דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חוזרים לעבודה

חוזרים לעבודה: "מתכננים, חותכים, מרטיבים, עושים ריקוע, צובעים, שמים וקס, מבריקים ואז תופרים"

אלדד בכר, רצען אמן ומדריך סדנאות: "עניין הפרנסה מאוד משמעותי, אבל זה בעיקר כל כך כיף שחוזר האקשן. קבוצות, אנשים, יש בזה המון תנועה וחיות, ואתה מרגיש שהעסק חי"

אלדד בכר באמניה (צילום: אנטולי מיכאל)
אלדד בכר באמניה (צילום: אנטולי מיכאל)
הדס יום טוב

אלדד בכר (46) מקיבוץ אפק, רצען, אמן ומדריך סדנאות עבודת יד בעור | היומן שלו מפוצץ מרגע שנפתח המשק | בקורונה קרא ערימות של ספרים וגילה שהוא כבר צריך משקפי קריאה |  הוא נהנה להסתובב בכל רחבי הארץ | מלמד אנשים להכין חגורות, ארנקים, תיקים וכל מה שבא

"אני עוסק בעבודת יד בעור, והעסק שלי, אומניה, עוסק בהדרכת התחום בכל הרמות. זה מתחיל מהדרכות באירועים פרטיים, משפחות, קבוצות, קורסים מקצועיים ועד לאירועי חברות ובתי ספר, פסטיבלים, ירידים, קייטנות וכ'ו.

עכשיו התחילו להזמין לפסח. היומן מתפוצץ, יום יום אני עובד מבוקר עד ערב. לא היה לי דבר כזה לפני הקורונה, וזה מטורף. עניין הפרנסה מאוד משמעותי, במיוחד כשיש לי שכירויות שאני משלם, אבל זה בעיקר כל כך כיף שחוזר האקשן. קבוצות, אנשים, יש בזה המון תנועה וחיות, ואתה מרגיש שהעסק חי שוב ויש אופק.

עוד דבר משמעותי מבחינתי שחזר זה פרויקט ליווי לבגרות עם תלמידי בתי ספר מקצועיים שאני עושה, אני סוג של חונך שלהם במגמת עיצוב מוצר. מבית ספר אחד שליוויתי לפני הקורונה, היום אני מלווה שלושה בתי ספר ואבא שלי, שהוא רתך ויש לו נפחייה, מלווה את מגמת הריתוך".

אמנות שימושית

"אני עובד עם עור כבר 21 שנים, אני בא ממשפחה בה כולם עוסקים באמנות שימושית, כל אחד בתחום אחר. הסתובבתי בעולם הרבה שנים, התפרנסתי תוך כדי תנועה, וכשהגעתי לקנדה התאהבתי במראה האינדיאני, עם המוקסינים והתיקים מעור, באיזשהו שלב קניתי לי דברים וטיילתי איתם שנים.

אלדד בכר באמניה "עכשיו התחילו להזמין לפסח. היומן מתפוצץ, יום יום אני עובד מבוקר עד ערב​" ( צילום: אנטולי מיכאל)​
אלדד בכר באמניה "עכשיו התחילו להזמין לפסח. היומן מתפוצץ, יום יום אני עובד מבוקר עד ערב​" ( צילום: אנטולי מיכאל)​

כשהגעתי בשנת 2000 לדרום אפריקה נשחקו לי הנעליים והתיק, ורציתי להכין לעצמי חדש. הלכתי לחנות, שאלתי מה צריך, קניתי כמה דברים בסיסיים והתחלתי להכין. חזרתי לארץ עם מלאי של עורות וכלים, יצרתי דברים ונסעתי לאירופה למכור אותם בפסטיבלים.

כשחזרתי לארץ התחלתי לעבוד בחינוך בלתי פורמאלי בקיבוצים, ובמקביל עשיתי תיקים, חגורות, ארנקים בהזמנה אישית בעיקר לחברים ומשפחה, וכל מיני אנשים ששמעו על הדרך. השמועה התחילה לעבור מפה לאוזן. כשהקמתי משפחה התחיל הצורך להביא גם פרנסה. מאוד קשה להתפרנס מאמנות בארץ, במיוחד מאמנות שימושית. הבנתי שבתחום הסדנאות יש פוטנציאל מאוגד גדול, ויצרתי עסק שלא היה כמותו בארץ קודם. היו תקופות שהיו לי עשרה עובדים ואלפי אנשים שעברו סדנאות בכל יום".

