כשאלפי סורים יצאו לרחובות העיר הדרומית דרעא ב-15 במרץ 2011, נדמה היה שהאביב הערבי הגיע גם לסוריה. המחאה נגד הרודנות האלימה של שושלת אסד גרמה למשטרו להיראות כמו אבן דומינו נוספת בשורת המהפכות העממיות שהתרחשו במזרח התיכון בתחילת העשור הקודם: תוניסיה, מצרים, לוב ותימן שינו את פניהן תוך שלושה חודשים, ונראה היה שסוריה היא הבאה בתור. אך בעשר השנים שחלפו מאז, משטרו של אסד שרד, ואזרחי סוריה אומללים מתמיד.
במקום לבצע רפורמות ולרכך את העם בגזרים, כפי שעשו המונרכים בירדן ובמרוקו, אסד הוציא את השוט מהבוידעם והכה בו בחזקה. התגובה האלימה של כוחות הביטחון הסורים נגד המפגינים היתה קיצונית כל כך, שכמחצית ממצבת המפקדים הזוטרים בצבא סוריה ערקו יחד עם חייליהם ונשקם, מה שהצית מלחמת אזרחים. אך המלחמה המקומית הפכה במהרה לזירת התגוששות בלתי פוסקת בין מעצמות וארגוני טרור ובינלאומיים שסופה אינו נראה באופק. האכזריות ואמצעי הלחימה המתקדמים בהם השתמשו כוחות אלו הביאו לממדי הרס עצומים ולאסון הומניטרי.
עשור של לחימה הביא למותם של כחצי מיליון סורים, ביניהם 117 אלף אזרחים, לפי "מרכז המעקב הסורי" היושב בלונדון. כמעט מחצית מהסורים גלו מארצם או איבדו את ביתם: לפי נתוני סוכנות האו"ם לפליטים, מתוך כ-21 מיליון תושבים במדינה בשנת 2011, כ-5.6 מיליון סורים חיים כעת כפליטים במדינות המזרח התיכון ואירופה, ו-6.6 מיליון נוספים נעקרו מבתיהם ומצאו מקלט בתוך סוריה. כ-80% מהסורים שנותרו במדינה חיים מתחת לקו העוני. אחוזי האבטלה במדינה הם סביב ה-,60% ו-14.2 מיליון סורים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי.
ארגון יוניצ"ף, קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים, פרסם אמש דו"ח לפיו 90% מהילדים בסוריה נזקקים לסיוע הומניטרי בעוד האלימות הנמשכת, המשבר הכלכלי ומגפת הקורונה מביאות משפחות שלמות לקצה. לפי הדו"ח בעשר שנות מלחמה בסוריה נהרגו או נפצעו כ-12 אלף ילדים, ומיליונים לא לומדים בבתי ספר. מספר הילדים בסוריה שסובלים ממצוקה פסיכו-סוציאלית גדל פי שניים ב-2020 לעומת אשתקד, על רקע המשך החשיפה שלהם לאלימות, הלם וטראומה.
שתי ערים מורדות: בין חומס לחמאת
בתחילת הלחימה התאגדו מרבית המורדים ב"צבא סוריה החופשי", קואליציה של יחידות עריקים מצבא סוריה ומיליציות מקומיות ושבטיות, שנוסדו כמו פטריות אחרי הגשם. רבים מהעריקים התרכזו בחומס, העיר השלישית בגודלה בסוריה שממוקמת במרכזה. הם השתלטו על מרכז העיר, הקימו מפקדות, וניהלו ממנה את פעילות המרד ברחבי המדינה, תוך תיאום עם האופוזיציה הסורית הגולה. בשולי ההתארגנות בחומס היו גם פעילים איסלאמיסטיים.
במקביל התפתח בעיר הדרומית חמאת מרד במשטר שהיה תמונת ראי להתארגנות בחומס. שם, בחמאת, האיסלאמיסטים הם שנתנו את הטון והעריקים רק ליוו אותם. חמאת הייתה מעוז "האחים המוסלמים" עוד מראשית שנות השישים. זוהי עיר עם היסטוריה של מאבק בבית משפחת אסד, שידעה את נחת זרועו של השלטון יותר מכל עיר אחרת בסוריה. כמעט כל משפחה בעיר איבדה אחד מיקיריה באחד ממעשי הטבח הרבים שהתבצעו בה מאז 1962.
