הבחירות לכנסת ה-24 הסתיימו בשלישי בשעה 22:00 בלילה, ושלב חדש במערכת הבחירות התחיל – ההיערכות לכנסת ה-24 ולהקמת הממשלה הבאה. כך זה יעבוד:

ספירת הקולות

הקולות בקלפיות הרגילות נספרו עם סיום ההצבעה והועברו לוועדת הבחירות המרכזית בצירוף הפרוטוקולים של הספירה, שם נבדקה תקינותם. הלילה (רביעי) החלה הוועדה בספירת 'המעטפות הכפולות' – קולותיהם של אנשים שלא יכלו להצביע בקלפי הקרובה למקום מגוריהם, והצביעו בקלפי מיוחדת כגון חיילי צה"ל, אסירים, מאושפזים ועובדים בבתי החולים, מוגבלי ניידות, קשישים בבתי אבות ונציגי ישראל בחו"ל. השנה מספר המצביעים במעטפות כפולות צפוי להיות גבוה במיוחד, בגלל אילוצים הקשורים לנגיף הקורונה.

המצביעים במעטפה כפולה – מעטפה עם פתק ההצבעה שהוכנסה למעטפה עם פרטיהם האישיים. לאחר זיהוי המצביע ובדיקה שלא הצביע פעמיים, נפתחת המעטפה במרכז ספירת הקולות של הוועדה ונספרת. בתום ספירת המעטפות הכפולות וקבלת החלטה לגבי קלפיות בהן התגלו אי סדרים או חשדות לזיופים, תכריז הוועדה על תוצאות הבחירות הסופיות.

על פי החוק, על הוועדה לפרסם את התוצאות הסופיות והרשמיות עד יום רביעי הבא, 31 במרץ. התוצאות המתפרסמות עד מועד זה אינן התוצאות הסופיות, ולעיתים תזוזות קטנות עלולות להשפיע על חלוקת המנדטים בין המפלגות השונות.

השבעת הכנסת החדשה

מועד השבעת חברי הכנסת העשרים וארבע עוד לא נקבע, אבל תוך 14 יום מפרסום התוצאות עליה להתכנס לישיבה ראשונה. להשבעת הכנסת אין קשר להרכבת הממשלה החדשה. עם זאת, עד לכינון הממשלה תפעל הכנסת במתכונת מצומצמת וזמנית, ללא פעולה מלאה של כלל הוועדות.

הנשיא מתייעץ – ובוחר מי ירכיב ממשלה

על פי חוק יסוד הממשלה, בתוך שבעה ימים מפרסום תוצאות הבחירות הכלליות יטיל הנשיא על אחד מחברי הכנסת את הרכבת הממשלה. במידה ויצליח, חבר הכנסת הזה יהיה ראש הממשלה. החוק קובע כי על הנשיא לבחור את חבר הכנסת שירכיב ממשלה "לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת".

הנשיא ריבלין פרסם אתמול כי הזמן ההתייעצות הוא בין ה-31 במרץ עד ה-7 באפריל. בתקופה זו יזומנו נציגי הסיעות להתייעצות אצל הנשיא ויאמרו לו מיהו חבר הכנסת שעליו הן ממליצות לו להטיל להרכיב את הממשלה.

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נואם בטקס הענקת פרס ירושלים לאחדות. צילום: מארק ניימן / לע"מ

החוק מאפשר לנשיא שיקול דעת נרחב ביותר בבחירת חבר הכנסת שירכיב את הממשלה, ולא קובע כל קריטריון מחייב כגון חבר הכנסת שעליו המליצו רוב הסיעות או ראש הסיעה הגדולה ביותר. הנחת המוצא היא כמובן שנשיא המדינה יבחר בחבר הכנסת שלו הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח בהרכבת ממשלה – כלומר לגייס רוב של מעל 61 חברי כנסת שיתמכו בממשלה.

לחבר הכנסת עליו תוטל מלאכת הרכבת הממשלה מוקצבים בחוק 28 ימים. במידה ולא יצליח, הנשיא רשאי להאריך את תקופת הזמן ב-14 ימים נוספים.

אם חבר הכנסת עליו הוטלה הרכבת הממשלה לא הצליח לעשות זאת, עליו להחזיר את המנדט לנשיא. במקרה כזה, הנשיא יטיל על חבר כנסת אחר את התפקיד. לחבר הכנסת השני מקציב החוק 28 ימים בלבד, ללא אפשרות להארכה.

אם גם חבר הכנסת השני לא הצליח להרכיב ממשלה, קובע החוק שיטה נוספת להרכבת ממשלה: תמיכה של רוב חברי הכנסת בחבר כנסת מסוים. לפי החוק, אם רוב חברי הכנסת פנה לנשיא בדרישה שחבר כנסת מסוים ירכיב את הממשלה, על הנשיא לתת לחבר הכנסת את ההזדמנות. החוק מקציב לו שבועיים בלבד למשימה. אם גם חבר הכנסת שרוב חברי הכנסת תמכו בו אינו מצליח להרכיב ממשלה, על הנשיא להכריז על בחירות חדשות לכנסת.