לא רק חרדות

"בשנה האחרונה, בין הסגרים, עשיתי סדנאות מאוד מצומצמות. המסה של ההדרכות התבטלה, כל השוק בעצם הפסיק לעבוד, גם מקומות העבודה, גם בתי הספר, גם התיירות, מה שהיה בעצם כ-90% מהפרנסה שלי. הכל נפל ביום אחד, והייתה לי שנה קשה מבחינה כלכלית.

אני אוהב שהעסק הזה מייצר לי המון הזדמנויות לטייל בארץ, לראות ולפגוש הרבה אנשים. אני יכול להתחיל יום בשדה נחמיה בצפון ולסיים אותו בערבה, או בים המלח. בקורונה זה ממש נמנע ממני. באופן כללי התגעגעתי מאוד לנסוע לטייל, אני אדם שמטייל המון. אני מאוד אוהב לחיות, אוהב מסיבות, הופעות, מסעדות, ומאוד התגעגעתי מאוד לשחיית הבוקר שלי, שאני עושה כבר שנים והיא אחד הדברים הכי טובים בחיי.

אלדד בכר: "מצאתי את עצמי עושה ​אמנות לשם האמנות, בלי לחץ של זמן​" (צילום: אנטולי מיכאל)​
אלדד בכר: "מצאתי את עצמי עושה ​אמנות לשם האמנות, בלי לחץ של זמן​" (צילום: אנטולי מיכאל)​

מצד שני, מצאתי את עצמי עושה אמנות לשם האמנות, בלי לחץ של זמן. מצאתי את עצמי מסדר את העסק, מכניס מכונות, מוציא דברים, משנה, מעצב מחדש. בבית עשיתי גינת ירק, בניתי מטבח חוץ, כל מיני דברים כאלה שאין זמן אליהם. הייתי המון עם הילדות, ומצאתי את עצמי קורא עשרות ספרים, דבר שלא עשיתי המון זמן. אמנם גיליתי שאני כבר זקן וחייב משקפי קריאה, אבל היה לי מזה כיף. אז חוץ מהחרדות שעכשיו מניעות אנשים, הקורונה עשתה גם הרבה טוב".

ריקוע

"בסדנאות אישיות, אנחנו עושים עיצובים אישיים. לקוחה ביקשה ארנק עם תאים שמותאם לצרכים שלה, אז ביחד עיצבנו אותו מההתחלה, ואז עובדים בצורה חופשית מהתכנון ועד לשלב הגימורים: התפירה, ריקוע, איבזור, עם השימוש במכונות, הכל.

כשאני עושה סדנא עם 200-300 איש, במיוחד כשזה באירוע מתגלגל שאנשים עוברים דרכך כמו של חברה או בפסטיבל, החוויה היא אחרת, חד פעמית. לסדנאות כאלה אני מגיע עם העורות שכבר חתוכים, עם כל הציוד הנלווה: אבזמים, ניטים, אבנים וכ'ו ועם כל הכלים.

הסדנא העיקרית שלי היא סדנא של ריקוע על עור טבעי, בה המשתתפים בוחרים את המוצר שהם רוצים להכין, מדברים קטנים כמו צמיד או סיכה לשיער ועד תיקים או כפכפים. הם מקבלים את העור חתוך עם כל הסוגרים והחורים שצריכים להיות במוצר המוגמר, והם בעצם מרטיבים את העור הטבעי ובעזרת חותמות מיוחדות שאני מביא הם עושים ריקוע, שזה הטבעה תלת מימדית על העור. אחר כך צובעים את העור, שמים וקס ומבריקים עם בדי כותנה. אחר כך תופרים, מרכיבים רצועות וכו' והתוצאה היא מוצר שימושי, ייחודי, יפה ואיכותי, והכי חשוב, שאתה עשית לבד".

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!