דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום ראשון ו' באייר תשפ"א 18.04.21
26°תל אביב
  • 28°ירושלים
  • 26°תל אביב
  • 26°חיפה
  • 22°אשדוד
  • 26°באר שבע
  • 25°אילת
  • 20°טבריה
  • 26°צפת
  • 25°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
יום האישה הבינלאומי

"המדינה הוציאה המון כסף, ולרגע לא עצרה ובדקה איך נשים יוכלו ליהנות ממנו"

ד"ר יעל חסון, מומחית לניתוח מגדרי של תקציבים, דורשת שהשיקום ממשבר הקורונה יכלול התייחסות למצבן של נשים - בעבודה, בבית ובחשבון הבנק | "המשבר הזה חושף לא רק פערים מגדריים, אלא גם את החיוניות בעבודה של נשים"

ד"ר יעל חסון, מרכז אדווה (צילום: אלבום פרטי)
טל כרמון
טל כרמון
כתבת רווחה
צרו קשר עם המערכת:

"כל מדיניות שעוסקת ביציאה ממשבר הקורונה חייבת לקחת בחשבון את המיקומים של נשים, ומה המשבר עשה להן", אומרת ד״ר יעל חסון, מנהלת תחום מגדר במרכז אדווה. "נקודת המבט שלנו פמיניסטית, ואנחנו רואות את המשבר הזה כמשבר ממוגדר, שחושף לא רק את הפערים המגדריים, אלא גם את החיוניות של העבודה אצל נשים, את התלות של כל המשק בעבודת טיפול". לדבריה, השיקום מהמשבר דורש אימוץ של מדיניות כלכלית פמיניסטית, ששמה במרכז את השוויון והשירותים האוניברסליים לכל אדם.

חסון היא סוציולוגית העוסקת במגדר, פמיניזם, מדיניות כלכלית ואי שוויון. היא שותפה לפיתוח גישות וכלים להטמעת שוויון מגדרי במדיניות, ולניתוח מגדרי של תקציבים. כחלק מפעילותה במרכז היא עוסקת בייעוץ והכשרה למשרדי ממשלה ורשויות מקומיות בתחומים אלו. בנוסף לתפקידיה במרכז אדווה, העוסק בחקר המדיניות הכלכלית בישראל מפרספקטיבה של שוויון וצדק חברתי, היא עמיתת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון.

את הידע והנסיון שצברה בניתוח המדיניות החברתית מנקודת מבט מגדרית, חסון מיישמת בניתוח התנהלות הממשלה במשבר הקורונה והשפעתה על נשים. יחד עם ד"ר הגר צמרת והדס בן אליהו הן פרסמו סקירות על ההיבט המגדרי של המשבר עם הצעות למדיניות שתצמצם את הפגיעה בנשים, כחלק משיתוף פעולה בין מרכז אדווה ומכון ואן ליר. הסקירה האחרונה מתפרסמת השבוע, במלאת שנה לקורונה.

"אנחנו עלולות למצוא את עצמנו חוזרות כמה עשורים אחורה"

משבר הקורונה, אומרת חסון, הוא משבר טיפולי, ומי שנושאות במקצועות ובתפקידים הטיפוליים בחברה הן בעיקר נשים. יש לכך שני היבטים מרכזיים: הראשון הוא המקצועות הנשיים, שבלטו בשנה האחרונה בחיוניותם, דוגמת אחיות, עובדות סוציאליות ועובדות מעבדה. השני הוא הטיפול הביתי, בילדים שלומדים מהבית ואחזקת הבית השוטפת, שנעשה בעיקר על ידי נשים. אחד המחקרים שאוזכרו במסמך העלה כי 11% מהנשים הפסיקו לעבוד במהלך הסגר הראשון כדי לטפל בילדים, לעומת 2% בלבד מהגברים, ו-6.6% מהנשים הפסיקו לעבוד מסיבה זו בסגר השני, לעומת 1.8% מהגברים.