כשהאחים המוסלמים ניסו להשתלט על סוריה בראשית שנות השמונים היה מעוז כוחם בחמאת, העיר שהשלטון נהג לרדות בתושביה. בפברואר 1982, בהוראת הנשיא חאפז אל-אסד ובפיקוד אחיו הצעיר רפעת, תקף צבא סוריה את חמאת, וטבח כ-20 אלף אזרחים סונים. בין אלפי ארונות הקבורה של החללים נקבר גם ניסיון המרד. דור יעבור עד שחמאת תמרוד שוב, וגם הפעם יהיה זה מחוזם של הקנאים הדתיים.
העולם ציפה שהמורדים יפילו את אסד לבדם
בשלב ראשוני זכו המורדים הסורים לגיבוי מקיר לקיר בוועידת הליגה הערבית, וגם ממשלות אירופה ואמריקה הביעו את תמיכתן. אלא שמילים לחוד ומעשים לחוד. סוריה הייתה מדינה חזקה בהרבה מלוב או תימן, ובת ברית של רוסיה ואיראן. ארה"ב עוד ליקקה את פצעי המעורבות באפגניסטאן ובעיראק, והנשיא ברק אובמה הבטיח להוציא את הכוחות מהמזרח התיכון. העולם ציפה מהמורדים להפיל את אסד לבדם.
אך הפלת משטר אסד על ידי אותם מורדים היתה עלולה להביא לרצח עם של העלאווים, קבוצת המיעוט של אסד, ושל מיעוטים נוספים. לכן ההצעות שקיבל אסד לפרוש ולמצוא מקלט ברוסיה, לא היו רלוונטיות. כל אחד מהגברים במשפחתו המורחבת היה שר, גנרל, דיפלומט, איש עסקים או יו"ר המפלגה, וכל אחד מהם היה נרצח יחד עם אשתו וילדיו אילו היה מאבד אסד את השליטה.
כדי לשמור על שלטונו, פנה אסד לחיסול תאי ההתנגדות. במאי 2011 שלח את הצבא להטיל מצור על חומס, וביולי הטיל מצור גם על חמאת. לאחר כחודש נכנס הצבא לחמאת וטבח במאות אזרחים סונים, ממש כמו בשנות השמונים. זאת בעוד המצור על חומס, המאורגנת יותר, נמשך. לאחר שהרעיב והתיש את המורדים בחומס, הצליח צבא אסד לכבוש אותה לאחר עשרה חודשים, בפברואר 2012, ובמחיר של אלפי הרוגים.
בזמן שצבאו התמקד בחומס ובחמאת, ערים היושבות על הציר המרכזי שבין דמשק הבירה לחלב הבירה הכלכלית – איבד משטרו של אסד את אחיזתו באזורים נרחבים במדינה. הכורדים הקימו לעצמם אוטונומיה אוטופיסטית בצפון מזרח סוריה, ומיליציות שבטיות השתלטו על ערי שדה, שכונות מצוקה, ועל המרחב הכפרי לארכה ולרחבה של סוריה.
הג'יהאדיסטים משתלטים על המרד
אסד קרא לכל מתנגדיו 'טרוריסטים'. בכדי להדגיש את טענתו, שחרר לקראת קיץ 2012 מהכלא אלפי ג'יהאדיסטים, שנתפסו על ידי אנשי המודיעין הסורי או הוסגרו לסוריה מאחת המדינות השכנות מאז ראשית שנות האלפיים. היו שם פעילי אל-קאעידה והאחים המוסלמים בעלי ניסיון, והזמן שעשו בכלא רק חיזק את חזונם המבעית.
באותם ימים נכנסו קבוצה חמושה של עלאווים המזוהים עם אסד לכפר סמוך לעיר חמאת, וטבחו בכל תושביו, כולל נשים וילדים. מאז נהיה ברור לכל הצדדים כי במלחמה הזו אין חוקים, כל דאלים גבר. היה זה סופה של תקופה בה המורדים היו חילונים יותר, מתונים יותר, ומאוחדים יותר. הגרעין המקורי של "צבא סוריה החופשי" נפל בחומס, ואת הנהגת המרד תפסו כוחות ג'יהאדיסטיים.
רגע לפני התבוסה, אסד שולף שני נשקים קטלניים
לאחר נפילת חומס הפכה דמשק למוקד המרכזי של המלחמה. במהלך 2012-2013 שלטו המורדים בשכונות ובפרוורים רבים של הבירה הסורית. מרכז העיר הפך לשדה קרב, נמל התעופה הבינלאומי הופגז, וכך גם ארמונו של אסד. באותה העת החל אסד לפנות את בני משפחתו ואנשיו לערי החוף המוגנות, בהן מתגוררים העלאווים. נדמה היה שמלחמת האזרחים מתקדמת ואסד קרוב לתבוסה.
