוא מספר. השוטרים מנסים לתפוס כמה שיותר אנשים, לאזוק אותם ולהכניס אותם לאוטובוסים, חלקם משטרתיים וחלקם נשכרו במיוחד לאירוע. "לרוב זה מתחיל מאיזו פרובוקציה שהמשטרה יוצרת, בסגנון חסימה או תפיסה של מפגין. הראשון שמצליחים לתפוס נאזק בכוח ונזרק לאוטובוס. כך הם מפוצצים את האוטובוסים במפגינים".

ה'אומון' (יחידות לפיזור הפגנות), מתכוננים לפיזור המפגינים בסנט פטרבורג. "השוטרים מנסים לתפוס כמה שיותר אנשים, לאזוק אותם ולהכניס אותם לאוטובוסים" (צילום: אלבום פרטי)

העצורים מפוזרים בעשרות יחידות מעצר ברחבי העיר, כדי להרחיק אותם מביתם ולהקשות על פעילים אחרים להגיע ולעזור להם. "העצורים יושבים בחדרי המעצר לעיתים 24 שעות בלי גישה למים או לאוכל, עד שיפגשו שופט", מספר דווילאר. בתי המעצר, שאינם מותאמים להכיל כמות כה רבה של עצורים, הופכים לצפופים במיוחד, והעצורים סופגים לפעמים מכות והשפלות מהשוטרים.

לדבריו, 80% מהעצורים ייצאו ממעצר רק עם הערה וזימון למשפט, ועל 20 האחוזים הנותרים יוטל קנס של 20-10 אלף רובל ( 270-135 דולר). חלקם יישארו במעצר במשך שבועיים. "אנחנו תמיד משתדלים לתת לאנשים כמה שיותר מידע; יש מספר טלפון שהעצורים יודעים שהם צריכים להתקשר אליו לפני שהטלפון שלהם יילקח מהם. המידע שהם מעבירים באותה שיחה מוזן למאגר גדול שפרטיו מופצים למתנדבים שעוברים בין מתקני המעצר ומוסרים הודעות, מטפלים בבעיות ומביאים לעצורים אוכל ומים, כי המעצרים יכולים להימשך מספר ימים. בנוסף, המשטרה נוהגת לפזר את המפגינים שיצאו ממעצר באמצע הלילה בכל רחבי העיר, בלי כסף. אנחנו מגיעים לאסוף אותם או שולחים להם מונית".

מפגינים שנעצרו במהלך הפגנה נגד פוטין בסנט פטרבורג. "העצורים יושבים בחדרי המעצר לעיתים 24 שעות בלי גישה למים או לאוכל" (צילום: אלבום פרטי)

המראות שדווילאר מתאר מזכירים את מה שמתחולל בבלארוס, השכנה ממערב, בהפגנות נגד השלטון שמתקיימות מאז אוגוסט השנה. "אנשים שם נתנו את חייהם, מאות אנשים נעלמו, התעללות באלפים", אומר דווילאר, שמסייג מיד את דבריו ומדגיש שלמרות המצב הקיצוני, "רוסיה היא עדיין לא בלארוס".

"ההצבעה החכמה" של נבלניי

בספטמבר הקרוב יתקיימו הבחירות לחצי מהמושבים בדומה, הבית התחתון ברוסיה, ו-225 אזורים ברחבי המדינה יציעו מועמדים. כאן נכנסת לפעולה, לדברי מטוואייב, ההמצאה האחרונה של נבלניי, "ההצבעה החכמה". הרעיון פשוט: לאתר את המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר בכל מחוז לנצח את המועמד של מפלגתו של פוטין. "אנשים יצביעו לא בעבור מי שהם חושבים שנכון להצביע לו אלא בעבור המנהיג שיש לו סיכוי להיבחר לפרלמנט הרוסי שהוא לא איש של פוטין", מסביר מטוואייב. "השיטה של נבלניי היא לבחון במחקר סטטיסטי ממוקד מי הוא אותו נציג ולקרוא לאנשים להצביע עבורו על ידי הודעה שיקבלו בטלפון ערב הבחירות".

איליה מטוואייב. "השלטון ברוסיה לא ימסור את המפתחות ביום אחד" (צילום: אלבום פרטי)

במטה הארצי של נבלניי גורסים כי מיליונים כבר נרשמו למערכת שלדבריהם תעשה מהפך בבחירות האזוריות, אך מטוואייב פסימי: "המפלגה של פוטין הרבה פחות פופולרית מהנשיא ולכן ההצבעה הזאת באמת מהווה איום, אבל דווקא בשל כך זה לא יעבוד. השלטון יעשה הכל כדי לחבל במערכת ויפסול מועמדים, הם יכריזו על עצמם כמצנחים לא משנה מה יהיו התוצאות".