מה שקרה פה זה שעבודה שכבר נעשתה מחוץ למשק הבית התגלגלה אליו בחזרה, ומי שעושות את זה הן הנשים"

"כתוצאה מהמשבר יותר נשים מוצאות את עצמן בבית, תומכות בילדים בלימודים מרחוק", אומרת חסון, "במידה רבה מה שקרה פה זה שעבודה שכבר נעשתה מחוץ למשק הבית התגלגלה אליו בחזרה, ומי שעושות את זה הן הנשים. צריך לשים לב לדברים האלה, אחרת נמצא את עצמנו חוזרות כמה עשורים אחורה".

במסמך כותבות החוקרות כי הסגרים הארוכים דחקו נשים רבות מעבודות בשוק העבודה, שהן קיבלו עליהן שכר, לביצוע עבודות בית 'שקופות' ללא שכר. "חלק מהמטלות והשירותים שבוצעו טרם המגפה מחוץ לבית (למשל, ארוחות בצהרונים ובמקומות העבודה) או ב'מיקור חוץ' (עוזרת בית, בייביסיטר, וכד') מבוצע עתה בבית – בעיקר על ידי נשים. במילים אחרות – משבר הקורונה השית עלויות מהכלכלה הפורמלית על כלכלת משק הבית שלא בשכר."

"המשבר חושף את החיוניות של המערכות הציבוריות, שמבוססות על כוח אדם נשי"

חסון ושותפותיה למחקר מצביעות על פער בין הנוכחות הגבוהה של נשים במקצועות חיוניים להתמודדות עם המשבר, לבין מעמדן הנמוך של רבות מאותן נשים בשוק העבודה. נשים הן 72% מהעובדים במערכת הבריאות, 86% מהעובדים במערכת הרווחה, 86% מעובדות הניקיון והקופאיות בסופרים ו-90% מעובדות הסיעוד – תפקידים המחייבים מפגש פנים אל פנים ואינם ניתנים לביצוע במסגרת עבודה מהבית. גם בעיסוקים החיוניים להחזרת החיים לשגרה ולתפקוד המשק, רוב העובדים הן נשים: הן מהוות 76% מהעובדים במערכת החינוך, ורוב מוחלט של המטפלות במעונות ובמשפחתונים ושל הסייעות בגנים ובצהרונים.

הפגנת עובדי המעבדות מול מעון ראש הממשלה בירושלים, 1 בספטמבר 2020 (צילום: דפנה איזברוך)

רבות מהעובדות במקצועות האלה ניהלו בתקופת הקורונה מאבקים על הכרה בחיוניות המקצוע שלהן ועל תנאי העבודה – מהעובדות הסוציאליות, האחיות, מטפלות המשפחתונים וסייעות בתי הספר. "יש פה חשיפה של מצב אבסורדי", אומרת חסון, "אין הלימה בין החיוניות והחשיבות של המקצוע גם בהתמודדות עם המגפה והיציאה ממנה, ובין השכר והתגמול שהנשים האלה מקבלות".

הפתרון הרחב יותר, אומרת חסון, הוא חיזוק המערכות הציבוריות. "ראינו כמה הייתה חשובה מערכת הבריאות ומערכת הרווחה, מערכת החינוך. במשך שנים רואים שהמערכות האלה נשחקות, בחסר, מחסור בכוח אדם, או הפרטה ותת תקצוב ברווחה. מה שהמשבר הזה חושף זה את החיוניות של המערכות האלה, שמבוססות על כוח אדם נשי. יש פה איתות להשקעה, עידוד של המערכות האלה, להשקיע בהן, שיאפשרו תנאים טובים ושכר טוב."

"צריך לחשוב אילו הכשרות היה אפשר לספק לנשים שמצאו את עצמן מחוץ למעגל העבודה"

לצד העובדות ה'חיוניות', נשים רבות נפלטו משוק העבודה במהלך משבר הקורונה, ולפי הנתונים שמציגה חסון, הפגיעה בהן היתה קשה יותר מאשר גברים. "אנחנו רואות שיש תנודתיות הרבה יותר גבוהה אצל נשים", אומרת חסון, "הרבה יותר יוצאות משוק העבודה בגלל הסגירות של מערכת החינוך, וגם בגלל המיקומים שלהן בשוק העבודה. הרגישות של נשים למדיניות הסגרים באה לידי ביטוי באופן משמעותי".

