מכל ההתמכרויות הידועות לציבור בכלל, ולעולמות הטיפול הפסיכולוגי בפרט, התמכרות למין היא אחת העמומות והקשות להגדרה. רוב בני האדם אוהבים ונהנים מקיום יחסי מין; וככל שנפרצו הטאבואים והתרחבו האפשרויות, הלא-מקובל של אתמול הפך לנורמלי של היום. אבל יחד עם זאת, מין הוא גם כלי שיכול לפגוע באחרים.

"עצם הקונספט של התמכרות למין הוא קשה להתייחסות", מסביר עמנואל עמרמי, פסיכואנליטיקאי מנחה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. "בקרב רוב האנושות, המין הוא ממד נרחב ומשמעותי בחיים, הרבה מעבר למשגלים בלבד".

במחקר הפסיכולוגי ובטיפול הפסיכואנליטי, הוא מסביר, מין נחשב לנושא העיקרי, גם אם לא היחידי, המעסיק את המיינד (Mind) או הנפש. העיסוק במין מתקיים באלפי צורות שונות, כל הזמן ובכל מקום, ולא תמיד בהקשרים חיוביים: "אנחנו לא רק מתמודדים עם המיניות", אומר עמרמי, "אנחנו גם לומדים איך להכחיש אותה, איך למצוא לה תחליפים וכו'".

בדיון על ההתמכרות למין, עמרמי מתאר את מה שהוא מבין כסתירה: מצד אחד, המין נחוץ לתפקוד הגוף. "זה כמו להגיד שבגלל שהגוף זקוק לאוויר, אז הוא מכור לו"; מצד שני, יש לעניין היבט חברתי שנוטים להתעלם ממנו: "האינדיבידואל העכשווי, בתרבות הקפיטליסטית, מכוון למין ולמיניות בכל אינטרקציה עם זולתו והמרחב".

"הטיפול מתמקד בשורשים של ההתמכרות"

לדעתו, התרבות היא שחקן מפתח באופן שבו מתעצבת התפיסה המינית. "מבחינה תרבותית", הוא אומר, "החוויות המיניות הן חלק הכרחי מההתנסות הנדרשת מהסובייקט של תקופתנו. החשק המיני מאוד מרכזי פה. הרי מה שמפעיל את הסובייקט היא התשוקה הפועמת בו, הוא צריך להיות סובייקט תשוקתי, שמעורר תשוקה באובייקטים שחושקים בו. באקלים התרבותי הזה מוגברת עוד יותר ההתמכרות הטבעית למין".

אי אפשר להתעלם מהעובדה שזהו צורך נרקיסיסטי, שמי שמונע על ידו הוא הרבה פעמים אטום לפגיעוּת באלה שהוא מנסה לפתות, הוא בעצם שם פס על קיומם האנושי"

מתי זו מתחילה להיות הפרעה?
"הפרעות הן דבר-מה שלא מקובל מבחינה תרבותית, משהו פתולוגי. הפסיכואנליזה, כפי שאני רואה אותה, מתרחקת היום מהחלוקה הזו בין הפתולוגי לנורמלי. היא פחות רוצה להגדיר את הפתולוגיה, כי באיזשהו מקום היא אומרת, שכמו שפיזיקאים לא מתעסקים עם השאלה אם טוב ומוסרי שיש כוח כבידה, כך פסיכואנלטיקאי לא אמור להתעסק בשאלה אם זה טוב או רע, מוסרי או לא, שלאנשים יש צורך לעורר באחרים משיכה מינית. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שזהו צורך נרקיסיסטי, שמי שמונע על ידו הוא הרבה פעמים אטום לפגיעוּת באלה שהוא מנסה לפתות, הוא בעצם שם פס על קיומם האנושי".

