11 שנים אחרי, יש שמכנים את ההתנתקות בשם 'הגירוש' ויש כאלה שאומרים דווקא 'הפינוי', בין אלה לאלה לא ניתן להסתיר את העובדה שמה שקרה בקיץ 2005 היווה נקודה משמעותית כלפי החברה הישראלית.
תכנית ההתנתקות שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון כללה פינוי של יישובי גוש קטיף ומציאת פיתרון מגורים חלופי ליושביהם. התכנית הייתה שנויה במחלוקת ורבים בציונות הדתית התנגדו לה כאשר מהצד השני היו לה תומכים רבים. עד היום נשמעות טענות של מפוני הגוש על אוזלת היד של הממשלה בתמיכה במשפחות המפונים לאחר ההתנתקות.
"היינו צריכים להבין איך להכין אותם במידה ונתפנה"
יורם אוהב ציון (46) שגר בעבר בהתיישבות "קטיף", מושב שיתופי שעבר גלגולים רבים וב-2005 פונה יחד עם שאר יישובי הגוש, מחזיר אותנו לרגע לתקופה ההיא. "בזמן ההתנתקות הייתי מנהל מכינה קדם צבאית בעצמון. וככה יום בהיר אחד נגזרה הגזירה הקשה. נאבקנו באופן דמוקרטי, אני באופן אישי הייתי פעיל בשרשרת שהובילה מגוש קטיף לירושלים.
"נקודה שהייתה קשה זה ניסיון ההתנגדות בתוך מפלגת הליכוד, כאשר היה מהלך לקיים משאל פנים מפלגתי ולמרות שיצא שפעילי המפלגה התנגדו למהלך, אריאל שרון, ראש הממשלה דאז בחר להמשיך איתו. באותו יום נרצחו אם וארבעת בנותיה ממשפחת חטואל על ידי מחבל שביצע פיגוע ירי קשה.
"שני הדברים הכניסו את הישוב לאתגר לא פשוט על הבנה של מה שקורה בנוסף לשכול שפקד אותנו. ברמה הקהילתית עושים הכל כדי לבטל את רוע הגזירה. הפגנות שיכנוע, שיחות עם פוליטיקאים. כל מה שיכלנו לעשות ומצד שני מנסים לנהל שיגרת חיים רגילה. בעצם גם כלפי חוץ ופנים לא רוצים להאמין. האם אנחנו משתפים פעולה? לא לשתף פעולה ולהישאר? הצבא הביא קרטונים על מנת לארוז את הציוד. האם אני לוקח את הקרטון ואוסף ציוד?
"הוחלט גם ברמה הציבורית שכל משפחה תקבל החלטה לבד. מכבדים ועוזרים. כל החלטה זה בסדר. בדיעבד זה הוביל לחיזוק מאוד משמעותי של הקהילה שלנו.
"ברמה המשפחתית מתחיל הדיון האמיתי. מה אנחנו עושים? יש פה שאלות אמוניות האם השם יעזור? איפה הוא? הכנו את הילדים שזה יקרה. יש נוער ששואל שאלות. אנחנו יכולים להתפלל. צריך להיזהר מרמת אכזבה. היינו צריכים להבין איך להכין אותם במידה ונתפנה.
"יומיים אחרי ט' באב הגיע יום של פינוי הישוב קטיף, מצאנו את עצמנו ננטשים, נמשכים בכוח מביתינו. בשלב ראשון הגענו לאולפנת כפר פינס. היינו שם חודשיים וחשבנו על משימות לאומיות חדשות. בהחלטה משותפת הגענו למזרח לכיש ועברנו לבית מלון שאול."
איך המדינה טיפלה בכם אחרי שהיא פינתה אתכם?
"אין ספק שהמחדל מאוד גדול. מישהו צריך לתת את הדעת על כך. איך זה שלעומת שנה וחצי שלקחה ההחלטה לפנות אותנו, רק עכשיו אחרי 11 שנים אישרו לנו היתר לבנות בית בכרמי קטיף, הבירוקרטיה הייתה קשה מאוד. לדוגמא- היה אזור ירוק ומתפתח ואמרו שצריך להיזהר על הטבע, המון בירוקרטיה עד שנתנו אישור."
"לצערי אני לא חושבת שמספיק למדנו"
חגית ירון היא יו"ר ועד מתישבי גוש קטיף ומפונה מהישוב 'נווה דקלים'. כיום היא מתגוררת ביישוב ניצן, שהוקם עבור המפונים. ירון מתייחסת להתנתקות בתור נקודת מפנה בחברה הישראלית "לדעתי היום, 11 שנים אחרי, רואים שינוי בחברה. למרות שמאוד קשה לי להגיד מה זה החברה בכלל, אנחנו נופלים בהכללה אבל ניתן לראות שיש זליגה בין אנשים שהיו בעד ההתנתקות מטעמים אידיאולוגים והיום מדברים ומבינים אחרת.
