הכפר הבדואי אל סרה אמנם לא מוכר על ידי המדינה, אבל יש בו חשמל סולרי, אינטרנט אלחוטי, שידורי לווין פתוחים, מים אפורים להשקיה וחקלאות מסורתית. חליל אל עמור, מארח תיירים בצימר שבנה, ומדגים איך התרבות המסורתית הבדואית הולכת יד ביד עם הטכנולוגיה, אבל לא עם חיי העיר.

חליל אל עמור (56) הוא מורה בפנסיה מוקדמת מהכפר. יש לו תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל חינוך, אך כיום הוא מפתח את עסק האירוח הבדואי שבנה, וגם לומד בקורס מורי דרך. "אולי עכשיו יגיעו אמירתים ובחריינים, ניקח אותם לטיולים בהר הבית ואולי גם ילונו אצלנו. לא יודע אם הם ירצו להתארח באוהל, או רק במלון 7 כוכבים", הוא מתבדח. לאל עמור שתי יחידות אירוח, ולצדן גם אוהל בדואי. "יש לנו מעל 70 דירוגים באתר בוקינג בציונים גבוהים", הוא אומר.

הכפר אל סרה. ציונים גבוהים בבוקינג (צילום: ארז רביב)

בצימר ביקרו תיירים מחו"ל, אבל עכשיו באים בעיקר תיירים יהודים מישראל. "בשבילנו זו עוד במה להסביר לאורחים יהודים את האתגרים של הכפרים הלא מוכרים בנגב, וגם את הדעות שלי בנושא. אנחנו רוצים הכרה בכל הכפרים הלא מוכרים. הגיע הזמן. חיינו פה לפני קום המדינה, המדינה קמה אחרי הרבה קשיים, והגיע הזמן שהיא תעריך את הקשיים שלנו, את הנאמנות שלנו, ותכיר בנו.

"גרים כאן כ-500 נפש, 75 משפחות, אנחנו 15 אחים ואחיות. לי יש שבעה ילדים, ארבעה בנים ושלוש בנות. השטח שלי הוא כ-200 דונם שירשנו מסבא רבא, שעבר בין הדורות. אנחנו כאן בערך שבעה דורות".

ניסו לפנות אתכם?
"הייתה כוונה של המדינה לפנות אותנו, יש לנו התראת פינוי על הדלת. זה התחיל ב-2006. התנגדנו בבית המשפט השלום והוא ביטל את הצווים. המדינה ערערה למחוזי, וגם הוא ביטל את הצווים. היינו במתח אדיר אם נצטרך להגיע גם לבג"ץ. בסוף לא ערערו, כנראה פחדו. השופטים אמרו שאין סיבה שמצדיקה הריסה של כפר שלם. הוא קיים לפני קום המדינה, ונדרש צורך ציבורי חזק וברור כדי לפנות כפר כזה".

חליל אל עמור ומשפחתו. "הנבואה הרעה שלי היא שנהפוך לזכרון" (צילום: רותי צונץ)

אל עמור מקיים את עצמו ואת משפחתו באורח חיים סביבתי. למעט קו מים שמגיע לכפר, כל שאר התשתיות הן בהקמה העצמאית, בהיעדר הכרה מצד המדינה.

חשמל

"היינו מחלוצי הסולרי במגזר, התחלנו כבר ב-2003", מספר אל עמור. "היום בכל הכפר יש פאנלים סולריים. יש גם מערכת אחסון של סוללות שמאחסנות את האנרגיה העודפת לשימוש לילה. המקרר והטלוויזיה עובדים חופשי. גם מחשבים, אם מישהו צריך ללמוד בשעה מאוחרת.

"אני גדלתי בלי חשמל, על עששית קטנה, שעדיין נמצאת באוהל. השימוש בחשמל הוא זהיר, לא בכדי יש מעט מזגנים בכפר. אנחנו לא קונים מכשירים זוללי חשמל כמו תנורי חימום. אנחנו מפעילים מיקרוגל רק בשניות, לא בדקות. כל הילדים יודעים על המד של הסוללות. אם חסר לנו, אנחנו יודעים לכבות מכשירים.

קולט ומשדר אינטרנט על גג בכפר אל סרה. "אנחנו מקבלים בערך 25 מגה, במרחק של כמעט 10 קילומטר" (צילום: ארז רביב)

"יש גנרטור תעשייתי לכפר, 30 קילו-ואט, אבל הוא מופעל רק חמש-שש פעמים בשנה. זה קורה אחרי ימים רצופים של גשם ועננים, או כשיש חתונה עם הגברה ותאורה. לא כל שנה יש חתונה. יש לנו טורבינת רוח קטנה, אבל היא מייצרת מעט מאוד חשמל".

מים

"יש כאן קו מים שחיברנו דרך הוועד המקומי לפני 20 שנה מכסייפה", הוא מספר ונזכר: "כשאני גדלתי, אמא שלי הייתה נוסעת 5 ק"מ לכל כיוון כדי להביא ג'ריקנים של מים עם חמור. היום יש לנו דודי שמש. לאורחים בצימר יש גם מחממי מים על גז. בעתיד נחליף אותם בדוודים חסכוניים יותר. את המרזב אנחנו מנקזים למיכל מים שמיועד להשקיה. לאח שלי יש כרם זיתים. הוא חפר תעלות כדי להטות את הנגר הטבעי של מי הגשמים אל המטע".

אינטרנט וטלוויזיה

"אני משלם על קו 40 מגה שמתחבר למסגד בכסייפה", הוא מסביר. "שם התקנתי משדר של חברת אלווריון הישראלית. קניתי אותו משומש ליד חברון. לא מצאתי ציוד כזה בישראל. זה משדר בקו ראייה מהצריח של המסגד אל המקלט שעל הגג שלי. אנחנו מקבלים בערך 25 מגה, במרחק של כמעט 10 קילומטר".

חליל אל עמור. "יש קו מים שחיברנו מכסייפה" (צילום: ארז רביב)

גם שידורי טלוויזיה מגיעים לכפר. "יש לנו צלחות לווין", הוא אומר. "זה מחייב התקנה מקצועית כדי לכוון אותן, ויש לנו מפענח ליד הטלוויזיה שעולה 100 שקל. אנחנו קולטים 700 ערוצים מכל הועלם, שידורים פתוחים, בלי דמי מנוי, כולל הערוצים הישראליים. כשהבן שלי רצה, הוא עשה מנוי לשנה על החבילה של BN SPORTS".

ביוב ופסולת

"יש לנו בורות ספיגה", מספר אל עמור. "פעם בכמה זמן אנחנו משלמים על שאיבה שלהם. את הפסולת האורגנית אנחנו הופכים לקומפוסט".

חימום

"אנחנו משתמשים בתנור גז, עד שהולכים לישון ומכבים אותו", הוא אומר. "אני מביא את הבלונים מכסייפה או שמביאים לי אותם עד לכאן".

למה לדרוש הכרה מהמדינה?
"אנחנו רוצים מגוון מקורות פרנסה, גם כפרי וחקלאי, לא רק אורבני. אורבניות הורסת את התרבות ואת המורשת. התרבות שלנו הולכת ונכחדת, וזה מאוד כואב לי. עוד בחייך תראה שנהפוך לזכרון, זו הנבואה הרעה שיש לי, והיא עלולה להתגשם. את המסורת שלנו אפשר לשלב עם טכנולוגיה מתקדמת. גם היפנים הם עם מאוד מתקדם בטכנולוגיה עם תרבות מאוד מסורתית".​