שרית שרה צ'רי (44), אם לשניים וסבתא לשניים מדימונה, שפית קונדיטורית של מלון הרודס ים המלח | התגלגלה למקצוע לגמרי במקרה | לקח לה זמן להפסיק לשרוף את העוגות | אוהבת להסתכל על האורחים כשהם נכנסים לחדר האוכל | סיימה לקרצף את הקונדיטוריה ונערכת לאורחים של פסח

"אני פריקית של ניקיון והקונדיטוריה היא הבייבי שלי. כשחזרנו לעבוד ביום ראשון שעבר, נכנסתי לקונדיטוריה לבד, לא נתתי לאף אחד להיכנס והתחלתי לקרצף אותה להכין אותה לעבודה. בימים הראשונים הגענו צוות ההנהלה להכין את המחלקות השונות של המטבח, הזמנו סחורה, התחלנו לתכנן מה מכינים לאורחים שיגיעו עם פתיחת המלון.

התחלנו לחשוב על פסח. ככה זה אצלנו, בחגים אני גם תמיד עושה מזנון קונספט, מרימה פרויקט גדול. בחג האהבה אני תולה המון פרחים מעל המזנון, ובחג המולד האחרון קישטתי את המזנון באורות קטנים, יש נגר למלון, ביחד ייצרנו איילים מעץ והכנתי כרכרה ענקית משוקולד. יש לנו תיירים מכל העולם, אני רוצה לחשוב על החגים והימים המיוחדים של כל הדתות. אפילו לחג ההולי ההודי התייחסנו, עשיתי לכבודו מקרונים מיוחדים עם שפריצים של צבע".

געגוע

"בזמן שהמלון היה סגור, התגעגעתי מאוד לשף שלי ולעובדים שלי. העובדים במלון הם כמו משפחה ואני מאוד קשורה למקום הזה. מבחינתי זה מקום שעזר לי לגלות את עצמי, שהגשים לי חלום, ששלח אותי לסדנאות עם השפים קונדיטורים הכי גדולים בעולם, שהשקיע בפיתוח שלי. צוות המנהלים הבכיר של פתאל גם הגיע לבקר אותי בבית, לוודא שאני מסתדרת, מה שעוד יותר גרם לי להתגעגע.

כשיצאנו לסגר הראשון, סגרתי את הקונדיטוריה בבכי. היה לי קשה מאוד להישאר בבית ולא ללכת לעבודה. אבל הייתה לי גם נחמה מסוימת. 17 שנה לא ראיתי חגים, הייתי מגיעה בערבי חג הביתה ונרדמת על השולחן, ממש נשואה לעבודה.

בשנה האחרונה יצא לי לחגוג עם המשפחה ראש השנה ופסח. יצא לי לבלות זמן עם הילדים שלי, עם הנכדים שלי שזה דבר חדש בחיים שלי, לחזק את הקשר עם כלתי, שגיליתי בה ממש בת אבודה. ומצאתי השנה זוגיות חדשה, מה שלא היה לי הרבה שנים".

מקריות

"לעולם קונדיטוריה הגעתי במקרה, אני מעולם גם לא למדתי קונדיטוריה. את הקריירה שלי התחלתי בכלל כמאפרת בטלוויזיה. עבדתי בעיקר בתכניות בוקר באולפני הרצליה, והייתי אמא טריה לתינוק בן חצי שנה. כל פעם שעבדתי הייתי צריכה לנסוע ערב לפני לאחותי במרכז, להשאיר אצלה את הילד ולצאת ב-4 בבוקר לאולפנים. זו גם היה קשה וגם לא מאוד מתגמל.

באיזשהו שלב החלטתי שדי. פתחתי את מודעות הדרושים בעיתון, עצמתי עיניים, והאצבע שלי נחתה על "דרוש עוזר טבח". מאז, אני עובדת ברשת פתאל. כבר 17 שנה. התחלתי כעוזרת טבח במלון ליאונרדו קלאב בים המלח, הייתי מקלפת מלפפונים וחותכת ירקות. משם התחלתי לבשל במסעדה האיטלקית במלון.

בשלב מסוים המסעדה נסגרה, וחיפשו מישהו שיהיה עוזר לקונדיטור בהרודס. לא הייתה לי הכשרה, בחיים לא למדתי ולא נגעתי בדברים האלה, אבל בכל זאת נכנסתי, לא יודעת למה. ותודה לאל, כי מאז ועד היום אני מאלה שנהנים לקום כל בוקר לעבודה".

הזדמנות

"לא היה לי מושג לגבי קונדיטוריה. בבית אפילו את העוגות הפשוטות ביותר לא הייתי עושה, ועשיתי המון פאשלות בהתחלה. הייתי שורפת עוגות ועוגיות. השף חשש מזה שאין לי רקע, אז הייתי בעיקר חותכת עוגות, מצפה עוגות ומסתכלת איך הוא עובד.

אחרי שהוא עזב, הרבה זמן לא היה שף קונדיטור במלון. בזמן שחיפשו, פשוט עשיתי מה שראיתי פה ושם. פתחתי אינטרנט, ספרים, כל מיני מתכונים, והשתמשתי ביצירתיות שלי. פתאום הגיע פסח, ועדיין לא מצאו שף קונדיטור. חששו לתת להחזיק לבד את מזנון הפסח, אבל אז בא אלי שף המלון, חיים דיין, ואמר לי שאם אני צולחת את הפסח אני אקבל את תפקיד שף הקונדיטור במלון.

שרית צ'רי: "ברגע שהפסקתי לשרוף עוגות ועוגיות והתחלתי לראות שמצליח לי, התחלתי להתאהב" (צילום: אלבום פרטי)

עשיתי להם מזנון כזה שכל השפים של ים המלח באו לראות, שאלו מי זו שבחיים לא למדה קונדיטוריה ועושה מזנונים כאלה. זה היה לפני 4 שנים, ומאז אני השפית קונדיטורית של המלון. שלחו אותי מפתאל לסדנאות, הייתי בתחרות ובסדנאות בהודו, אפילו עשיתי סדנאות עם השפים קונדיטורים הגדולים בעולם". 

הקסם שבקונדיטוריה

"ברגע שהפסקתי לשרוף עוגות ועוגיות והתחלתי לראות שמצליח לי, התחלתי להתאהב. התחלתי להבין את הקונדיטוריה, להבין את הכימיה- איך החומרים מתחברים, איך הטעמים מתחברים. אני לא יודעת איך, אבל התגלה בי פתאום משהו טבעי שאף פעם לא ידעתי שטמון בי. גיליתי את הקסם שבקונדיטוריה, את היצירה המשוגעת שיש בזה.

תמיד אהבתי עיצוב, ואני מתייחסת לקונדיטוריה כאמנות לכל דבר. אצלי אוכלים גם עם הפה וגם עם העיניים, ומאוד חשוב לי שהמזנון יראה מרשים. אני מאוד משקיעה בקינוחים, במיוחד במקרונים ופרלינים, שלהם יש לי מקום מיוחד בלב. בגלל שאני כמעט גרה במלון, האורחים של המלון הם כמו אורחים שבאים אלי הביתה.

אני הכי אוהבת את הרגע שהאורחים נכנסים לחדר אוכל, ונכנסים להלם, אומרים וואו, ואז אני שומעת את הקליקים של המצלמות שהם מצלמים ומעלים לאינסטגרם. את זה שלא מאמינים לי שהקינוחים הם פרווה, ואת זה שאנשים אומרים לי שהם חוזרים שוב ושוב למלון בגלל הקינוחים".