"אני יכולה לחלק אותם בגסות לשתי קבוצות- חלק שמדברים על האיך שזה נעשה וחלק מתיחחסים לזה שמבחינה אידיאולוגית לא קיבלנו תמורות משמעותיות מהמהלך.
"לא שמעתי על אמירה שמי שהיה בעד ההתנתקות פתאום עכשיו הוא אומר שלא מוותרים על חבלי מולדת. אבל אני לא מצפה, זה קשה. לא השתנתה האידיאולוגיה של ציבור."
מה למדנו מההתנתקות?
"לצערי אני לא חושבת שמספיק למדנו. אני לא מספיק שומעת את האמירה של אחריות לאומית. לא מהפוליטיקאים ולא מאנשי השמאל. צריך להבין, אנחנו היינו בעד מאבק עיקש ומשמעותי אבל היה לנו גבול ברור שלא נרים את היד. כמובן שהיה מיעוט שבחר אחרת, אבל בתור השלם עמדנו בזה.
"אני לא שומעת מספיק משאר חלקי החברה את האמירה שלא תהיה מלחמת אחים, שהדעה של האחר נלקחת בחשבון בצורה משמעותית."
איך ההתנתקות השפיעה על הציבור הדתי לאומי?
"חשוב להבין שלהנהגה, גם הרוחנית כמו הרבנים וגם למעשית, היה מקום משמעותי ביותר. הם אמרו מתפזרים ומתפזרים. אבל אחרי היה שבר בהנהגה הרבנית, וגם להנהגה המעשית. בעיקר אני רואה את זה במועצת ישע.
"אני רואה שרבני גוש קטיף לא נמצאים. רבנים שעזבו את הקהילות שלהם. רבנים שלא משמשים בתפקיד רבנות וחלקם הלכו לעסוק בחינוך. אחד הדברים שגרמו לדבר הזה לדעתי זה שלא היה להם זמן להישבר, הם חוו טראומה ולא הצליחו לעבד אותה. הם עברו איתנו הכל והיו צריכים להיות איתנו ביום שאחרי ולהנהיג. משהו נשבר בתוך התפיסה האמונית שה' החליט אחרת. שיעור קשה וכואב באמונה. גם אני הייתי חלק מההנהגה המעשית הזאת ושאת צריכה לעשות פיזית אין זמן לשקוע ולחשוב. ההנהגה הרוחנית נתנה את עצמה והיום אין לה בית כנסת, אין לה מקום שבו היא יכולה לשמש מנהיגות.
"אנשים התכנסו פנימה לעולמם הפרטי. שוב יש את הקשר הנכון בין הנהגה מעשית להנהגה רוחנית. במטה המאבק הרבנים היו חלק מדיונים. זה דבר מאוד משמעותי שהרבנים יצרו, בדרך כלל רב פוסק לבד. בזמן ההתנתקות הם יצרו לעצמם מטה לדיונים, זה היה מאוד משמעותי."
מה לעתיד? עמונה?
"אני כרגע מקפלת חולצות כתומות שכתוב עליהן "הבייתה" זאת תנועה חדשה, יש כבר 8000 חברים. התנועה אומרת עם ישראל הוא עם חולם, הוא עם חולם שצריך להמשיך ולהתגעגע. כשהמציאות תשתנה יכול להיות סיטואציה שעם ישראל יחזור לגוש.
"אנחנו כבר שנתיים עובדים ולומדים איך עובדים על תודעה. זה לא שאלה פיזית. זאת שאלה תודעתית איך מעוררים חלום. עכשיו ליום השנה ה-11 יצאנו לאור. אנשים יוצאים לחלום."
ביחס לעמונה מסבירה ירון, "המאבק יותר גדול מאשר גבעה, מאשר פינוי יהודים ולתת להם ישוב יותר טוב. זה מאבק אידיאולוגי, זה לא רק במובן המדיני. מקווה שימצא פתרון משפטי-מדיני אבל בסוף צריך להאבק עד הרגע אחרון.
"אף פעם לא באלימות ואף פעם בהתלהמות. אף אידיאולוגיה לא עולה על האופן. זה חייב להיות באופן דמוקרטי. אם ירצו יהיה פתרון, אם עושים את בצורה מכבדת לשני הצדדים. חשוב שנישאר חזקים. אני מקווה שההסדר המשפטי שמוצע כיום ונותן מענה באמת יעבור."
