דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חוזרים לעבודה

חוזרים לעבודה: "נכון, לפעמים יש את הלקוח המעצבן הזה, אבל זה אחד מתוך עשרות"

צופיה כלפון, מלצרית בבית קפה: "אני אוהבת לעבוד בלחץ. גם אם אני מרימה סרוויס לבד בפיק, אני יודעת שאני עושה את זה ממש טוב"

צופיה כלפון (צילום: אלבום פרטי)
צופיה כלפון (צילום: אלבום פרטי)
הדס יום טוב

"צופיה כלפון (20) מנתניה, מלצרית בבית קפה "בלייקר בייקרי". התגעגעה ללקוחות המבוגרים שבאים בבוקר |  מתפקדת הכי טוב דווקא תחת לחץ | מרגישה שבית הקפה הוא כמו הבית שלה ולא מבינה את אלה שלא רוצים לחזור לעבודה.

"כנערה צעירה, אמרתי לעצמי שבחיים אני לא אכנס לתחום של המלצרות. אבל לפני שלוש שנים, כשהייתי בת 17, אחותי התחתנה, וראיתי שאבא שלי מתקשה לשלם את ההוצאות של החתונה. בנקודה הזו אמרתי לעצמי שאני חייבת לדאוג לעצמי וגם לעזור למשפחה, הבנתי שאני לא רוצה לבקש כסף מההורים והחלטתי לצאת לעבוד.

מצאתי עבודה בתור מארחת במסעדת המבורגרים, וראיתי כמה כיף לצוות של המלצרים, כמה הווי כייפי יש שם, בעוד שאני רק מכניסה אנשים ועונה לטלפונים. אחרי כמה חודשים ביקשתי מהמנהלת שלי שתלמד אותי איך להיות מלצרית. שם, גיליתי על עצמי משהו חדש: אני אוהבת לעבוד בלחץ. גם אם אני מרימה סרוויס לבד בפיק, אני יודעת שאני עושה את זה ממש טוב. אני כזאת שצריכה להזיז את הרגליים, ואני פועלת הכי טוב כשיש אנרגיות גבוהות.

עכשיו אני עובדת כמלצרית בסניף בית הקפה של רשת "בלייקר בייקרי" באזור התעשייה החדש בנתניה. זה בית קפה שכונתי, ומי שמגיע אליו אלה בדרך כלל אנשים יותר מבוגרים, אנשים שעובדים במשרדים באזור וקצת צעירים שהיו באים בסופי שבוע אחרי שראו סרט בסינמה סיטי.

בשנה האחרונה כמעט לא עבדתי, חוץ מהבלחה קצרה בקיץ בה פתחו את המסעדות, ואז שוב סגרו אותן לעוד חצי שנה. אני אדם שצריך שגרה בחיים, היה לי קשה מאוד לשבת בבית ולא לעבוד. חשבתי על לחפש עבודה במקום אחר בזמן הזה, אבל אני מאוד אוהבת את בית הקפה ובכללי אני אדם מאוד נאמן, ופשוט היה לי קשה לראות את עצמי עובדת במקום אחר, אז העדפתי לחכות שבית הקפה יפתח. זה לא היה פשוט, כי עד שמלאו לי 20, כלומר רוב התקופה שלא עבדתי, לא הייתי זכאית בכלל לדמי אבטלה ולא קיבלתי שקל.

הלקוחות

"זה אולי נשמע מוזר, ויש אנשים שיגידו שזה סיוט, אבל הדבר שאני הכי אוהבת זה לשרת אנשים. יש לי המון סבלנות, ואני אדם שמאוד אוהב לתת מכל הלב, וזה תענוג בשבילי לראות אנשים מרוצים ממה שהם מקבלים. אני זוכרת שבתור ילדה הייתי רואה סרטים שיש בהם נסיכות ומשרתים, והייתי מסתכלת דווקא על המשרתים. הייתי אומרת לעצמי, את זה אני יודעת לעשות ממש טוב.

הכי התגעגעתי לבוקר בבית הקפה. יש בבית הקפה בבוקר איזו אווירה קסומה כזו. יש תמיד את הבחור הזה שממהר למשרד וצריך את הקפה מהר, את האמא עם התינוק שבאה להירגע אחרי לילה קשה, את זוג הפנסיונרים שבאים לשבת בכיף שלהם.

נכון, לפעמים יש את הלקוח המעצבן הזה, אבל זה רק לקוח אחד מתוך עשרות ומאות לקוחות מהממים שכיף לשרת אותם, והם גם יודעים להעריך אותך. בזכות המלצרות אני מכירה המון אנשים חדשים, רואה כל מיני סוגי אנשים, וממש למדתי איך להבין אנשים, איך לקרוא אותם.

אני אוהבת במיוחד את הלקוחות המבוגרים, הם מזכירים לי את סבא וסבתא שלי. אני מתחברת לאנשים מבוגרים יותר משאני מתחברת לאנשים בגיל שלי, כי הם מעריכים את העבודה הקשה שאני עושה, הם אנשים עם ידע וניסיון בחיים, יש בהם חמימות, ואני מאוד אוהבת לדבר איתם".

הצוות

"אני יודעת שהרבה אנשים זורקים על המקומות שהם עובדים בהם, והרבה אנשים לא רוצים לחזור עכשיו לעבודה בגלל החל"ת ואני באמת לא מבינה אותם. אני רואה את הדברים אחרת, ממש שמה את הלב שלי במקום הזה, כי הוא באמת מאוד חשוב לי. כל כך התגעגעתי לצוות שלי, וכן, גם למנהל שלי. זה באמת מקום שהוא כמו משפחה, שאני יודעת שתמיד דואגים לי בו ומעריכים אותי בו.

עברתי לא מעט בחיים, כילדה ונערה עברתי אלימות מילדים אחרים ולא היו לי הרבה חברים, ובבית הקפה בפעם הראשונה גיליתי חברים שהם ממש משפחה שעוטפת אותי. המנהלים והאחמ"שים שלי כל כך דואגים לי, והצוות הם כמו אחים שלי, ופה אני ממש במקום שאני מרגישה בו בטוחה ואהובה".

משפחה

"עבדתי המון לפני הקורונה, לפעמים גם שבעה ימים בשבוע. פתאום נהיה לי זמן לבלות עם האחיינים שלי, עם סבא וסבתא שלי שגרים צמוד אלינו. גיליתי המון על המשפחה שלי, משהו שלא היתה לי הזדמנות לעשות כשעבדתי כל יום. היום אין יום שאני לא מדברת עם סבא וסבתא, לא מוותרת על זה, מלווה אותם לקופת החולים, מבלה איתם המון זמן, וזה כיף.

השנה הזו נתנה לי הזדמנות לצאת מהשגרה ולחשוב על עצמי, על העתיד שלי. החלטתי שעד סוף השנה אני בוחרת את הדרך שלי. אני אוהבת להתאפר, ובהתחלה אנשים מסביבי אמרו לי שאני צריכה ללכת ללמוד איפור, והשנה כמעט סגרתי לימודי איפור ביותר מ-12 אלף שקל.

ברגע האחרון שאלתי את עצמי- רגע, מה את באמת רוצה? הבנתי שיש לי אופציות, אני עוד צעירה ויש לי זמן. אני אוהבת לעמוד על הרגליים, אני אוהבת לאפות ולבשל, ומי יודע, אולי אני צריכה בכלל לפתוח מסעדה משלי. לפחות בינתיים, אני עובדת בעבודה שאני נהנית לקום אליה כל יום".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!