אנשים שיש להם יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית עובדים בעיסוקים שמאפשרים את זה. אבל למי יש נגישות, ולמי אין? אנחנו יודעות למשל שיש בעיה משמעותית לנשים בדואיות בנגב. היה אפשר לטפל בסוגיות מהסוג הזה"

חסון מציינת שנשים רבות עובדות בעיסוקים שדורשים קרבה פיזית ומפגש פנים אל פנים, שהושבתו במהלך הסגרים. "זאת המהות של המשבר הזה. אם את מוכרת בחנות או סייעת, יש לך יותר סיכוי להיות בחוץ מבפנים. גם בנתוני הלמ"ס וגם ברישומים בלשכות התעסוקה, אפשר לראות שבשלושת הסגרים יש עליה הרבה יותר חדה באבטלה בקרב נשים".

מלצרית בבית קפה בתל אביב. למצולמים אין קשר לכתבה. (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

לדברי חסון, אחד הפתרונות הנדרשים כדי להתמודד על שילובן של נשים בשוק העבודה במשבר או לקראת היציאה ממנו, הוא הכשרות מקצועיות. עד עכשיו, הפתרון הזה כמעט ולא יושם. "צריך לחשוב איזה סוגים של הכשרות היה אפשר לספק לנשים שמצאו את עצמן מחוץ למעגל העבודה, שיתנו להן יותר אפשרויות והזדמנויות בשוק העבודה. למשל, כל הסיפור של נגישות טכנולוגית. אנשים שיש להם יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית עובדים בעיסוקים שמאפשרים את זה. אבל למי יש נגישות, ולמי אין? אנחנו יודעות למשל שיש בעיה משמעותית לנשים בדואיות בנגב. היה אפשר לטפל בסוגיות מהסוג הזה".

האוכלוסיות הפגיעות ביותר: נשים ערביות ואמהות יחידניות

חסון מדגישה שמשבר הקורונה לא פוגע באופן אחיד בכולם, וגם בקרב הנשים ישנן קבוצות שנפגעות ממנו במיוחד. "כל הממצאים שעד עכשיו נאספים כולל של הכלכלנית הראשית ושירות התעסוקה, מראים שהנפגעים הכי גדולים הם מי שנמצא בשכבות הנמוכות של שוק העבודה. אנחנו רואות את זה גם בקרב נשים. רואות פגיעה חמורה למדי בנשים ערביות, שמלכתחילה השיעורים שלהם בשוק העבודה לא גבוהים, והמצב הזה הרבה יותר חמור עבורן. יש נתון על נשים ערביות צעירות שעובדות כמוכרות, ומאוד נפגעו. מי שמלכתחילה נמצא בתעסוקה מעורערת ובמקומות יותר שבריריים של שוק העבודה, נפגע יותר".

חסון מתייחסת לאוכלוסייה נוספת של נשים שככל הנראה נפגעת יותר מאוכלוסיות אחרות במשבר הקורונה, והיא אמהות יחידניות. לפי נתוני הביטוח הלאומי, נשים עומדות בראש 84% מהמשפחות החד הוריות בישראל, שמעל רבע מהן (26%) חיו בעוני עוד טרם המשבר. המוסד לביטוח לאומי מעריך כי בעקבות המשבר עלה שיעורן ל-31.4%. "נתון זה מתייחס להיקף העוני לאחר תשלומי קצבאות ומיסים", נכתב במחקר, "ללא אלו, למעלה ממחצית מהמשפחות החד הוריות היו עניות."