ואז, רגע לפני שהכול קרס, הוציא אסד מהמחסנים שני נשקים קטלניים: סיוע מחיזבאללה ומאיראן, וגז הסארין.
הסארין הוא נשק כימי שהורג ואז מתנדף במהירות, ומאפשר לכוח צבאי להיכנס ליעד שהופצץ. אסד החל להשתמש בנשק כימי בלחימה כבר בקיץ 2012, ויתכן שאף לפני כן. השימוש הנרחב הוביל לכך שבאוגוסט 2012 אפילו נשיא ארה"ב, ברק אובמה, שאזרחי סוריה לא היו בראש מעייניו, אמר שנשק כימי הוא קו אדום.
לא רק אסד השתמש בנשק הקטלני, אלא גם אויביו. בדצמבר 2012 השתלטה זרוע אל-קאעידה בסוריה, ג'בהאת א-נוסרה, על מפעל ליצור נשק כימי בחלב. מאז זרם הנשק הכימי בסוריה כמו מים, כששני הצדדים הלוחמים משתמשים בו, בדומה למלחמת העולם הראשונה.
ב-21 באוגוסט 2013 הותקפה ע'וטה, פרוור של דמשק, במתקפה כימית שתיזכר לדורות. בשטח שהיה בשליטת המורדים נרשמה ההתקפה הכימית הגדולה ביותר מאז שסדאם חוסיין הפציץ את הכורדים בחלאבג'ה ב-1987. לפי ממשלת ארה"ב, במתקפה הזו נהרגו 1,429 בני אדם, מתוכם לפחות 426 ילדים. צבא של אסד נעזר בהתקפות האלה בשביל לכבוש יעדים, ולהשתלט על העיר.
התקשורת העולמית סיקרה את התקרית ללא כל פרופורציה לחוסר הסיקור של עשרות התקפות כימיות אחרות שנערכו בשנה שקדמה לה, ועוד פחות פרופורציה לחוסר הסיקור שהמלחמה בסוריה תזכה לו בהמשך שנותיה. אבל כשהתקשורת מסקרת, האיש מהבית הלבן צריך לפעול. הנשיא אובמה איים לפלוש לסוריה, והסתפק בסופו של דבר בהסכם פשרה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לפיו סוריה תפורז מנשק כימי וארה"ב לא תפלוש לסוריה. רוב הנשק הכימי אכן הוצא מסוריה, אם כי שימוש בנשק כימי נמשך בשטחה בממדים מוגבלים עד היום.
דמשק נכנעת
מלבד השימוש בנשק כימי, גם הסיוע של חיזבאללה ואיראן שינה את תמונת המצב בלחימה בדמשק. לאחר הצלחות רבות בשדה הקרב נשחקו המורדים בפרוורים. מנהיגיהם נאלצו לבחור בין מלחמה עד מוות לבין מו"מ עם אסד. חלקם בחרו כך וחלקם אחרת. אסד הסכים לפנות מאות מורדים 'סוררים', מפרוורי העיר באוטובוסים צפונה, זאת בתמורה לשקט, ולחם באכזריות במי שלא נכנע. בסופו של דבר הצליח אסד להחזיר את הביטחון לדמשק, והגרעין הגדול של המורדים התרכז בצפון המדינה.
המורדים מתפלגים, דאעש עולה
במהלך שנת 2013 השתלטו המורדים הג'יהאדיסטים על מרבית צפון ומזרח סוריה, אלא שמזימות ותככים, ומחלוקות על חלוקת השלל, הובילו שוב ושוב לפילוגים אלימים ביניהם. הפילוג המשמעותי ביותר היה זה של אל-קאעידה והזרוע הסורית שלה, שכונתה ג'בהאת א-נוסרה, וארגון דאעש. זמן קצר לאחר שהארגונים נפרדו כבש דאעש שטחים נרחבים מעיראק והצליח לבסס את שלטונו במרבית האזורים מהם סולק משטר אסד בסוריה. ארגון דאעש, שתור הזהב שלו הרצחני שלו היה בשנים 2014-2016, הוא אחד מסמליה המובהקים של המלחמה בסוריה. התעצמותו, וניסיונו לכבוש את האוטונומיה הכורדית, הביאו את הנשיא אובמה לשלוח חיילים אמריקאים לתוך שטחי סוריה.