כדי להסביר את דבריו הוא נותן כדוגמה את ההצבעה לשינוי החוקה שהתקיימה בשנה שעברה, בה מאות משקיפים התלוננו על כך שביישובים ואזורים מסוימים קולות המצביעים לא נספרו. במקרה אחר ב-2018, האופוזיציה הצליחה להכניס בבחירות המקומיות מספר מועמדים לפרלמנט של מוסקבה, אך בית המשפט פסל את כולם בטענה שהמועמדות שלהם הייתה לא חוקית.

שינוי גדול יקרה, ככל הנראה, אחרי זעזוע חמור מאוד של המערכת, כשהשלטון יאבד כל לגיטימיות"

"רוסיה יכולה להיות דמוקרטיה" אומר מטוואייב. "רבים בציבור רוצים חברה יותר דמוקרטית עם פחות כוח לאוליגרכים. הם יודעים שנבלניי לא יציל אותם, אבל השינוי שהוא יביא יוליד עוד שינויים". אבל גם את הדרך לשינוי הוא מתאר באופן פסימי: "שינוי גדול יקרה, ככל הנראה, אחרי זעזוע חמור מאוד של המערכת, כשהשלטון יאבד כל לגיטימיות. על ידי הצמדה של שני שוטרים לכל מפגין בהפגנה של עשרות אלפים לא מצליחים להחזיק שלטון לאורך זמן, אבל השלטון ברוסיה לא ימסור את המפתחות ביום אחד. אני לא רוצה לחשוב על זה אבל כנראה שיהיו קורבנות. זה התסריט הריאלי ביותר בעיניי".

"אנשים חיים היום כמו שחיו לפני עשר שנים"

מטוואייב, המסקר את המחאות ואת המצב ברוסיה מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית, שכמעט ואינה קיימת בזירת הרעיונית ברוסיה – הנחלקת בין שמרנות פוטיניסטית לליברליזם בנוסח אירופאי/אמריקאי – אומר כי למרות שההפגנות האחרונות תודלקו על ידי הביקורת של נבלניי על השחיתות על הכלכלית, אין קשר ישיר בין המצב הכלכלי ברוסיה להפגנות.

הפגנה בסנט פטרבורג. "שלום למדרכות ומלחמה על הארמונות", סיסמה של אנשי שמאל נגד עשירי המדינה:

רוסיה סיכמה ב-2010 עשור כלכלי מוצלח במיוחד, לא מעט בזכות מחירי הנפט שעלו בכל שנה, אך בעקבות שורה של משברים, חלקם קשורים למשבר הכלכלי של 2008, המדינה שקועה בעשור האחרון בסטגנציה מוחלטת והצמיחה לא עולה על 2% בשנה. מאז 2014, השנה בה סופח קרים והחלה המלחמה במזרח אוקראינה, ההכנסה הממוצעת לנפש רק פחתה. "אנשים חיים היום כמו שהם חיו לפני עשר שנים, וזה במקרה הטוב", אומר מטוואייב. "השכר החציוני ברוסיה עמד בסוף 2019 על 35 אלף רובל בחודש (500 דולר); שכר המינימום עומד על כעשרת אלפים רובל (150 דולר) ובערים קטנות יותר השכר הממוצע לא עולה על  270 דולר. אזרח בעיר גדולה יכול להוציא את רוב משכורתו רק על השכירות.

"אנשים ברוסיה חיים בעוני. הרבה צעירים חיים עם ההורים שלהם, שחיים עם ההורים שלהם וכו' ואין מישהו שמעלה על סדר יום את הדאגות שלהם", אך למרות זאת, לא קמה עד היום מחאה כלכלית ארצית. "אנשים יוצאים לרחובות על נושאים כלכליים, אבל זה תמיד מאוד מקומי: הריסת דיור ציבורי, ביטול מענקים, קיצוץ בסבסודים. המחאה הכלכלית הגדולה האחרונה הייתה בקיץ 2018 כשהחליטו שיעלו את גיל הפנסיה, אז היו מחאות בכל המדינה, אבל זה קרה בזמן שרוסיה אירחה את המונדיאל וההד של המחאה נבלע".

"חוסר שביעות הרצון מצטבר ומבקש למצוא פורקן"

עם זאת, המשבר הכלכלי משפיע על התמיכה בפוטין שידעה לאורך העשור האחרון עליות וירידות. עם חזרתו לשלטון כנשיא ב-2012 ותחילת המשבר הכלכלי, הוא זכה לתמיכה של כ-60%  מהאזרחים, ועם החרפת המשבר, סיפוח קרים והמלחמה באוקראינה הוא הגיע לשיא חסר תקדים של 85%. אך מאז הרפורמה בפנסיה, הרייטינג שלו צונח באפן עקבי. "הציבור מגיב למהלכים כלכליים ורואים את זה בעלייתם של מועמדים פוליטיים מקומיים שאינם ממפלגת השלטון 'רוסיה מאוחדת'", אומר מטוויאב. הוא נותן כדוגמה את סרגיי פורגל, שנבחר ב-2018 למושל מחוז חברובסק במזרח רוסיה והשלטונות האשימו אותו ברצח.

