תמיכה משפחתית לא תיחשב כהכנסה לצורך קביעת זכות לסיוע בשכר דירה, כך קבע היום (שלישי) בית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מתחה ביקורת על היחס החשדני לאנשים שחיים בעוני, והנחת המוצא של חוקר מטעם הביטוח הלאומי שאישה שחיה בעוני משקרת על גובה הכנסותיה. אגמון-גונן: "קצבאות הביטוח הלאומי לא מספיקות לקיום אנושי בכבוד".
ההחלטה התקבלה בעתירה שהגישה אם יחידנית לשתי בנות, כנגד החלטת משרד השיכון להפסיק את הסיוע בשכר דירה שקיבלה בשנים קודמות. לטענתה, ההחלטה התקלה למרות שמצבה הכלכלי לא רק הורע.
משרד השיכון הפסיק את הסיוע על בסיס על דו"ח של חוקר שנשלח מטעם הביטוח הלאומי. על פי הדו"ח, העותרת אמרה לחוקר שהיא מקבלת סיוע קבוע מהוריה. העותרת הכחישה את הדברים, וטענה כי אמרה לחוקר שאימה סייעה לה באופן חד פעמי.
בית המשפט הטיל ספק רב במהימנות דו"ח החוקר, בגלל שהוגש בשתי גרסאות שונות וסותרות, כולל תוספות מאוחרות בכתב יד. השופטת אגמון-גונן הורתה למבקר משרד השיכון לחקור את הנושא.
לא ניתן לשלול קצבה אם לא הוכח שהיא מספיקה לקיום בכבוד
בית המשפט קבע, כי גם אם העותרת הייתה מקבלת תמיכה מהוריה, הרי שלא ניתן לקחת זאת בחשבון כהכנסה לצורך חישוב הזכות. בגלל שבהעדר כל מדד או עלות של תנאים בסיסיים לקיום בכבוד, לא ניתן להניח שהסיוע של המדינה לבדו עומד בחובה להבטיח קיום אנושי בכבוד, לרבות בדיור.
בפסק הדין נכתב כי "הרשות אינה יכולה להחזיק במקל משני קצותיו – מחד לא לקבוע בעצמה מהו המינימום הנדרש לקיום מינימלי בכבוד, ולהראות כי כלל הסיוע והקצבאות מספיקות למקבלי הקצבאות לקיום מינימלי בכבוד, ומהצד השני, לקבוע, ולא בחקיקה ראשית, כי קצבה המתקבלת מקרובי משפחה נכללת בגדר הכנסה לצורך קבלת דיור ציבורי, תוך הנחה שהקצבה מספיקה לקיום מינימלי בכבוד".
השופטת קבעה שבהיעדר מדד המבוסס על בדיקות כלכליות וחישובים עדכניים, לא ניתן להניח שהקצבאות מספיקות לקיום אנושי בכבוד, ועל כן יש להניח כי תמיכה משפחתית היא זו שמאפשרת קיום אנושי בכבוד בתנאים מינימליים, ואין לשלול קצבה – במקרה זה סיוע בשכר דירה – בשל תמיכה משפחתית שכזו. השופטת אף קראה למדינה לקבוע מדד לקיום אנושי בכבוד.
מקבלי קצבאות זכאים לקבוע לעצמם סדרי עדיפויות
פסק הדין התייחס גם לחסמים במימוש זכויות רווחה העומדים לפני אנשים החיים בעוני, ובמרכזם חוסר האמון במבקשי הסיוע. החוקר לא האמין לעותרת כי היא מתקיימת מההכנסות עליהן הצהירה (עבודה חלקית, קצבת ילדים ומזונות מינימליים), שכן לדברי החוקר הדירה בה גרה העותרת "אינה משדרת מצוקה".
בית המשפט קבע, כי חופש הבחירה עומד בליבו של כבוד האדם, ויש לאפשר, גם לאנשים המקבלים סיוע מהמדינה, לבחור ולקבוע סדר עדיפויות. כך, אם העותרת מעדיפה לגור בשכונה טובה שם יש סביבה חברתית ולימודית מתאימה יותר לבנותיה, ולהצטמצם בהוצאות בנושאים אחרים, יש לאפשר לה זאת. "אין להעניש את העותרת על כך שהיא מנסה לשדר נורמליות ושומרת על בית נקי ומסודר", כתבה השופטת
"אני סבורה כי דחיית בקשתה נבע בעיקר מהעובדה שהתגוררה בשכונה יקרה יחסית, והוציאה סכום לא מבוטל כשכר דירה", הוסיפה, "חלק מכבוד האדם הוא לאפשר לה בחירה שכזו, גם במסגרת הקצבאות שהיא מקבלת מהמדינה".
בית המשפט נימק את החלטתו גם בעובדה שאין מקום להתערב בתמיכות פנים-משפחתיות, בוודאי ללא חקיקה המסדירה זאת. השופטת אגמון-גונן התייחסה לקשיים שמעורר "משפוט" תמיכות מסוג זה המחייבות גמישות, וקבעה כי מדובר בנושא שעל המחוקק לעסוק בו. בית המשפט ציין כי קיימת הצעת חוק בנושא, שבינתיים לא קודמה, בין השאר כתוצאה מהקשיים הללו.
