"מי שלא חווה את המשא ומתן הזה, יתקשה להבין עד כמה מרגשת הייתה החתימה על ההסכם" מספר ל׳דבר׳ יו"ר איגוד עובדי התחבורה אבי אדרי. "היה קר, אבל ההסכם חימם אותנו. זה היה מיוחד מאוד הביחד הזה של הוועדים. התחושה שהגענו לקצה של מסע ומאבק ממושך בן 8 שנים".
הדיונים המרתוניים לחתימת ההסכם הקיבוצי בנמל אשדוד נמשכו לאורך כל השבוע ב׳זום׳. נציגי המדינה, הוועדים וההסתדרות, ועשרות עורכי דין שהתחלפו בזה אחר זה. משא ומתן שמשולב כבר בניסוח המשפטי הסופי של ההסכמות. היעד נקבע מראש: עד ה-28 בפברואר חייבים להגיע לחתימה.
גם שעה נקבעה: 15:30. אולם השעה הזו הלכה ונדחתה, עד שבסופו של דבר, כמו רבים מהדיונים בבית הדין לעבודה, רק בשעה 3:00 לפנות בוקר יצאו חברי הוועדים, הנהלת הנמל, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ושרת התחבורה מירי רגב לדשא מול בניין ההסתדרות, וחתמו על ההסכם ההיסטורי.
8 שנים מאז הכריז שר האוצר ישראל כ״ץ באופן חד צדדי על כוונתו להקים שני נמלים חדשים, פרטיים, בישראל. 8 שנים במהלכם נאסר על העובדים לנקוט צעדים ארגוניים על מנת לקדם את החתימה על ההסכם שיסדיר את תנאי עבודתם עם המעבר למודל התחרותי. רק לפני חודש וחצי, בית הדין נעתר לבקשת ההסתדרות והבהיר שאם המדינה לא תשכיל להביא את ההסכם לחתימה, העובדים יוכלו לשבות.
"לא רצינו להשתמש בזכות השביתה אבל הבנו שבלעדיה ההסכם פשוט לא יגיע לקו הסיום" הסביר אדרי. "ניהלנו מאבק משפטי וארגוני ארוך, עם הרבה לחץ מהשטח במקביל. בדרך התחלפו גם הנהלת הנמל וגם ראשי הוועדים. בסופו של דבר הצלחנו להביא את אחד ההסכמים הטובים במשק, שלוקח את החברה קדימה אל התחרות – ושומר על העובדים".
את ההסכם אדרי מכנה הסכם חכם. כזה שמאפשר התייעלות בחברה, אך לאו דווקא באמצעות פיטורים, אלא באמצעות שיפור העבודה, שינויים בסדריה והכנסת טכנולוגיות חדשות. "התחייבנו להגדיל תפוקות, בעיקר בתחום פריקת המכולות – כי אנחנו רוצים לתת תחרות לנמל החדש שרובו אוטומטי. העובדים שלנו יתחרו במכונות".
על מה אתה גאה בהסכם?
"הבאנו את תכנית הפרישה הטובה בהיסטוריה של המשק – ממוצע של 3.5 מיליון שקלים לעובד. בחברת החשמל הסכום עמד על 1.4 מיליון. לצד זאת, הסדרנו את הביטחון תעסוקתי לעובדים שישארו למשך עשור. עבור עובדים בדור ב', שהם ברובם אנשים צעירים עם ילדים ומשכנתאות, זה דבר שהוא משנה את החיים.
"אחד הדברים הכי חשובים בעייני, זה שהצלחנו בהסכם הזה להכניס 31 עובדים מהעדה האתיופית, שנקלטו לנמל אחרי חתימת הסכמות הביטחון התעסוקתי בבית הדין לעבודה – כך שיכנסו גם הם לרשת הביטחון. הכנסנו את זה כחלק מחבילה, שכללה בין היתר גם נכונות של עובדי הנמל לוותר על תוספות שכר בשנים בהן הנמל מפסיד".
מה אתה חושב על התנהלות הוועדים לאורך שנות המאבק?
״אני חושב שבתהליך הזה הוועדים, בעיקר החדשים, צמחו להיות מנהיגים. חלקם היו חדשים בתפקיד ונחת להם על הכתפיים העול הכבד של הרפורמה בנמלי הים. הם צמחו, הם התחילו את התהליך בקושי לקבל החלטות והמשיכו אותו במנהיגות. אני ממש משבח אותם היום, כי בסוף הם אלו שנדרשו לעמוד מול הציבור שלהם, לקבל החלטות שלא תמיד היו קלות, וגם לעמוד מאחורי ההסכם. הם קיבלו החלטות אמיצות – לעשות יותר עבודה, לבקש פרישה מוקדמת לעובדים וותיקים שיצאו בכבוד, לשנות את התפוקות בנמל".
"ב-8 שנים הללו חלו שינויים גדולים בחברה הישראלית. הרבה השתנה, גם היחס של בית הדין ושל הציבור לשביתות ולעיצומים. מיליטנטיות היום כבר לא עובדת, צריך להיות חכמים, מחושבים, רגישים יותר לצרכים של המשק ושל החברה. לכן התפקיד של ההסתדרות מול העובדים היה להתוות את הדרך, להדריך, להראות את הבורות ולהזהיר מפני הסכנות. אנחנו יודעים לראות מקום עבודה מלמעלה במעוף הציפור ולא מלמטה, כי ראיה מלמטה יכולה לסחוב את מקום העבודה למטה".
הנמל היום ערוך לתחרות?
"הבאנו את כולם לקו תחילת המרוץ, ומכאן העובדים והחברה יחד צריכים להיערך גם מנטלית לתחרות. לקום כל בוקר עם סכין בין השיניים, כי כשיש מולך תחרות אתה צריך להיות יותר טוב, יותר יעיל. שהאניה תרצה להיכנס דווקא אלייך.
"זו הייתה החלטת ממשלה שהוכתבה לנו, אבל עשינו מולה את הלא יאומן. הצלחנו לשמור על החברה ועל העובדים. התערבנו גם בנושאים שהם לא יחסי עבודה באופן ישיר. נאבקנו להעמקת הרציפים בנמל, ולהכנסת טכנולוגיות חדשות. זה קריטי כי העולם עובר לאניות גדולות יותר ואם הנמל לא מספיק עמוק האניה לא יכולה להיכנס. זה היה המאבק הראשון שלנו, ובימים אלו ממש ההעמקה מתבצעת. בשורה התחתונה, אנחנו דאגנו שבאמת תהיה כאן תחרות.
"בסוף הזכויות הן של ההסתדרות שהובילה את המהלכים מול המדינה והחברה. גם בחיפה וגם באשדוד אנחנו היינו אלו שהובילו את תהליך הרפורמה ולכן התוצאות הסופיות הן מאוזנות, כי ההסתדרות תמיד רואה את התמונה הכוללת: חברה חזקה ועובדים עם ביטחון תעסוקתי".