איך ניתן לזהות התמכרות כזו?
"זה לא פשוט. אם יש זוג שעוסק, מהבוקר עד הערב, בלספק את הצרכים המיניים שלו, בוודאי נגיד שאין בזה שום דבר רע. איך נדע להגיד מתי הבעיה מתחילה? בוא נשאל שאלה: האם זה קורה כשמישהו מרגיש שהוא באופן כפייתי זקוק לזה? הרי גם אז זו לא בעיה, אם הוא עושה זאת עם אנשים שמוכנים ומסכימים לזה. הדבר הופך להיות בעייתי רק כאשר הפעילות הזאת נעשית בניגוד לחוק, או כאשר האדם עצמו מרגיש שהוא מסכן את מערכות היחסים שיש לו, או את שגרת יומו".

הפתולוגיה המכונה "התמכרות למין" היא, לדברי עמרמי, תמיד אישית ואינדיבידואלית. זה חטא להכניס אותה לתבנית אחת, ולא ניתן לסווג או למסגר אותה. על סמך נסיונו הרב, הוא טוען שהטיפול מתחיל ברגע שהאדם עצמו מתלבט בעניין, עקב קשיים אישיים או חברתיים, ומגדיר את מה שקורה לו כהפרעה עבורו. "זה שהוא יכול להגדיר עבור עצמו שהוא סובל מזה, זו ההתחלה של הדרך".

דרך הטיפול הפסיכולוגי, אדם יכול להתחבר לעצמו ולנסיבות החיים שלו, להבין על מה הוא מפצה, איזה תפקיד ההתמכרות ממלאת עבורו"

איך נראה טיפול במי שבא אליך ואומר, אני מכור למין?
"כמו בכל ההתמכרויות האחרות, הטיפול מתמקד בשורשים של ההתמכרות הספציפית. לכל אדם יש את הסיפור הייחודי שלו, ולכל אחד יש דרך אישית להבין כיצד להתמודד עם הדחפים שלו. הגיע אלי מישהו שמתלונן שהעיסוק במיניות מפריע לו וגורם לו התנהגויות שאינו רוצה בהן, בטיפול הפסיכו-דינמי אני מחפש דרך שמתאימה לאישיות הספציפית שלו.

"דרך הטיפול הפסיכולוגי, אדם יכול להתחבר לעצמו ולנסיבות החיים שלו, להבין על מה הוא מפצה, איזה תפקיד ההתמכרות ממלאת עבורו. ברוב המקרים היציאה מהתמכרות, או היחלשות שלה, דורשת שילוב של כמה גישות שונות – טיפוליות, בריאותיות ואחרות. כל הטיפולים יכולים להיות יעילים, כשלכל אדם יש תמהיל טיפולים וגישות התואם את אישיותו הייחודית".

אפשר לרפא מכור למין?
"ברוב המקרים מומלצת השתתפות בטיפול קבוצתי, ומה שנראה לי הכרחי לחלוטין, הוא הטיפול האישי, שמטפל במה שקורה במיינד, בפנים. התמכרות היא דבר שקשה מאוד לצאת ממנו, היא רודפת את האדם לאורך חייו. צריך להיות מודע אליה תמיד, כמו במקרה של סוכרת, שבן אדם צריך להכיר במחלה ולטפל בה באופן רציף, כך גם כאן".

אבל יכול להיות שעושים לחלאות, לעבריינים, הנחה כשמאפשרים להם להגדיר את עצמם כמכורים.
"בדיון הזה, כדאי להכיר בכך שיש רצף של מצבים בעלי מידה שונה של חומרה. למשל, הגיבור בסיפור שהתפרסם לאחרונה, אמנם הטריד והציק, ולכן בצדק זכה לגינוי של סביבתו הקרובה ושל המדיה באופן כללי, אבל לפי הדיווחים הוא לא היה אלים ולא כפה את עצמו בכוח על אף אחד, ויש אנשים שכן כופים. אבל חשוב לי להדגיש שאלו דברים שמעבר לטיפול הפסיכולוגי, הם קשורים יותר לצדדים המשפטיים והחינוכיים של התרבות כולה.