חלב נופלת
בדצמבר 2016 הגיעה לסופה המערכה על חַלַבּ. צבאו של משטר אסד, מגובה במטוסים רוסיים באוויר במטוסים ובכוחות מטעם אירן וחיזבאללה על הקרקע, יצא לכבוש את המעוז האחרון של המורדים: העיר העתיקה בחלב. המערכה על חלב נמשכה חודשים ארוכים, אולם רק בימיה האחרונים הצליחה לשבור את האדישות של האנושות כלפי המלחמה בסוריה, שכבר הספיקה להפוך לרעש לבן. הזעקות והבכי של תושבי חלב שצילמו את עצמם על רקע הבניינים ההרוסים שנכתשו בהפצצות משך חודשים ארוכים פתחו מהדורות חדשות בכל העולם. אולם הד תקשורתי של כמה ימים איננו מספיק למי שגורלם כבר נחרץ. חלב הפכה לסמל החורבן, סמל לנצחונו של המשטר הישן והאכזר.
מגפיים על הקרקע: המעצמות נכנסות לסוריה
בהכרזותיו הראשונות ב-2015 חזר אובמה והדגיש את העיקרון של "No Boots on the ground" (ללא מגפיים על הקרקע, כלומר, ללא נוכחות צבאית יבשתית), אך עם הזמן הסתבר שאין יכולת להבטיח אינטרסים אמריקאים בסוריה בלי אותם "מגפיים על הקרקע", וכבר ב-2016 נשלחו ראשוני החיילים האמריקאים למדבר של צפון סוריה. מאז הם שם, גם לאחר שטראמפ הורה להשיג אותם לפני כשנה וחצי, הוא לא העז להשלים את המהלך ולהפקיר לחלוטין את האוטונומיה הכורדית ברוג'בה.
אחרי שהאמריקאים נכנסו, גם רוסיה ואיראן הגדילו משמעותית את נוכחותן. רוסיה עשתה זאת במטרה להגן על נמלה היחיד בים התיכון ששוכן בלטקיה, ולאיראן יש כמה מטרות שאחת מהן היא הנוכחות על גבול ישראל. בהמשך גם טורקיה הכניסה את צבאה לסוריה כדי להציל את המורדים הג'יהאדיסטים מתבוסה ולחצוץ בין הכורדים בסוריה לאחיהם בטורקיה.
כניסתן של המעצמות הכריעו את פני המערכה ויצרו את סוריה כפי שאנו מכירים אותה היום. ברוב שטחי המדינה שולט משטר אסד החלש והפצוע, שלטונו מבוסס על הסיוע הרוסי והאיראני. בצפון מזרח שולטים הכורדים בסיוע אמריקאי ובצפון מערב שולטים המורדים הג'יהאדיסטים בסיוע טורקי. מדי פעם מתרחשות התנגשויות בין הכוחות, אולם המגעים מאחורי הקלעים הצליחו עד כה למנוע מלחמה כוללת בין מעצמות יריבות על אדמת סוריה.
הלחימה מתמקדת בצפון
בשנה האחרונה, השנה העשירית למלחמה, התמקדה הלחימה בצפון המדינה. בחבל אדליב שבצפון-מערב סוריה מנסה משטר אסד לכבוש טריטוריות הנשלטות בידי ארגונים ג'יהאדיסטים בתמיכת צבא טורקיה. ההתקדמות של משטר אסד בחזית הזו איטית למדי, ונמשכת כבר חמש שנים ברציפות. צעד אחר צעד מצליח משטר אסד בעזרת גיבוי רוסי לצמצם את הטריטוריה הזו, אליה נמלטו ג'יהאדיסטים מכל המדינה. במקביל לכך, בצפון-מזרח סוריה, האוטונומיה הכורדית נסמכת על סיוע אמריקאי כדי לשרוד על מול התוקפנות שמופנית אליה, בעיקר מצד טורקיה. הכורדים שם מתמודדים גם נגד תאים של דאעש, וניסיונות של ארגוני חזית איראנים לכבוש מהם בארות נפט.
העולם הפקיר את אזרחי סוריה, השיקום ייקח שנות דור
המלחמה היום בסוריה נערכת רק בחלקים מהמדינה ובעצימות נמוכה יחסית. אך סוריה היא היום מדינה מדממת, שמלבד מילות הזדהות וסיוע חלקי, העולם הפקיר את אזרחיה, ושיקומה ייקח עוד שנות דור.
"הסורים סובלים מהפרות זכויות אדם בקנה מידה עצום ושיטתי", אמר השבוע מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש. "פצצות פגעו בבתים, בתי ספר, בתי חולים ושווקים. נשק כימי גרם לסבל בל יתואר ואזרחים גוועו ברעב בערים שהיו תחת מצור. הצדדים בסכסוך הגבילו את הסיוע ההומניטרי והפרו שוב ושוב את החוק הבינלאומי – עד כה ללא שום עונש."