אלכסיי נבלניי (במרכז) בצעדה של אנשי אופוזיציה. "הוא מנהיג בזכות תושייתו ובזכות הכריזמה, החוכמה הרבה, וגם בזכות לא מעט מזל" (צילום: Evgeny Feldman)

ההפגנות שקראו לשחרורו הוציאו עשרות אלפים בעיר חברובסק וסביבתה, רובם אנשים לא פוליטיים שנמנעו מהפגנות עד לאותה עת. ההפגנות נמשכו כחצי שנה אך פורגל לא חזר לשלטון. "כשמחאה כזו מתקיימת במחוז אחד שום דבר לא יכול להשתנות, אבל זה סימן שחוסר שביעות הרצון של האזרחים מצטבר ומבקש למצוא פורקן".

כדי שזעם ההמונים יהפוך למחאה כלל ארצית, צריך מנהיגים, טוען מטוואייב. "נבלניי הוא ללא עוררין אחד כזה". לדבריו, הרטוריקה שלו מלווה במסרים סוציאליים, למרות שהחוג הסובב אותו הוא בעל תפיסת עולם כלכלית ימנית. "עולמו הערכי של נבלניי התעצב בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. הוא ליברל עם גישה חברתית, הוא בעד מדיניות מסוימת של מדינת רווחה, זכויות עובדים, תמיכה באוכלוסייה המבוגרת וכו'. הוא קרא להכפיל את שכר המינימום הזעום שיש היום". עם זאת, לדעת מטוואייב, השיפור במצב הסוציאלי במדינה הוא לא הדבר שעומד בראש סדר העדיפויות של נבלניי. "המטרה היום היא להצליח לעמוד מול הממשל עצמו".

צעדת מחאה ברחובות סנט פטרבורג. "הציבור ברוסיה יהיה מוכן לשינוי כשבפטרבורג יצאו לרחובות לא 30 אלף איש אלא 500 אלף, וכשבמוסקבה יפגינו לא 50 אלף אלא מיליון" (צילום: אלבום פרטי)

מדוע השם היחיד ששומעים מזה שנים מחוץ לרוסיה הוא שמו של נבלניי? יש ארגון, אבל אין מפלגה. מה קרה לעיתונאים, לפוליטיקאים, לאמנים ולשאר בעלי המצפון שקראו תיגר על הממשלה?
"קשה לייצר תנועה אופוזיציונית ברוסיה", מסביר מטוואייב. "השלטונות הצליחו להוריד מהבמה כל מנהיג משמעותי וכל התחלה של מחאה בעשור האחרון, עוד לפני הפריצה הגדולה קדימה. כדי ליצור פעולה אזרחית אופוזיציונית משמעותית צריך מבנה ארגוני ואנשים, והשלטונות יודעים להכניס מהר לכלא את האנשים, לפני שהם יקימו את המבנה הארגוני. נבלניי, בזכות תושייתו ובזכות הכריזמה, החוכמה הרבה, וגם בזכות לא מעט מזל, הצליח להיות היחיד ששרד את כל ניסיונות החיסול של המערכת שבנה, כולל מספר ניסיונות ממשיים לחיסולו הפיזי".

"הציבור ברוסיה עוד לא מוכן לשינוי"

"אנשים יוצאים להפגין עם מטען של שנים של עוני ודיכוי זכויות אדם, אבל כרגע הם מפגינים למען שחרורו של נבלניי וכדי להילחם בשחיתות", אומר מטוואייב, אך מספר שמזג האוויר הקיצוני בתקופה זו ברוסיה והרצון לשמור כוחות לתקופת הבחירות בסתיו הביאו את מטה נבלניי להחלטה לעצור לעת עתה את ההפגנות.

אנדרי דווילאר בהפגנה בסנט פטרבורג. "הייתי גאה בעיר שלי, שאזרחיה לא נותרו אדישים" (צילום: אלבום פרטי)

דווילאר קיבל את ההחלטה בהשלמה והחליט להתמקד בשמירה על טוהר הבחירות. "אתנדב למה שצריך", הוא מבטיח, "אבל בינתיים המטרה שלנו היא להביא כמה שיותר אנשים שישקיפו וייקחו חלק במועצות הבחירות בכל רחבי הארץ. יש אנשים טובים והגונים בכל המפלגות שאינן מפלגתו של פוטין, אבל הציבור ברוסיה עוד לא מוכן לשינוי".

מתי הוא יהיה מוכן?
"כשבפטרבורג יצאו לרחובות לא 30 אלף איש אלא 500 אלף, וכשבמוסקבה יפגינו לא 50 אלף אלא מיליון".