התמכרות היא דבר שקשה מאוד לצאת ממנו, היא רודפת את האדם לאורך חייו. צריך להיות מודע אליה תמיד, כמו במקרה של סוכרת, שבן אדם צריך להכיר במחלה ולטפל בה באופן רציף, כך גם כאן"

"כפסיכולוג, אני מעדיף לא להיכנס להיבטים המשפטיים, ואני לא מבקש להיות מחנך של אף אחד. כפסיכולוג, אני מנסה להבין מה שקורה בתוך הנשמה או המיינד – הסבל, הלבטים וכו'. הנפש שלנו היא לא יחידה מבודדת, היא בנויה על יחסים עם האחרים ועם הסביבה, והיא תמיד כוללת אנשים קרובים שמופנמים בה".

לדברי עמרמי, הטיפול, או הפנייה למטופל המבקש עזרה, אפשרי תמיד. הנפש האנושית, הוא אומר, ערוכה להרגיש חמלה לעצמי ולאחר. כיוון לשינוי חיובי יכול להיווצר דרך הרגשת הפגיעוּת – של האחרים ושל העצמי. "בתחום שלנו אנחנו תמיד פוגשים אנשים אנוכיים, אגוצנטריים, נרקיסיסטיים, שבנרקי-ציניות (צירוף של נרקיסיט וציני) שלהם נוטים להיות אטומים לסבל של האחר, מה עוד שבדרך כלל הם אטומים גם לסבל של עצמם. במהלך טיפול טוב, כשהם מתחילים לראות את הסבל של עצמם, הם יכולים להיעשות יותר אמפתיים לאחר".

"כדי למכור מכונית זה בסדר לגרות דחפים מיניים?"

במסגרת הדיון על התמכרות למין, עמרמי מבקש להפנות מבט ביקורתי גם אל החברה והתרבות, שבינן לבין הפתולוגיה יש, לדעתו, קשר גורדי: "כשאנחנו מסתכלים על המכורים מהצד החברתי, אנחנו מצד אחד אומרים עליהם, בצורה נחרצת, שזה בלתי נסבל, שלא ניתן לזה מקום וכו'. מצד שני, אני חושש שיש בזה גם סוג של העמדת פנים, כי אנחנו מוכנים, למשל, לסבול מזה שכל ענף הפרסום יושב על מיניות.

כדי למכור מכונית זה בסדר לגרות דחפים מיניים? התרבות שלנו חדורה בכל הביטויים של המיניות, ובסופו של דבר זה חודר גם לשיח הנוער וגם לשיח הכללי"

"אני רואה מול העיניים מודעת פרסום חוצות של מכונית, שבשביל שהיא תימכר מושיבים לפניה בחורה עם רגליים חשופות באופן מופגן. אז כדי למכור מכונית זה בסדר לגרות דחפים מיניים? התרבות שלנו חדורה בכל הביטויים של המיניות, ובסופו של דבר זה חודר גם לשיח הנוער וגם לשיח הכללי. אנחנו מעודדים את גירוי היצרים המיניים בתחומים רבים של החיים החברתיים שלנו".

רפרטואר הריגושים של האינדיבידואל המערבי

כדי להרחיב את המבט, הוא שואב השראה מהשיח הסוציולוגי הנרחב על מיתוס "האינדיבידואל המערבי" – אדם השואף לממש את עצמו לא רק בעולם העבודה היצרנית והיצירתית, אלא גם כצרכן חוויות של ריגוש בתרבות הצרכנות של הקפיטליזם. "אלה יכולות להיות חוויות צריכה רגילות – הרפתקאות וטיולים; חוויות מעודנות ותרבותיות – הליכה למוזיאונים, לקונצרטים ואפילו כתיבת תסריטים; ולצדן יש גם מבחר של חוויות מיניות מסעירות. כולן ביחד מרכיבות את רפרטואר הריגושים של האינדיבידואל המערבי, שמנסה לקדם ולממש את עצמו.

"אפשר להגיד 'אני מכור לריגושים'", הוא מוסיף, "מאיר אריאל שר על זה, לחטוף איזה אושר חטוף. החיים שלנו הם סופרמרקט, יש מלא מוצרים על המדף וכל אחד מנסה לחטוף לעצמו כמה שיותר. השאלה איפה כאן היכולת להיות אדם שהוא יותר מאשר רק צרכן של חוויות וריגושים, אדם שרואה גם את האחרים, זו שאלה שצריך להפנות למי שאומר שהוא 'מכור לריגושים'".