אנשי השטח והשרים של כחול לבן החלו להגיע לאולם הכינוס בכפר המכבייה, אתמול (ג'), סביב השעה 23:00. את המדגמים שבישרו על התוצאה של 8-7 מנדטים למפלגה שנעה בסקרים סביב אחוז החסימה, הם ראו בבית או שמעו בדרך.

משיחות בין המתנדבים והיועצים, לא נראה שהם היו מופתעים במיוחד. מי שהיה בשטח עם בני גנץ, אמרו כמה מהם, ראה תמונה שונה מאשר בסקרים: אהבה והערכה ל"בני" בציבור, שגברו על הכעס והאכזבה שחשו רבים מתומכיו על כניסתו לממשלת נתניהו בניגוד להבטחת הבחירות.

לאולם נכנסו שלושה חברים מקריית גת: איתמר יהודה, זאב וקס ושי זולדן. שלושתם בעלי עסקים בעיר ופעילים ברמה המקומית. זולדן הוא מתווך נדל"ן, יועץ אסטרטגי לחברות ועמותות, וחבר מועצת העיר מטעם האופוזיציה. הוא גם הוצב במקום ה-14 ברשימת כחול לבן. וקס הוא הבעלים של משרד פרסום בעיר, ויהודה מתווך נדל"ן. "הסתובבנו בעיר במהלך היום, דיברנו עם אנשים", סיפר יהודה, "זו עיר ליכודניקית מסורתית, אבל אנשים מכירים אותנו והרבה תמכו בסופו של דבר".

איתמר יהודה, שי זולדן וזאב וקס (צילום: אסף צבי)

בר יעיש, מוזיקאי מגן יבנה בשנות העשרים לחייו, התנדב במהלך היום בקלפי בתל אביב. "הייתי אמור גם לעשות פעילות שטח לפני הבחירות, אבל זה לא יצא לפועל, בעיקר גייסתי תמיכה ברשתות החברתיות. אני עם גנץ מהפעם הראשונה שהוא התמודד ולא עזבתי אותו. בסוף, אחרי הכעס שהיה עליו, אתה מבין שהוא עשה את הדבר הנכון".

אחד המגיעים לכינוס, שסייע למפלגה להגיע להישג המכובד, הוא יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי. עובד ממטה המפלגה ניגש אליו ומחמיא לו על התגייסותו, חודש לפני הבחירות, וגיוס הגמלאים של עובדי המדינה להצביע למפלגה.

יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי (מימין) משוחח עם שר החקלאות, אלון שוסטר (משמאל). (צילום: אסף צבי)

שרי המפלגה, אלו שלא פרשו, הגיעו אחד אחד והתקבלו במחיאות כפיים ובנסיונות נואשים של אנשי התקשורת הרבים במקום לראיין אותם. אבל המפלגה עדיין במשמעת קמפיין, ובהוראת יועצי התקשורת, ״אף אחד לא מדבר לפני שבני עולה לדבר״. על שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה היתה התנפלות ממש: "זהירות בבקשה על השרה", קרא המאבטח שלה. השרים ומלוויהם הסתודדו במתחם המאובטח, העיפו מדי פעם מבטים למסכים שמשדרים את מדגמי ערוצי הטלוויזיה.

השרה פנינה תמנו-שטה מגיע לכינוס ליל הבחירות של כחול לבן (צילום: הדס יום טוב)

ברבע לאחת עלה שר הביטחון ויו"ר כחול לבן לבמה. הוא משלהב את הקהל ומבקש מהם למחוא כפיים בקצב ולקרוא "כן! כן!". אחרי כמה מחיאות כאלה, הנאום מתחיל. גנץ צרוד. "שירתתי בצה"ל כמעט ארבעים שנה, ובשנתיים האחרונות אני משרת את המדינה יחד איתכם בשדה הפוליטי", אמר לתומכים ובעיקר לצופים בבית, "כשאתה אוהב את המדינה, כשאתה נלחם למענה, אתה לא שומע את רעשי הרקע, אתה לא מריח את הטינופת, ואתה ממש לא עוסק בטפל. היו מי שהספידו וסיכמו, אני בחרתי, אנחנו בחרנו להילחם".

השר חילי טרופר והשרה פנינה תמנו-שטה בכינוס ליל הבחירות של כחול לבן (צילום: הדס יום טוב)

האבק, האבן והעץ

יתר הנאום, שנכתב מראש, מדוד ומחושב. גנץ ביקש מכולם להמתין לתוצאות האמת לפני שמסיקים מסקנות מהבחירות. בסיום הנאום ירד גנץ מהבמה להגיד שלום ולהצטלם. את ג'ינגל המפלגה, שהושמע ברצף במשך שעות ארוכות, החליף שיר אחר שסימל את דרכו הפוליטית של גנץ כפי שהוא רואה אותה: "אל הדרך", בביצוע הגבעטרון.

"אל הדרך שוב יצאנו, דרך ארוכה בלי קץ, דרך בה רק ילוו אותנו, האבק האבן והעץ", נשמעו מילות השיר, "כן, כן, כן ממשיכה הדרך, בסבל ובפרך, כולנו בה נצעד, לעדי עד".

בר יעיש, שעמד לידנו, שאל "איזה שיר זה? הכרתם אותו?"

ולהקת הגבעטרון ממשיכה: "את הבית לא שכחנו, ואת כל האוהבים. אם נרחק גם אלף קילומטר, אל ביתנו אנו עוד קרובים. כן, כן, כן ממשיכה הדרך…". אחרי עוד קצת חיבוקים וצילומי סלפי, גנץ יצא מהאולם. הוא, כמו המפלגה שלו, ממשיך בדרכו.