זום עם חברי.ות העבודה"  הבטיחה הודעה שפורסמה בקבוצת הווטסאפ הייעודית שפתחו במפלגת העבודה, והזמינה, ביום שלישי השבוע, לצפייה ב"פגישה אישית" של יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, עם מרב מיכאלי.

ח"כ מיכאלי הוצגה כאישה היחידה שעומדת בראשות מפלגה, ו"האישה שהיא אחד הסמלים של המאבק הפמיניסטי בארץ בכלל, והמאבק נגד אלימות מינית בפרט". שרר פתחה. מיכאלי במדים הקבועים שלה, חולצה וג'קט שחורים, ישבה במשרד, מאחוריה כרזה גדולה של "אמת בפוליטיקה", לגמה מכוס גדולה של תה וניכר שהיא עייפה מאוד ומצוננת.

למרות זאת, היא שטה באזור הנוחות שלה. היא תארה את המפגש הראשון שלה עם השדה הפמיניסטי, אי שם ב-1995, כשליוותה חברה שהסכימה להיות די.ג'י במסיבת "צ'ריטי" לגיוס כספים למרכז לנפגעות אונס בת"א. המפגש התקיים במועדון "זמן אמיתי" ברחוב אילת בתל אביב. שנה אחרי זה היא כבר הייתה המנחה של אירוע ההתרמה ומשם הדרך נפתחה לפעילות פמיניסטית ענפה.

"הלכתי והקמתי את הקבוצה שנקראת 'עזרת נשים'", סיפרה, "היינו העמותה הראשונה שהשתמשו בכלים פרסומיים למטרה לא מסחרית, קיבלנו מדיה בחינם, הייתה פעם ראשונה שהייתה הצטרפות פמיניסטית של כל מיני נשים מכל מיני תחומים. באו בחורות כמוני עם מיני מאוד מאוד קצר, שאוכלות בידיים בטלוויזיה ואומרות על עצמן שהם פמיניסטיות. כאילו מטאוריט נפל באמצע תל אביב".

מיכאלי הייתה משוחררת ולא פורמלית, הבמה שלה, ללא הפרעות מהקהל. היא מדברת בעברית צחה וקולחת כשהיא מדברת על תל אביב של שנות ה-90, על המאבק בהמשגה הציבורית של המושג אונס. "אי אפשר היה לדבר אז על פגיעות מיניות", היא מספרת. "בשיחות עם גברים אמרו 'ברור שאונס זה נורא', ואז הייתה פאוזה… ו'תלוי מה את מגדירה אונס'".

שולמית אלוני, יעל דיין, יולי תמיר

"איפה את רואה את הנקודות שבהן היה זינוק קדימה?" שאלה שרר, ופתחה למיכאלי את הדרך למנות את הישגיה והישגי התנועה הפמיניסטית. יאמר לזכותה של מיכאלי שלא זקפה את כל הקרדיט לעצמה, אלא ציינה שותפות פוליטיות לדרך: שולמית אלוני, יעל דיין, יולי תמיר.

"עשינו דרך נורא ארוכה, אם לא נסתכל מה השגנו, זה ירפה את ידינו. ב-1997 הקמתי את 'עזרת נשים' וזה הוביל לעלייה של 400% בפניות; ב-1998 עבר החוק למניעת הטרדה מינית; ב-2000 היה אירוע נורא של אנס סדרתי, בני סלע, זה היה נורא, היה פוגרום, הייתה בהלה גדולה ואני ניצלתי את הבהלה הזאת, הבאתי ליולי תמיר תוכנית לכל מיני דברים שנדרשו לטיפול בפגיעה מינית וזה עבר בישיבת הממשלה; החוק להפללת לקוחות בזנות – שולי מועלם ואני העברנו חוק שנותן לראשונה ייצוג משפטי לנפגעות בעבירות מין חמורות; במהלך הקמפיין האחרון של 2020, יצא דו"ח ברלינר שקיבל את ההצעה של ח"כ רוזין ושלי לפתוח מחלקות מיוחדות לעבירות מין, גם במשטרה גם בפרקליטות וגם בבתי המשפט".

ראשית הפמיניזם

עינייה נצצו מעייפות, האף האדים מצינון, ברגע של וידוי היא אמרה לשרר: "בואי, אני במסע שלא יאמן, הזמן מקבל מימדים חדשים למה שקורה איתי בקמפיין של מפלגת העבודה".

שרר שואלת אותה מתי הבינה שהיא פמיניסטית ומיכאלי סיפרה על חוויות מכתה ח', כשחילקו את הבנים לאלקטרוניקה ואת הבנות לכלכלת בית והיא סרבה להתחלק. "את כל הזמן לומדת דברים חדשים", אמרה, "התודעה הפמיניסטית שלי מתפתחת כל הזמן, מבחינת התפיסה זה תמיד היה".

הדיבור ברבות.ים

ואז הגיעה השאלה הבלתי נמנעת בכל ראיון עם מיכאלי: מתי התחלת לדבר גם לנשים וגם לגברים?

היא התחילה לדבר כך ב-2001, "כשלא הייתי לא ברדיו ולא בטלוויזיה. בגלל זה העניין התאפשר, זאת הייתה ריאקציה שלי לדבר שהציק לי הרבה שנים כשמערכות אומרות לי הקש, כנס, צלצל".  ההחלטה נפלה כשעמדה מול כספומט שאמר לה הכנס כרטיסך, הקש, הוצא את כרטיסך. "הכספומט יודע עלי הכל, כמה כסף יש לי, יודע לקחת לי את הכרטיס, אבל לא יודע שאני אישה. משהו עבר את הגבול והתגובה האישית שלי הייתה לדבר ברבות. היה לי קשה לסגל את זה. בהתחלה דיברתי רק ברבות. הייתי חריגה בצורה מיוחדת, אנשים פנו אלי כחריגה".

"הדיבור ברבות חושף אפליות שמנסים להסתיר", אמרה, "למשל הפניה למורים, אין שם באמת מורים, אילו היו שם מורים, אז השכר לא היה כל כך נמוך. אנחנו מאולפות לדבר בזכר. כשאנחנו עוברות ללשון רבים, אנחנו עוברים ללשון זכר ואז את חייבת לוותר באיזושהי מידה על מה שאת רוצה. זה הכי מזוקק כשנשים אומרות 'אתה מניק', 'אתה מוליד'. אנחנו מתבטלות בפני הצורך שלנו להתיישר לפי הכללי הגברי".

הפתק בקלפי והתוצאה בממשלה

לקראת סיום, פנתה מיכאלי ביוזמתה למצביעות ולמצביעים: "אם לא נבין, ובציבור הישראלי יש איזה נתק, את הקשר הישיר בין הפתק שאתן שמות בקלפי לבין התוצאה שתהיה בממשלה בסופו של דבר, ואם אתם מצביעות ומצביעים לאנשים שזה (המאבק באלימות מינית) לא נוגע להם, אין להתפלא שבסוף זה גם לא יהיה מטופל".