כיכר נח בגבעתיים, המולת המבלים מציפה את הרחוב גם באמצע השבוע בשעה תשע בערב. שבוע לאחר פתיחת הברים והמסעדות במסגרת מתווה "ירוק בפנים סגול בחוץ", הפאבים גדושים במבלים, שהיו צמאים לצאת שוב. בעלי הברים ועובדיהם חזרו לעבוד קשה בלעשות לאנשים שמח.

בכניסה לבר ה"באבאגנוש", לצד רשימת מוזמנים, בקבוק אלכוג'ל ומד חום, עומד אבי עמר (35), בעל המקום, שמתפקד בערב עמוס שכזה גם על תקן המארח והמלצר. "הבר מלא, ברוך השם. זה היה ככה כל השבוע, מלא עד אפס מקום. מאז הפתיחה כל כך עמוס שכל ערב הייתי צריך להגיד לאנשים שאי אפשר יותר להיכנס", הוא אומר ל'דבר'. "זה מאוד קשה. לא כל הצוות חזר, וכרגע אני והשותפים שלי מארחים, וממלצרים הרבה בעצמנו. אבל זה גם כל כך מרגש, התגעגעתי לאווירה, לרעש הזה".

"אנשים כל כך התגעגעו לצאת לבלות, ורואים שהם גודשים את כל הברים באיזור", הוא אומר, ומספר שהיו לקוחות שכל כך התרגשו לחזור עד שהם הגיעו השבוע עם מתנות לו ולצוות. "קיבלנו סלסלאות שוקולדים, זה ריגש אותי בטירוף. אני מקווה שזה ימשיך ככה ולא תהיה הפתעה עם סגר לקראת פסח, למרות שנראה שאנחנו בדרך הנכונה עם החיסונים, בינתיים, ברוך השם, טפו טפו טפו".

במקום לדפוק הופעה לסופר, שמלה, איפור ולקרוע את העיר (גבעתיים)

אלינור איווניר, אשר דר ואלין ליפובסקי (39), הגיעו ל"באבאגנוש" כדי לחגוג את יום הולדתה של אלין, ולפצות אותה על כך שאת יום הולדתה הקודם, שחל בדיוק ביום בו ישראל נכנסה לסגר הראשון, הם לא הספיקו לחגוג לה. "אני ממש סוגרת מעגל הערב, זה הכי כיף בעולם!", מכריזה אלין בהתלהבות. "זה ממש כיף חיים, חוזרים לנשום, ובעיקר לשתות", מוסיף אשר, ואומר שהתכניות להמשך הערב מורכבות מלחגוג, להשתכר ולהרים את אלין. "אולי לא פיזית, אבל נפשית, בהחלט להרים".

אלינור איווניר, אשר דר ואלין ליפובסקי: "חוזרים לנשום, ובעיקר לשתות" (צילום: הדס יום טוב)

"איך התגעגעתי ללחפור אחד לשניה, לרכל, להתחבק, כמו פעם", מעידה אלינור באווירה נוסטלגית, ואלין צוחקת ומוסיפה, "לעולם לא חשבתי שסתם לשבת על ספסל ולשתות בירה באמצע גבעתיים ירגש אותי כל כך. לא הערכתי את זה קודם. לא חשבתי שאני אהיה כל כך מאושרת ללבוש סופסוף שמלה, להתאפר ולצאת, במקום לדפוק הופעות לסופר".

"כל כך חיכיתי לזה, לראות אנשים, לשתות עם חברים, לאווירה, לראות סביבי אפילו אנשים שאני לא מכירה" אומרת אלינור בדיוק כשמגיעים המשקאות. "עכשיו כולנו מחוסנים, וסופסוף יש לי הזדמנות ללבוש את כל הבגדים שהזמנתי בסגר במקום להיות בבית בפיג'מה וטרנינג".

רק שימשיך ככה

גם מעבר לכביש, ב"הטיפה המרה", בר קטן ופינתי באווירת פאב אופנוענים אמריקאי, המבלים ממלאים את המקום כבר בשעה מוקדמת יחסית. נראה שאוריה עטיה (31), מבעלי המקום, מכיר את כל מי שנכנס. "עברה עלינו שנה לא קלה, אבל הנה, we're back on track, השבוע הבר היה מלא במיוחד, ואני מקווה שזה ימשיך ככה", הוא אומר בהתרגשות. "כיף גדול לחזור לראות אנשים, לארח אותם, לשמוע את מילות הגעגועים החמות שלהם".

אוריה עטיה: "יש נפלא מזה? רק שימשיך ושלא ניכנס לעוד איזה סגר פתאומי" (צילום: הדס יום טוב)

"זה התחיל מאוד מרגש, ממש כמו ציפייה ללידה", מוסיף עטיה ומתקשה למחוק את החיוך, בדיוק כשנכנסת לבר חבורת נשים, שצועקות לעברו: "אוריה! התגעגענו!". "ממש עד לרגע האחרון לא אנחנו ולא המבלים ידענו אם פותחים, לא פותחים, כמה בפנים, כמה בחוץ, תו ירוק, תו סגול, תן אדום… כבר איבדנו סבלנות, רק רצינו לפתוח. והנה זה קרה. יש נפלא מזה? רק שימשיך ושלא ניכנס לעוד איזה סגר פתאומי".

"פינקת? לא פינקת? קדימה לפנק!"

אצל השכנים, ב'ביקר בר', עוד לא לגמרי מפוצץ, אבל המקום הולך ומתמלא באנשים. בפנים הברמן משקשק משהו שעושה חשק לשתות, כוסות הבירה נמזגות, ואחראי המשמרת הערב, ברק בוטסון (24), מנסה לתמרן בין רישום ההזמנות והשולחנות שמתיישבים לסחיבת כוסות בירה לשולחנות שכבר הזמינו.

"הייתי בחל"ת כמעט שנה. היה לא קל, אבל חוזרים בכל הכוח, עם הרבה כיף ושמחה", אומר בוטסון. למרות שיכל לקבל את דמי האבטלה ולא לחזור לעבודה, הוא רק חיכה שהבר ייפתח. "בשניה הראשונה שפתחנו התייצבתי. אצלנו רוב הצוות חזר, אבל אנחנו עדיין צריכים לגייס עובדים מחדש. זה לא פשוט, אני קורע את התחת כבר שבעה ימים בערבים המפוצצים, כל ערב, אבל אין שמח ממני. כל כך התגעגעתי לצוות, ללקוחות הקבועים, לאווירה, לכיף, לצ'ייסרים עם לקוחות. אני כל כך בעננים שהחיים חזרו, שאני בא למלצרים ושואל אותם: איזה שולחנות פינקת היום? לא פינקת? אז קדימה, לפנק!"

ברק בוטסון: "אנחנו שומרים על כל הנהלים ועמדנו בזה בגבורה" (צילום: הדס יום טוב)

"היה עמוס בצורה קיצונית השבוע, זה ממש הרים את האווירה, גם ללקוחות וגם לצוות, אבל אנשים המתינו פה בחוץ גם חצי שעה עד שהם יכלו להיכנס", הוא מספר, ומוסיף שזה לא קל לשמור על הנהלים במצב כזה. "היה קשה לשמור בתנאים האלה על מסכות ומרחקים, והנהלים מורכבים, אבל אנחנו שומרים על הכל ועמדנו בזה בגבורה".

​