"היה משחק קשה, כל הגוף שלי מכות, זה הרגיש כמו מלחמה", אומר ל'דבר' עמית ויגודה. ביום ראשון השבוע הוא זכה עם מכללת UTA מטקסס באליפות המכללות בכדורסל כסאות גלגלים ונבחר ל-MVP בגמר. "שיחקנו מאוד קבוצתי, באנו כיחידה אחת, כולם נתנו את כל מה שיכלו לתת וניצחנו בזכות ההגנה, שבסופו של דבר מנצחת משחקים".

בגמר טורניר הנשים במכללות זכתה הכדורסלנית הישראלית, מרי סילברמן, שחקנית באוניברסיטת אלבמה, לאחר שני נצחונות רצופים על מכללת יוטה, בסדרת הטוב משלוש.

עמית ויגודה (משמאל) ומרי סילברמן, בגמר ליגת המכללות בכדורסל בכיסאות גלכלים (צילום: אריק טראוגוט)

ויגודה (18), בשנתו הראשונה בליגת המכללות, היה הקלע המוביל של קבוצתו בגמר, עם 26 נקודות, 8 אסיסיטים ו-12 ריבאונדים, בניצחון על אוניברסיטת אלבמה 51:66. בחצי הגמר קלע 30 נקודות (בניצחון על מכללת מינסוטה 50:61).

"לקחתי הרבה על עצמי במשחק הזה", הוא מספר. "אני אולי פרשמן (שחקן בשנה הראשונה), אבל אני מגיע מליגה אירופאית. אפשר להגיד שהגעתי מרמה יותר מקצוענית. רוב השחקנים מגיעים לקולג' מהתיכון, אני מגיע אחרי ששיחקתי בליגת בוגרים מגיל 13. אני מת על הלחץ, על האינטנסיביות. זה כיף להביא כבוד לקבוצה או לנבחרת".

עמית ויגודה באליפות המכללות של ארה"ב בכדורסל בכיסאות גלגלים (צילום: אריק טראוגוט)

הוא גדל ביישוב עומר ליד באר שבע, הצטרף בקיץ האחרון לליגת המכללות לאחר ששיחק באיל"ן ספיבק רמת גן, אלופת המדינה. "כיוונתי לסיים את הלימודים בתיכון ולנסות לקבל מלגה באחת המכללות בכדורסל כסאות גלגלים, קיבלתי כמה הצעות מתוכן בחרתי ב-UTA".

"זו רמה אחרת של אינטנסיביות"

בליגת המכללות בכדורסל כסאות גלגלים משחקות 10 קבוצות. לכל קבוצה 16 משחקים בעונה, שנערכים בטורנירים פעם בחודש. בסיום העונה נערך טורניר של כל 10 הקבוצות, לפי הדירוג העונתי, והן מתחרות על תואר האליפות.

במה שונה ליגת המכללות מישראל?
"ספורט נכים מקבל גם פה פחות הכרה, בגלל שאנשים רואים בו ספורט שיקומי. כששיחקתי בארץ התאמנתי כמו מקצוען, אבל רוב השחקנים בליגת העל מתאמנים שלוש פעמים בשבוע, בנוסף למשחק. בתור ספורטאי ששייך לסגל נבחרת העתודה, הייתי מתאמן פעם-פעמים ביום.

עמית ויגודה (משמאל) ועידו שקורי במשחק מול מו ביורוליג (צילום: חן גלילי, ספיבק – מרכז הספורט לנכים)

בארה"ב זו רמה אחרת לגמרי, אנחנו מתאמנים חמש פעמים בשבוע. כל בוקר יש אימון, בנוסף יש עוד שלוש פעמים אימוני קליעות ושלוש פעמים אימוני כושר. זו רמה אחרת של אינטנסיביות. בישראל זה לא מקצועי, אנשים צריכים לעבוד, לדאוג למשפחה שלהם. במכללה המטרה היא ללמוד ולשחק כדורסל".

"פעם ראשונה שישבתי על כיסא גלגלים הייתי מהיר"

ויגודה נולד עם בעיה נדירה שגרמה לרגלו להישבר כל פעם מחדש, ובשל כך הוא העביר את רוב זמנו בבית. "שני האחים הגדולים שלי עסקו בכל ספורט אפשרי. בתור אח קטן תמיד רציתי להיות כמוהם, אבל בגלל המגבלה שלי לא יכולתי ללכת לשחק".

כשהיה בן 10 עברה המשפחה לקליפורניה, שם גילה את הענף ששינה את חייו. "בהתחלה לא ממש רציתי, לא השתמשתי בכיסא גלגלים. הייתי הולך קצת לבד או עם קביים. אז עוד לא הייתה לי הפרוטזה, זה היה לפני הקטיעה, שהייתה שנה מאוחר יותר. כשהגעתי לאימון הראשון זאת הייתה הפעם הראשונה שישבתי על כיסא גלגלים והייתי מהיר. פעם הראשונה הרגשתי שאני טוב במשהו. מהרגע הראשון שישבתי על הכיסא, באמת התאהבתי בספורט".

"המטרה שלי היא להפוך את ישראל לאימפריה בענף"

במשך שלוש שנים הוא שיחק בקבוצה קטנה בקליפורניה, לפני שמשפחתו החליטה לחזור לארץ. "בהתחלה לא רציתי, כי לא ידעתי שיש ליגה גם בישראל. הייתי ילד של בית, רואה טלוויזיה ומשחק במחשב, סגור בתוך עצמי".

עמית ויגודה (במרכז) מאיל"ן ר"ג ולירן לוי מבית הלוחם ת"א (צילם: קרן איזקסון)

בארץ הצטרף לאיל"ן ספיבק רמת גן והשתלב בקבוצות הנוער במועדון. במדי רמת גן זכה בשתי אליפויות והשתתף בטורניר היורוליג. במקביל, שיחק במדי נבחרת העתודה באליפות אירופה. כעת הוא מכוון להגיע לפסגות חדשות: "המטרה שלי, אחרי 4-5 שנים שלי פה, זה לשחק בליגה מקצוענית באירופה – בגרמניה או בספרד, ויום אחד לחזור לארץ, להפוך את ישראל לאימפריה בענף ולהגיע לאולימפיאדה".