1. בממשלת ישראל הראשונה היו בסך הכל 11 שרים ושרה אחת. ואלה הם, על פי סדר ישיבתם בתמונה (משמאל לימין): גולדה מאיר, זלמן שזר, בכור-שלום שטרית, צבי מימון (קצרן הממשלה), דב יוסף, אליעזר קפלן, משה שרת, דוד בן-גוריון (ראש הממשלה), זאב שרף (מזכיר הממשלה), פנחס רוזן, דוד רמז, חיים משה שפירא, יצחק מאיר לוין ויהודה לייב מימון . "זה היה אירוע סנסציוני", אומר ההיסטוריון מרדכי נאור, "לראשונה הייתה כנסת נבחרת ולא ממונה".
2. הממשלה הראשונה נהנתה מתמיכתם של 73 ח"כים, חברי הסיעות מפא"י, החזית הדתית המאוחדת, המפלגה הפרוגרסיבית, ספרדים ועדות מזרח והרשימה הדמוקרטית של נצרת. "בן גוריון היה 'ריאל פוליטיק'", אומר נאור, "הוא ניהל משא ומתן של חודש להקמת הממשלה, ונכנסו רק מי שהוא חשב שיכולים לשרת את המטרות שלו. מפא"י זכתה ב-46 מנדטים. בן גוריון יכול היה לעשות בעצם מה שהוא רוצה, עד כדי כך שלא הכניס לממשלה את מפ"ם – שהייתה השנייה בגודלה בכנסת, עם 19 מנדטים – בשל דרישותיה לכונן יחסים עם ברית המועצות".
3. בהסכמים הקואליציוניים נקבע שהממשלה תיתן שוויון זכויות גמור לכל אזרח, תחתור לשלום, תשמור על נייטרליות במלחמה הקרה, תעודד עלייה ותאכלס את המדינה.
4. תיקי השרים היו: ביטחון, חוץ, אוצר, משפטים, חינוך ותרבות, בריאות, חקלאות, תחבורה, משטרה, דתות, עלייה, מסחר ותעשייה, עבודה וביטוח עממי, סעד, קיצוב ואספקה, מיעוטים ומשרד לנפגעי מלחמות. (לחלק מהשרים היה יותר מתיק אחד).
5. הנאום שנשאה ביום כינון הממשלה, חברת הקואליציה בבה אידלסון (מפא"י), נשמע כאילו לא חלפו כל השנים האלה: "הנואמת", דיווח "דבר" באותו יום, "העלתה את הדרישה לשוויון האישה בכל מערכות החיים, במדינה, בחברה, במשק, בחוק, במשפט הרבנות ובזכותה להשפיע על גורל ילדיה. הדאגה הראשונה במעלה", צוטטה אידלסון בעיתון, "היא הדאגה לרפורמות סוציאליות. במרכז העבודה הסוציאלית צריכה לעמוד הדאגה לילד. הביטוח הסוציאלי צריך להקיף בעיקר את העמלים ויתן תשובה להרבה בעיות, אשר העולם הגדול טרם פתר אותן. כן נחוץ פתרון ריאלי למצבה של האשה הערבית…".
6. הממשלה הראשונה התמודדה עם השאלה של כינון חוקה למדינת ישראל הצעירה. החזית הדתית המאוחדת התנגדה לכינון חוקה מעשה ידי אדם; מפא"י תמכה בכינון חוקה לאחר ביסוס המדינה ולאחר קליטת העולים; ואילו כל שאר הסיעות החברות בממשלה תמכו בכינון חוקה מיידית. בסופו של דבר, התקבלה הצעתו של חבר המפלגה הפרוגרסיבית, יזהר הררי, שקבעה שהחוקה לא תכונן מיד, אלא תיכתב פרקים-פרקים, הקרויים חוקי יסוד, שלבסוף יתאגדו לכלל חוקת המדינה. לזה ישראל עדיין לא הגיעה.
7. הממשלה הראשונה תמכה בחוק השבות, שאיפשר לכל יהודי לעלות לארץ. בן-גוריון התייחס אל החוק כאל אחד מ"חוקי השתייה של מדינת ישראל".
8. הממשלה הראשונה תמכה גם בחוק לימוד חובה, שקבע שכל ילד חייב ללמוד במסגרת חינוכית מגיל 5 עד גיל 16, ומימן את החינוך מתקציב המדינה, למרות המצב הכלכלי הקשה.
9. 

   ארונו של הרצל מוצב בכיכר הכנסת, 16 באוגוסט 1949. (קרדיט:VTLV Pikiwiki Israel, Location)

   הממשלה העלתה לארץ את עצמותיו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. הלוויתו נערכה בטקס ממלכתי בהר הרצל, ב-17 באוגוסט 1949.

10. הממשלה הראשונה כיהנה זמן קצר בלבד (מזכיר משהו?). בן גוריון הגיש את התפטרותו לנשיא כבר ב-15 באוקטובר 1950, בעקבות דרישתו להחליף את שר המסחר והתעשייה, אליעזר קפלן, באיש עסקים שאינו חבר כנסת (יעקב גרי). באותה תקופה, כדי למנות שר חדש, החוק קבע שעל הממשלה להתפטר ולהציג את עצמה להבעת אמון מחודשת עם השר החדש (חוק שתוקן מאוחר יותר).

"הממשלה כביכול התפרקה ב-1950", אומר נאור, "אבל זה היה רק בגלל ענייני פרוצדורה. בן גוריון, עם מספר המנדטים העצום שהיה לו, היה מאוד בטוח בממשלה שלו. זה לא כמו היום שממשלה יושבת על הקשקש של 61 מנדטים בקושי".