הזמן המצטבר של כל התהליך הנקבע בחוק (פרסום תוצאות רשמיות, התייעצויות הנשיא, הרכבת ממשלה ע"י ח"כ, הארכה, הרכבת ממשלה ע"י ח"כ שני, הרכבת ממשלה ע"י ח"כ שלישי) הוא כחודשיים וחצי – כלומר תיאורטית, תהליך הרכבת הממשלה יכול להימשך עד סוף יוני. בבחירות 2019 'סבב ב' (ספטמבר 2019) התסריט הזה התממש, והכנסת התפזרה לאחר ששני הח"כים שקיבלו את המנדט (בנימין נתניהו ובני גנץ) לא הצליחו להרכיב ממשלה, ולאחר מכן אף ח"כ לא הצליח לזכות ברוב של 61 חברי כנסת. בעקבות זאת הכנסת התפזרה באמצעות חוק לפיזור הכנסת, מסיבה טכנית – רצון להקדים מעט את הבחירות מ-90 הימים שנקבעו בחוק.

כיצד מתחלקים המנדטים?

הדרך מתוצאת בחירות באחוזים לחלוקת 120 המושבים בכנסת בין הרשימות שהתמודדו היא אתגר מתמטי מורכב, שנוסחאותיו יכולות להשפיע על גורלן של סיעות ואף קואליציות. אלו השלבים בתהליך:

קביעה מי מהמפלגות עברו את אחוז החסימה: אחוז החסימה הנוכחי בישראל הוא 3.25% מסך הקולות הכשרים – כלומר סך הקולות, בניכוי הקולות הפסולים (פתקים לבנים או לא תקינים). רק מפלגות שקיבלו מעל ל-3.25% מסך הקולות הכשרים ייכנסו לכנסת.

קביעת המודד למנדט: 'המודד למנדט' הוא מספר הקולות הנדרש כדי לקבל מנדט אחד. הוא נקבע מחלוקת מספר הקולות הכשרים לרשימות שעברו את אחוז החסימה ב-120.

חלוקת המנדטים השלמים: הסבב הראשון של חלוקת המנדטים לרשימות מתבצע ע"י חלוקת מספר הקולות שקיבלה כל רשימה ב'מודד למנדט'. המספר השלם שיתקבל (ללא השארית) הוא מספר המושבים הראשוני שכל מפלגה תקבל.

חלוקת המנדטים הנותרים ע"פ נוסחת באדר-עופר: לאחר השלב הקודם, סך המנדטים שיחולקו יהיה נמוך מ-120 מנדטים, מכיוון שהם חולקו רק על פי המספר השלם ללא התחשבות בשארית. כדי לחלק את המנדטים שנותרו, נכנסת לתמונה הנוסחה של חברי הכנסת באדר ועופר משנות השישים. הרעיון של הנוסחה הוא שכל מנדט יחולק למפלגה שהוספתו למניין המנדטים שלה תהפוך את היחס בין הקולות למנדטים שלה יהיה הגבוה ביותר. בפועל, הנוסחה מיטיבה עם המפלגות הגדולות יותר. בנוסחה זו נכנסים לפעולה הסכמי העודפים שחתמו המפלגות בטרם הבחירות. 2 רשימות שעברו את אחוז החסימה וחתמו על הסכם עודפים יחושבו בשלב זה כרשימה אחת.

במידה ונותרו 6 מנדטים פנויים לאחר חלוקת המנדטים השלמים, הם יחולקו כך:

לגבי כל רשימה (או גוש של 2 רשימות שהתקשרו בהסכם עודפים), מחלקים את מספר הקולות הכשרים שקיבלה הרשימה למספר המנדטים השלמים שקיבלה +1. הרשימה שעבורה תתקבל התוצאה הגבוהה ביותר, תזכה במנדט הראשון.

לאחר מכן מחלקים שוב את מספר הקולות הכשרים שקיבלה כל רשימה למספר המנדטים שלה, כולל המנדט הראשון שהוספנו בשלב הקודם. הרשימה שעבורה תתקבל התוצאה הגבוהה ביותר, תזכה במנדט השני, וכן הלאה עד המנדט השישי.

חלוקת מנדטים בין סיעות שהתקשרו בהסכם עודפים: בשלב הבא מחלקים את המנדטים בין רשימות שהתקשרו ביניהן בהסכם עודפים, בדומה לחלוקת המנדטים הכללית. תחילה נקבע מודד אחיד לשתי הרשימות, שמחושב ע"י חלוקת מספר הקולות הכשרים שקיבלו שתיהן למספר המנדטים הכולל שקיבלו שתיהן. לאחר מכן מחלקים את מספר הקולות הכשרים של כל רשימה בנפרד במודד האחיד, ומתקבל מספר המנדטים השלמים שלה. את המנדטים שנותרו מחלקים לרשימה ש'ערך' כל מנדט שלה בקולות יהיה הגבוה ביותר – כלומר חלוקת מספר הקולות שקיבלה כל רשימה במספר המנדטים שקיבלה בסיבוב הראשון של שלב זה +1. הרשימה שעבורה היחס יהיה הגבוה ביותר, תזכה במנדט הראשון, ובמידה ויש עוד לחלק בין שתי הרשימות, חוזרים שוב על התהליך.

פירוט נרחב יותר של שיטת חלוקת המנדטים ניתן למצוא באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.