יש הצדקה משפטית ומוסרית להבחין בין מחוסנים למי שלא התחסנו בהקשרים מסוימים, אך יש לנקוט משנה זהירות בפגיעה בזכויותיהם של עובדים על רקע זה. זו העמדה שהציגו שורה של מומחים ומומחיות לדיני עבודה מפקולטות שונות למשפטים ברחבי הארץ בגילוי דעת שפרסמו הבוקר (ה').

מחברי המסמך סבורים כי אין לפטר עובדים שלא התחסנו, ויש להיזהר מלנקוט בפעולות שעשויות להוות פגיעה מחמירה מדי בהם. עם זאת הם סבורים כי הצעת תמריצים חיוביים, הסברה ופעולות רכות אחרות לעידוד התחסנות הן פעולות רצויות לקידום ההתחסנות בישראל בכלל ובמקומות העבודה בפרט.

גילוי הדעת מגיע על רקע ריבוי של מקרים בהם נדרשו מעסיקים להחליט כיצד לנהוג בעובדים הנמנעים מלהתחסן. שני מקרים כאלה נידונים בימים אלה בבית הדין לעבודה, בשניהם מדובר בעובדות המועסקות על ידי הרשות המקומית שעתרו לאחר שהמנהלים שלהן הרחיקו אותן מהעבודה הקשורה במפגש עם קהל.

לייצר הסכמה שתאזן בין זכויות העובדים והמעסיקים

בהעדר אמירה ברורה של המחוקק, מחברי המסמך קוראים ליצירת הסכמות רחבות בנושא זה בין ארגוני העובדים והמעסיקים. "אנו סבורים כי יש לשאוף להסכמה המפנימה את השיקולים של הצדדים ומספקת ודאות והאחדה לכלל מקומות העבודה הרלוונטיים" כתבו. "זוהי דרך המלך מבחינת דיני העבודה – הסדרה אשר תביא בחשבון הן את זכויות וחובות המעסיקים הן את זכויות העובדים המחוסנים והן את אלה שאינם מחוסנים".

בין החותמים על המסמך, ראש החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב פרופ' גיא מונדלק, ראש החטיבה לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים פרופ' יוסי דהאן, פרופ' הדרה בר מור מהמכללה האקדמית נתניה, פרופ' פרנסס רדאי ופרופ' גיא דוידוב מהאוניברסיטה העברית, פרופ' שלומית ינסקי רביד מהקרייה האקדמית אונו, פרופ' הילה שמיר מאוניברסיטת תל אביב ומשפטנים נוספים.

גילוי הדעת מציג מספר מדדים שלשיטת מחבריו בעזרתם ניתן לעמוד על האיזון שבין זכותו הקניינית והניהולית של המעסיק ואחריותו לשמור על סביבת עבודה בטוחה ומוגנת לעובדיו וללקוחותיו – לבין זכויות העובד של העובד, גם הלא מחוסן, וכן זכותו לכבוד ולחופש העיסוק.

כך לדוגמא, הדגישו כי אין להשתמש במנגנונים של אפליה בשוק העבודה כלפי עובדים שאינם מחוסנים לשם קידום המטרה הציבורית של עידוד התחסנות, אלא רק משיקולים של רלוונטיות החיסון למקום העבודה ולתפקיד הספציפי של העובד. יש לבחון, לדבריהם, האם העובד מועסק לבדו או בקרבת עובדים אחרים או לקוחות. "שאלה זו אף תלויה במידע אפידמיולוגי שהולך וגדל בשבועות האחרונים בכל הנוגע לחיסון. מידע באיזו מידה מחוסנים עשויים להידבק או להדביק בקורונה הנו חיוני לבחינת שאלת הרלוונטיות".

היבט נוסף שהדגישו הוא הצורך לשמור על מידתיות. לדבריהם יש לבחון האם ישנו אמצעי חלופי באמצעותו ניתן להשיג את המטרה, שפגיעתו בזכויות הפרט פחותה – כגון האם ניתן להסתפק בחבישת מסיכה והקפדה על הנחיות הריחוק, האם ניתן לבצע את העבודה מהבית, או לבצע התאמות אחרות על מנת לפגוע בצורה הפחותה ביותר בעובד או בעובדת שלא התחסנו. לשיטתם, דרישה להציג בדיקת קורונה כל 72 שעות, ככל שיש בה להשיג את המטרה, היא מידתיות יותר מהרחקת העובד ממקום העבודה.

הפסיקה המשפטית הקיימת מטילה על המעסיק את החובה להפגין מעוף מחשבתי ויצירתיות במטרה להשיג שילוב בתעסוקה, מוסבר בגילוי הדעת. פיתרון של חופשה בתשלום או חל"ת הוא מידתי וראוי יותר מפיטורין. "אנו סבורות וסבורים כי את יישומן של אמות המידה הללו יש לבחון מעת לעת מחדש. ככל שהמידע על החיסון יהיה יותר מבוסס, והשפעותיו על בריאות הציבור – מחוסנים ולא מחוסנים כאחד – יתבהרו, כך ניתן יהיה לעצב מדיניות המתאימה לצרכי הפרט, החברה והשוק".

מחברי גילוי הדעת הדגישו כי התחסנות היא דבר רצוי הן במישור האישי והן במישור החברתי. "בכל שלב של פיתוח המדיניות יש לנהוג בזהירות ובשקיפות, תוך דאגה לבריאות הציבור, לזכויות המעסיקים, לבריאות העובדים והלקוחות וכן תוך דאגה לזכויות העבודה של הפרט שלא התחסן".