"המדינה הוציאה המון כסף, ולרגע לא עצרה ובדקה איך נשים יוכלו ליהנות מהכסף הזה"

תקציבי הקורונה, אומרת חסון, לא כללו התייחסות מגדרית. "זה חבל מאוד. המדינה הוציאה המון כסף, על מענקים למשל, והיא לרגע לא עצרה ובדקה איך המשבר השפיע על נשים, ואיך נשים יכלו ליהנות מהכסף הזה. לא עשו שום שימוש בראייה הזאת, וזה מצב בעייתי. אני חושבת שבכל החלטה שמתקבלת יש שאלות מאוד מגדריות, אבל הן בכלל לא באג'נדה של מקבלי ההחלטות. זה יכול גם הוצאה וגם הכנסה, נגיד הדיון על מסים, אם מעלים מע"מ מי נפגע. זה ממש נדרש במשבר הזה, כי המשבר הוא ממוגדר".

חסון מצביעה על השיקום מהמשבר הכלכלי העולמי של 2008, כדוגמה לתהליך יציאה ממשבר שנעדר ראייה מגדרית ופגע בנשים. "בהתחלה הגברים נפגעו מהמשבר הזה, אבל בגלל שבאסטרטגיית היציאה מהמשבר לא לקחו בחשבון השלכות מגדריות, הפעולות שנעשו הפכו את הקערה על פיה. לדוגמא, אחד הדברים שעשו בהתאוששות, חוץ מצנע וקיצוץ בשירותים חברתיים, הייתה השקעה של מדינות בתשתיות פיזיות. זה הביא לחיזוק גברים בשוק העבודה, והחלשתן של נשים שיותר עוסקות בתחומי השירותים החברתיים".

ניתוח מגדרי של התקציב: "לא מתקבלת מדיניות חדשה על בסיס הנתונים"

חסון עוסקת בשנים האחרונות בניתוח מגדרי של תקציב המדינה. בין סעיפי התקציב, היא מאתרת את המקומות בהם ניכר פער בהקצאות לשירותים או תמיכה בנשים לעומת גברים, ומציעה פתרונות לקובעי המדיניות. לצד התקדמות בשיח על ההיבטים המגדריים בתקציב, היא רואה עוד דרך ארוכה. "התהליך שהתחיל לא הצליח להגיע למאה אחוז, גם מבחינת הניתוח וגם מבחינת הנתונים שנחשפים. אנחנו כן יכולות לראות מהניתוח שיש פערים בין נשים לגברים, במסלולי תעסוקה, בתקציבים לספורט, במענקים ומלגות למדעניות. כבר אפשר לראות את הדברים, אבל לא בכל מקום מתקבלת מדיניות חדשה על בסיס הנתונים האלה. אנחנו לא במקום הזה".

אנחנו יכולות לראות מהניתוח שיש פערים בין נשים לגברים, במסלולי תעסוקה, בתקציבים לספורט, במענקים ומלגות למדעניות. יש מדינות שנאספים בהן יותר נתונים ואפשר לראות תמונת מצב יותר בהירה"

חלק מהקושי בניתוח מגדרי הוא היעדר נתונים, שמקשה על בחינת ההשפעות המגדריות של כל צעד. "יש מדינות שנאספים בהן יותר נתונים ואפשר לראות תמונת מצב יותר בהירה, בישראל איסוף הנתונים המגדרי במצב לא טוב. לכתוב את המסמך היה מאתגר, היה קשה להשיג מהרשויות נתונים מפולחים מגדרית כמו שצריך, שזה משהו בסיסי. אי אפשר לנתח נתונים חסרים".

"צריך לעבור לתפיסה כלכלית פמיניסטית"

השינוי הכולל שצריך להתרחש כדי שיהיה פה שוויון, לדברי חסון הוא שינוי פרדיגמטי, "נדרש מעבר מתפיסה שהיא קפיטליסטית שמסתכלת על יעילות, תחרות וצמיחה ודוגלת בצמצום התערבות וההשקעות של המדינה לתפיסה כלכלית פמיניסטית שרואה את רווחת בני האדם לנגד עיניה שמבטיחה רשת בטחון סוציאלית, שירותים חברתיים אוניברסליים. כך נצליח לצמצם את אי השוויון".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות