שופטי בג"ץ הכריעו היום (שני) כי גם מי שעבר גיור רפורמי וקונסרבטיבי יוכר על ידי המדינה כיהודי וייהנה מחוק השבות. פסק הדין התקבל ברוב של שמונה תומכים ומתנגד אחד,  בעתירה שהוגשה לפני כ-15 שנה. בית המשפט פרסם שאלות ותשובות המסבירות את ההחלטה ומשמעותה. בית המשפט הדגיש כי הגרסה הרשמית והמחייבת של פסק הדין מפורסמת באתר הרשות השופטת.

מדוע בית המשפט צריך היה לדון בנושא הגיור הקונסרבטיבי והרפורמי?

חוק השבות קובע שיהודי הוא גם מי "שהתגייר". כשביטוי זה נוסף לחוק ב-1970 הכנסת בחרה שלא לאמץ את הצעת חלק מחבריה להוסיף למונח "שהתגייר" את המילים "לפי ההלכה" או "לפי הרבנות הראשית".

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, החל ב-2005 שר הפנים להכיר בגיורים שנערכו בקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות בחו"ל. העותרים בהליכים בהם התקבלה ההחלטה היום עברו הליכי גיור בקהילה קונסרבטיבית או רפורמית בישראל וביקשו לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. שר הפנים דחה את בקשותיהם.

בשנת 2006-2005 פנו העותרים לבית המשפט העליון וביקשו שיקבע אם הם זכאים לאזרחות מכוח חוק השבות. לפיכך, על בית המשפט מוטלת החובה להכריע בעתירות.

בית המשפט סבר שהכנסת היא זו שצריכה להכריע אם לצרכי חוק השבות הגיור תקף, ובמשך כ-15 שנים דחה את הכרעתו על מנת ששר הפנים והכנסת ימצאו פתרון לעותרים ולסוגיה העקרונית.

עם זאת, מאז שהוגשו העתירות, ובמיוחד מאז החלטת בית המשפט ב-2016 לפיה יש להכיר בגיור שנערך בקהילות אורתודוקסיות בישראל שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי, לא אומצו הצעות שהיה בהן כדי לפתור את הסוגיה.

על פי בית המשפט, בנסיבות אלה, כאשר העותרים ממתינים שנים רבות לדעת מה יעלה בגורלם נדרשו השופטים להכריע בסוגיה.

האם בית המשפט דן בתקפו ההלכתי של הגיור?

לא. בית המשפט אינו עוסק בפרשנות ההלכה היהודית אלא רק בזכות של אדם לעלות לישראל מכוח חוק השבות. סוגיה שאין לה כל נגיעה למעמד ההלכתי של הגיור.

הפער בין הסוגיה האזרחית והשאלה ההלכתית עלה כבר ב-1962, אז קבע בג"ץ כי אדם שנולד להורים יהודים והמיר את דתו לנצרות אינו זכאי לעלות לישראל מכוח חוק השבות. זאת, אף שמבחינה הלכתית "אף על פי שהמיר דתו, מכל מקום ישראל הוא" (בג"ץ 72/62 רופאיזן נ' שר הפנים).

 האם יש חידוש משפטי בפסק הדין?

לא. כאמור, בעבר הוגשה עתירה דומה לבג"ץ על ידי מי שהתגיירו בגיור אורתודוקסי בישראל שלא במסגרת הגיור הממלכתי, בבתי הדין של הרב ניסים קרליץ בבני ברק ושל הרב פרנק במאה שערים (בג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' משרד הפנים).

בית המשפט אימץ לעניין זה את מבחן הקהילה היהודית המוכרת. דהיינו, שהגיור נעשה בקהילה יהודית מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלות בה. בית המשפט קבע אז כי בתי הדין המדוברים עונים על הגדרת קהילה יהודית מוכרת וכי מי שהתגייר בהם זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות.

בתיק בוא התקבלה ההחלטה האחרונה בית המשפט הפעיל שוב את מבחן הקהילה היהודית המוכרת. כל שופטי ההרכב סברו שהגיורים שעברו העותרים בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות עונים להגדרה של קהילה כזאת.

בית המשפט ציין כי גם שר הפנים, בתשובה שהגיש בתיק הנוכחי, לא טען כי יש שוני רלוונטי בין הגיור בבתי הדין של הרב קרליץ והרב פרנק ובין גיור שנעשה בישראל בקהילות רפורמיות וקונסרביטיביות.

 מה השתנה במציאות המשפטית אחרי פסק הדין?

לפני פסק הדין הנוכחי הכיר שר הפנים בגיורים שעורכות קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בחו"ל, והמתגיירים בקהילות אלה יכלו לעלות לישראל מכוח חוק השבות. פסק הדין קובע שגם אם הגיור נעשה בישראל יוכלו המתגיירים לקבל אזרחות מכוח חוק השבות.

האם פסק הדין סוגר את הדלת להסדרים אחרים?

לא. פסק הדין קובע את הדין על פי החוק הקיים. הכנסת יכולה בכל עת לקבוע הסדר אחר בחוק.

מה הייתה דעת היחיד של השופט נועם סולברג?

השופט סולברג סבור, כי מסקנתה המשפטית של הנשיאה, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, היא נכונה. ואולם, המחוקק יכול ורשאי גם אחרת, להסדיר בחקיקה גיור ממלכתי, ברוח בית הלל, בהתאם להשקפה שהיתה רווחת במשך עשרות שנים. כך ימַנע סטאטוס מפוצל ובעייתי, שבמרשם האוכלוסין יכול להרשם מי שנתגייר כיהודי, גם לגבי חוק השבות יוכר כיהודי; אך לא יוכל להתחתן או להתגרש כיהודי. ניתן להתבסס על המלצות ועדת נאמן, דוח נסים, או מתווה אחר, ומכל מקום המציאות ב'שטח' וחשיבות הנושא, מחייבים הסדר חקיקתי.