בית הדין הארצי לעבודה הכיר בהתקף לב שעבר עובד חברת החשמל כתאונת עבודה, זאת על אף שאירע כשבועיים לאחר שפרש, בעקבות עימות עם מנהלו לשעבר. הפסיקה התקדימית נתקבלה לאחר הליך ממושך שכלל שלושה ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה, וערעור לבג"צ שהותיר את הפסיקה על כנה.

העובד, מהנדס בחברת החשמל יליד 1964, נאלץ לפרוש בשנת 2012 מעבודתו לאחר 25 שנים לפנסיה מוקדמת. כשבועיים לאחר שחתם על הסכם הפרישה, חזר למשרדי החברה על מנת לקחת את חפציו, לחתום על טפסים שונים, להחזיר את כרטיס העובד ולהפרד מחבריו.

באותו המעמד, קרא לו הממונה עליו לשעבר לשיחה בחדרו, בה הורה לו להמנע מביקור במקום והזהיר אותו כי אסור לו לעסוק בנושאים הקשורים לחברת החשמל במסגרת עבודתו החדשה. בין השניים פרץ ויכוח סוער, במהלכו איים הממונה על העובד לשעבר כי יקרא לאנשי אבטחה על מנת לסלקו מהמקום. יום למחרת, לאחר אימון בוקר, לקה העובד בהתקף לב.

בעקבות התקף הלב, הגיש העובד תביעה במוסד לביטוח לאומי, בדרישה להכיר באירוע כתאונת עבודה, וטען כי הוויכוח עם הממונה היה אירוע חריג, שגרם לו לאוטם שריר הלב, ועל כן יש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה. הביטוח הלאומי מנגד טען כי בעת הוויכוח התובע כבר לא היה בגדר עובד בחברה, ולכן האירוע אינו יכול להיחשב כתאונת עבודה.

העובד עתר לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, באמצעות עו"ד איתמר כהן ממשרד עו"ד כהן-מאק. בית הדין האזורי לעבודה לא קיבל את טענותיו תחילה, וכתב כי "דומה הדבר לפנסיונר שמגיע למקום עבודה כדי לקחת מתנה לחג, או לבחון את סכום הפנסיה שהוא מקבל, או לחתום על טפסים בעניין סכום הפנסיה. תאונה שתארע לו לא תיחשב לתאונת עבודה, הואיל ואותה שעה הוא אינו עובד".

העובד ערער לבית הדין הארצי, ניהל דיון נוסף בבית הדין האזורי בפני נשיא בית הדין אייל אברהמי, אשר דחה פעם נוספת את טענותיו. עם זאת העובד לא ויתר וערער פעם שניה והדיון הוחזר שוב לבית הדין האזורי. בפעם הזו, קיבל הנשיא אברהמי את טענותיו לפיהן כל מטרת הוויכוח בינו לבין הממונה עליו הייתה להשפילו ולבזותו. "התובע עזב את המחלקה ואת חברת החשמל בה עבד כ-25 שנה, בחטף", קבע השופט, "הוא זומן כדי להשלים את הליך הפרישה… אך טבעי היה שבאותה הזדמנות, שבא ליטול את חפציו שנשארו במחלקה, יבקש להיפרד מהאנשים ומהמקום שבו עבד כל השנים".

עו"ד איתמר כהן (צילום: יוג'ין ויסברג)

בנוסף, קבע השופט אברהמי, כי המפגש של העובד עם הממונה עליו התקיים במחלקה שבה עבד וכי הוויכוח בין השניים היה חריף, כאשר תוך כדי חילופי דברים קשים. הממונה דרש מהתובע לעזוב, ואף איים לקרוא לאנשי הביטחון שיוציאו אותו מחדרו. "נדמה שתיאור זה מצביע על עוצמתו וחריפתו של הוויכוח" ציין, "התובע יצא בסופו של דבר מושפל ומובס ממקום העבודה, בו עבד 25 שנה. אירוע הלב אירע בבוקר יום המחרת, כ-16 ימים לאחר המועד שנרשם כמועד סיום העסקתו".

השופט דחה את טענת הביטוח הלאומי, לפיה השיחה בין העובד לממונה עליו לא הייתה קשורה להליך הפיטורים. "אנו קובעים כי הוויכוח שהיה בין התובע לממונה עליו היה בזיקה ברורה לעבודתו ולסיום עבודתו", הבהיר, "הימצאותו במקום נועדה כדי להשלים את תהליך סיום עבודתו – תהליכים במחלקת כוח אדם, איסוף חפציו ופרידה מחבריו במחלקה. מדובר אפוא בזיקה ברורה לעבודתו, ואף ניתן לומר, כי נעשתה בעת עבודתו, הואיל ובא להשלים את תהליכי סיום עבודתו. יש לזכור, כי האירוע הלבבי אירע לו למחרת היום, כאשר עוד באותו יום הגיע לביתו מושפל ומובס, והלך לישון".

השופט אברהמי אף ציין כי פסק דינו הסופי מהווה הזדמנות לתיקון טעות שנפלה בפסק הדין הקודם שהוציא. "בשיקול הדברים מחדש, סבור בית הדין, כי בפסקי הדין הקודמים נפלה טעות", קבע.

הפעם, היה זה המוסד לביטוח לאומי שערער על תוצאות ההליך לבית הדין הארצי, ערעור שנדחה ברוב קולות. בית הדין הארצי ציין בהחלטתו, המהווה למעשה הלכה חדשה הצפויה להשפיע על הליכים דומים בעתיד כי "בשקלול שבין סמיכות הזמנים וזיקת האירוע החריג מחד לעבודה, מקובלת עלינו הקביעה כי עסקינן באירוע חריג בעל קשר מובהק לעבודה ובנסיבות אלה מוצדק לראות את המשיב כמבוטח בענף נפגעי עבודה, גם בהתחשב בזמן שחלף מאז מועד סיום העבודה".

בעקבות פסיקה זו עתר המוסד לביטוח לאומי לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, אשר החליט שלא להתערב בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה.