מרים חדר אמרה לבנותיה שהיא מוותרת על חגיגת יום ההולדת ה-52 שארגנו לה, וביקשה שיסעו יחד להפגנה של פורום האימהות השכולות למען החיים שהתקיימה אתמול (חמישי) בת"א, במקום. ב-16 בפברואר השנה נרצח אחיה, חילמי חדר בן ה-77, כשחזר מצנתור אל ביתו שבג'סר אזרקה.

"אנחנו בגלל זה פה, לא רוצים שיקרה עוד", היא אומרת כשהיא מחזיקה שלט גדול עליו הפנים והשמות של הקורבנות לפשיעה והאלימות בחברה הערבית מתחילת השנה. "הוא היה איש טוב, אחי הגדול. איש טוב, אח טוב, חי את החיים שלו, כל האנשים בכפר אוהבים אותו".

מרים חדר מאום אל פחם. ויתרה על חגיגות יום ההולדת כדי להגיע להפגנה (צילום: יהל פרג')

אל מרים ובנותיה הצטרפו אלפי מפגינים, יהודים וערבים, מכל רחבי הארץ, למחאה שארגנו עשרות ארגוני חברה אזרחית, ובראשם האימהות נגד אלימות בחברה הערבית. גם נרג'ס מחג'אנה מאום אל פחם הייתה הערב בכיכר רבין. מחג'אנה המוסלמית וחברה ארזה היהודייה הן האימהות שצולמו לפני שלושה שבועות נדחפות בידי שוטרים בזמן ההפגנה באום אל פחם, תיעוד שעשה למשטרה הרבה כאב ראש.

"אנחנו עומדות בין השוטרים למפגינים", אומרת מחג'אנה. "יש לי 3 בנים ובת ואני חוששת להם, לא רוצה שאחד מהם יהיה הקורבן הבא". לצורך התמונה היא קוראת לבת שלה, ח'ורה, לחברתה כוכבה ולארזה, עדיין עם יד מגובסת בעקבות הדחיפה.

נרג'ס מחג'אנה וארזה, משמאל (צילום: יהל פרג')

מסביב לכיכר המוני שוטרים, ניידות, רחפן, שוטרים סמויים וכוחות מיוחדים על הגגות. הפגנה של ערבים בכיכר רבין, כמה ימים לפני הבחירות, נראה שבמשטרה חששו מבלגן. החשש נראה מוזר אל מול הקהל שהתאסף בכיכר: כמה מאות אימהות ואחיות, חניכות וחניכי תנועת הנוער אג'יאל והאחות היהודייה שלה השומר הצעיר, כמה מאות פעילות מחאה תל אביביות. הפגנה שהיו בה כמה דגלי ישראל ואף לא דגל פלסטין אחד, לא מעט כלבים עירוניים ובמה עליה נאמו פוליטיקאים ונשים שחוו את האלימות על בשרן או במשפחתן.

הפגנה נגד אלימות בחברה הערבית (צילום: פלאש90)

"שישמעו את הקול שלי"

העברית של מוחמד ג'יוסי, חבר מהשכונה של מוחמד עדס בן ה-15 שנרצח בשבוע שעבר בג'לג'וליה, מעטה. הוא מספר שהיה בהפגנות שהיו כבר בג'לג'וליה בשבוע האחרון, ורצה להגיע לפה, ללב תל אביב, "כדי שישמעו את הקול שלי". בהמשך הערב תעלה על הבמה לימאר אבו דיב, בת כיתתו של עדס, ותדבר בעברית שוטפת. אבל למרות מחסום השפה הכאב של ג'ויסי ברור וחד, "המשטרה צריכה לדאוג לא רק ליהודים אלא גם לערבים", הוא אומר.

לדורית (58) ותמי (43) שתיהן מת"א ההגעה הייתה ברורה מאליה. "תפקיד המשטרה להגן על אזרחי המדינה כולם – זה נכון ליהודים, לערבים, לאתיופים, וזו מלחמה של כולנו. כשנורתה אישה על חוף הים בבת ים בגלל פשע מאורגן, המשטרה אמרה שהתושבים צריכים למגר את הפשע?" הן תהו.

דורית ותמי מתל אביב. "תפקיד המשטרה להגן על כולם" (צילום: יהל פרג')

"מחמד היה ילד מחונן, שקט, כולנו אהבנו אותו, אנחנו לא מאמינים שזה קרה", אמרה  לימאר אבו דיב מג'לג'וליה על הבמה. "אנחנו רק ילדים, ואנחנו מפחדים שהירי הגיע גם אלינו, זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו. אני רוצה לחיות במקום טוב יותר, ואני מקווה שלא יהיו עוד קורבנות". על פניה צבע גואש אדום בצורת כף יד, במחאה נגד האלימות, על פניה מסיכה חד פעמית, ולצווארה כאפייה. היא רק בת 15 אבל עתידה תלוי בעבריינים השולטים בישוב בו היא חיה. על הרצח של חברה עדס משרד החינוך לא הגיב, "זה לא התרחש בשטח בית הספר", נמסר.

באמצע: לימאר אבו דיב מג'לג'וליה. "אני רוצה לחיות במקום טוב יותר, ואני מקווה שלא יהיו עוד קורבנות"  (צילום: יהל פרג')

״אנחנו עומדים פה עם לב כואב וגב זקוף", קרא ח"כ איימן עודה, יו"ר המפלגה הערבית המשותפת מעל הבמה. "החברה הערבית לא תעשה משא ומתן על הזכויות הבסיסיות ביותר שלנו. לא נסתפק בפחות משוויון מלא והיכולת לישון בשקט בלילה. לאף הורה לא מגיע לחיות בפחד מתמיד מדפיקה מפתיעה בדלת. אף מורה לא צריך להודיע לתלמידים שמעכשיו תמיד יהיה מקום בכיתה שיישאר ריק".

"אם יאספו את הנשק, לא נצטרך לקנות"

העצרת עומדת להסתיים, הפוליטיקאים בהם חברי מרצ ח"כ תמר זנדברג ועיסאווי פריג', ח"כ איימן חטיב מתע"ל, מספר 3 ברשימת העבודה אמלי מואטי נאמו, ואפילו ווידאו של יו"ר יש עתיד שנבצר ממנו להגיע, הוקרן על המסכים. המילים הנכונות והכואבות נאמרו.

ברווחים של האנשים שכבר התפזרו עומדים אחמד אגבריה (21) ואחמד מחמיד (19) שניהם מאום אל פחם, ושליחי וולט. כבר שנה שהם מגיעים כל בוקר בהסעה מיוחדת מהעיר שלהם אל העיר הגדולה, והגיעו להפגנה במקרה, עברו עם האופניים באזור.

אחמד אגבריה ואחמד מחמיד מאום אל פחם. מגיעים בהסעה מידי יום ועובדים בוולט (צילום: יהל פרג')

הם מספרים שהם מופתעים מזה שיש הרבה יהודים ומכך שהמשטרה מכילה את ההפגנה ומספרים שכבר למעלה מחודש הם משתתפים במחאות באום אל פחם, נגד הפשיעה, "אצלנו מרביצים, אבל כשמתחילה האלימות והבלגן אנחנו הולכים הביתה", הם מספרים.

"מתחילת ההפגנות אין כלום – אין ירי ואין רצח", אומר אגבריה. "זה רק בזכות האזרחים, המשטרה לא עושה כלום". "אנחנו מדינה חזקה, זה קל להוציא את הנשק מאום אל פחם. התושבים קונים נשק כי המשטרה לא עושה כלום, כדי להגן על הילדים שלהם. אבל אם יאספו את כל הנשק, לא נצטרך לקנות", הם אומרים.

הם שניהם אוהדי אום אל פחם בכדורגל, מהאולטרס של הקבוצה, ויודעים להצביע על ירידה במתח בזמן שיש משחקים, כשיש איפה להתפרק, מה שהיה בלתי אפשרי בשנה האחרונה בגלל הקורונה. "התל אביבים אחלה", אומר אגבריה. "פעם היינו בקיוסק פה לא רחוק ראינו משחק, אמרתי למישהו שאני אוהד הפועל, אמר שהוא אוהד בית"ר. אתה יודע, הקבוצה של הגזענים, אבל אז אמר לי שבמגרש זה משהו אחד ומחוץ למגרש אנחנו חברים. הכדורגל יכול להרגיע את האלימות, באמת".