ההיסטוריה של הריצה גדושה בסיפורים על חוסר שוויון ואפליה כלפי נשים. היום זה נשמע הזוי, אבל עד המשחקים האולימפיים במוסקבה 1980, המרחק הגדול ביותר שנשים הורשו להתחרות בו היה 1,500 מטר. הדעה הקדומה, או האמונה המטופשת, הייתה, שנשים "לא יכולות לרוץ מרחק גדול מזה", ושהן יפגעו בעצמן – יגרמו לגופן נזק בלתי הפיך.
לוועד האולימפי לא שינתה העובדה שב-1966, הרצה האמריקאית רוברטה בובי גיב (Bobbi Gibb) סיימה את מרתון בוסטון באופן לא רשמי; וב-1967, שנה אחר כך, קטרין סוויצר (Switzer) סיימה את 42.2 הק"מ בבוסטון באופן רשמי. רק ב-1984 אישר הוועד האולימפי את קיומו של מרתון אולימפי ראשון לנשים.
בשנים שבספורט הממוסד פחדו מה יקרה לנשים בריצה של 42.2 ק"מ, אן טראסון (Trason) כבר השתתפה במרוצי אולטרה של 80 ק"מ.
מסלול אולטרה הוא כל מירוץ ארוך יותר ממרתון. המחמירים טוענים שהוא כל מירוץ מעל 50 ק"מ, והמחמירים ביותר מתעקשים על מעל 80 ק"מ. כך או כך, ה"ווסטרן סטייטס 100 מייל" הוא מרוץ האולטרה הוותיק ביותר בארה"ב. המסלול בן 160 הקילומטרים בקליפורניה כולל טיפוס מצטבר של 5,500 מטרים וירידה מצטברת של 7,000 מטרים.
המרוץ הזה הוא מרוץ כל כך אכזרי, שבפעם הראשונה שהתקיים, ב-1977, רק שלושה רצים, מה-16 שניגשו לקו הזינוק, הגיעו לקו הסיום. טבלת המנצחים של המרוץ כוללת אגדות ריצה כמו סקוט ג'ורק, קיליאן ג'ורנט, טיים טויטמאייר וג'יים וולמסלי, אבל מעל כולם שם אחד בולט במיוחד: אן טראסון.
"אני מעדיפה להיכשל מאשר לא לנסות"
היא נולדה ב-1960 בקליפורניה, התחילה ללכת בגיל 9 חודשים, ולרוץ בגיל 11. מאז לא עצרה. בתחילת הקריירה לא הכל הלך לה חלק. את מרוץ האולטרה הראשון שלה, בגיל 20, לא סיימה בגלל הכנה לקויה. אבל זה לא מנע ממנה להמשיך, ולקבוע ב-1985 שיא מסלול ב"אולטרה אמריקן ריבר", כשעברה 80 ק"מ ב-7:09:01 שעות. מאז התאבון שלה למרחקים ושיאים רק גדל.
גם מהמרוץ האכזרי שהפך למרוץ הדגל שלה, ה"ווסטרן סטייטס 100 מייל" היא פרשה בפעמיים הראשונות: פעם אחת בגלל כאב בברך ובפעם השנייה בגלל התייבשות. אבל האכזבות לא מנעו ממנה לחזור שוב, ולא רק לנצח, אלא גם לרסק כל שיא מסלול אפשרי.
טראסון ניצחה את ה"ווסטרן סטייטס 100 מייל" 14 פעמים. "אל תתני לאף אחד להגיד לך שאת לא יכולה לעשות משהו", אמרה פעם, "הדבר הכי גרוע בחיים הוא לא לנסות. אני מעדיפה להיכשל מאשר לא לנסות בכלל".
כשהייתה בשיאה, היא ניצחה תחרויות שבוע אחרי שבוע. ב-1996, לדוגמה, היא ניצחה את ה"קומרדס 56 מייל" (90 ק"מ), מרוץ האולטרה הוותיק בעולם, שנערך בדרום אפריקה, ו-12 ימים אחר כך ניצחה גם את "הווסטרן סטייט 100 מייל". אם זה לא מספיק מדהים, היא חזרה על הדאבל הזה גם שנה אחר כך. טראסון נודעה ביכולת ההתאוששות יוצאת הדופן שלה. "זה כואב עד נקודה מסוימת וזה לא נהיה גרוע יותר", הייתה הפילוסופיה שלה.
שברה 20 שיאי עולם
טראסון שלטה בזירה הזאת במשך כמעט שני עשורים, ובמשך הקריירה שברה 20 שיאי עולם ל-80 ק"מ, 100 ק"מ, 12 שעות ריצה ו-160 ק"מ. נתון אחד מעיד אולי יותר מכל על הדומיננטיות שלה: במשך הקריירה טראסון השתתפה ב-27 מרוצי 160 ק"מ וניצחה בכולם. יש פרשנים ומומחי ריצות אולטרה שטוענים שהיא רצת האולטרה הגדולה בהיסטוריה. אישה או גבר.
30 years ago, in 1988, the greatest woman ultrarunner, Ann Trason, ran in the 100K World Championship in Spain. After the marathon mark she reeled in the women leaders and passed dozens of men. She won with 7:30. #womenrunners #ultrachat #ultrarunning #wser pic.twitter.com/npswBivDGZ
— UltraRunningHistory (@UltraRunningHis) November 15, 2018
למרות שהיא נחשבת לחלוצה בתחום ריצות האולטרה, ולמרות שנבחרה 12 פעמיים לרצת האולטרה של השנה, על ידי מגזין ריצות האולטרה, טראסון לא אהבה את הפרסום ואת אור הזרקורים, שמתלווה להישגים. היא לא הרבתה להתראיין ולא עשתה עניין גדול מהישגיה.
זה אולי ישמע מוזר, אבל טראסון העידה על עצמה שהיא בכלל לא אהבה להתחרות: "הרבה אנשים חושבים שבגלל שניצחתי גברים, אני צריכה להיות גאה, כי הוכחתי מה נשים יכולות לעשות, אבל זה לא מה שנתן לי מוטיבציה. אני רוצה שיזכרו אותי כמישהי שניסתה להיות הכי טובה שהיא יכולה להיות".
חברה חדשה בהיכל התהילה
ההיסטוריה של ענף האולטרה מלאה בסיפורים מרתקים. בדרך כלל אלה סיפורים הירואיים, אגדות מודרניות על אנשים יוצאי דופן, שמביאים את גופם ממש אל קצה גבול היכולת, ובדרך כלל גם משלמים על כך מחיר גופני כבד. גם טראסון שילמה אותו. השחיקה והפציעות הובילו לפרישתה.
כיום, בגיל 60, היא מתקשה לרוץ, אך היא עדיין חלק מקהילת הריצה – מאמנת בבית ספר, מנהלת מרוצים ומהווה מקור השראה לרצות ולרצים. הקריירה שלה קיבלה חותם רשמי: לפני כשלושה חודשים היא נכנסה להיכל התהילה של הריצה למרחקים ארוכים בארה"ב, והוכרה כחלוצה ושגרירה של הספורט המאתגר הזה. הישג נצחי, מעבר לכל המדליות, הגביעים והשיאים שרשמה.
