כולנו גדלנו על אמונות מסוימות בנוגע למיניות, וספציפית לגבי הפעם הראשונה בה נקיים יחסי מין. הדברים שלימדו אותנו, בין אם בצורה ישירה ובין אם בעקיפין, השתנו לפי המגדר שלנו – ילדות ונערות קיבלו מסרים שונים מנערים. אני נזכרת היום בכל מני דברים ששמעתי כנערה וקיבלתי כמובנים מאליהם, ולא מבינה איך אמונות כל כך לא נכונות, וכמעט תמיד שוביניסטיות, נאמרו לי וממשיכות להאמר לנערות. לכל המיתוסים האלה יש שני דברים משותפים: את כולם אפשר להפריך מבחינה פיזיולוגית, וכולם משרתים תפישות חברתיות שוביניסטיות. נראה לי שהגיע הזמן לעבור על כמה מהם ולנסות להראות למה הם כל כך שגויים ולא בריאים.

סקס = חדירה
התפישה הרווחת ביותר לגבי סקס מתייחסת אליו כאל חדירה של איבר מין גברי לאיבר מין נשי, ותו לא. כל אקט מיני אחר הוא פחות מזה, או "לא הדבר האמיתי". השאלה הראשונה שצריך לשאול ביחס לזה היא עבור מי האקט הזה הוא "הדבר האמיתי". מחקרים רבים מאשרים את מה שאין ספור שיחות של חברות בקפה טענו תמיד – אחוז גבוה מהנשים כלל לא גומרות מחדירה. חלק מהמחקרים אלה מצביעים על כ-70% שלא יגמרו ממנה. אם כך, האקט שנחשב לדבר החשוב ביותר, שבלעדיו מין הוא לא מין אלא רק "משחק מקדים", הוא בכלל לא הדבר המענג ביותר עבור רוב הנשים. כמובן שנשים שונות נהנות מאקטים שונים, ויש נשים שבהחלט נהנות מחדירה, אבל זה בדיוק העניין שהתפישה הזאת מפספסת. אי אפשר להציג רק מעשה מיני אחד, ספציפית כזה שרוב הנשים כלל לא יגמרו ממנו, בתור פסגת המין והדבר הכי משמעותי בו.

שאלה בסיסית יותר היא מה הופך דווקא חדירה למשמעותית יותר מאקטים מיניים אחרים. האם זוג שמקיים מין אוראלי לא "עושה סקס"? מה עם אנשים שנהנים מאקטים מיניים אחרים יותר מכמה שהם נהנים מחדירה ויעדיפו אותם? האם החוויה שלהם פחות מינית או פחות נחשבת בגלל זה? ומה עם סקס לא סטרייטי? האם נשים לסביות נולדות ומתות "בתולות", מכיוון שהן עושות מין שלא כולל חדירה של גבר, דבר שהן בכלל לא רוצות בו ולא יהנו ממנו? זאת הרי אמונה מגוחכת.

הפעם הראשונה כואבת (אבל רק לנשים)
עוד לפני בחינה פיזיולוגית של האמונה הזאת, חייבים לשאול שאלה הרבה יותר בסיסית – למה שבכלל נרצה להעביר אמונה כזאת לבנותינו? למה שנרצה להגיד להן שהפעם הראשונה בה הן יקיימו יחסי מין שכוללים חדירה תהיה כואבת? אמונה כזאת גורמת לנערות לפחד מהאקט ולהגיע אליו כשהן לחוצות יותר, דבר שבאופן אירוני יכול להוביל לכך שהסקס אכן יכאב. חוסר הנעימות הזה יכל להימנע אם היינו מציגים את הפעם הראשונה כפי שהיא צריכה להיות – חוויה מהנה עבור כל המשתתפים בה.
הדבר הגרוע ביותר במיתוס זה הוא הצגת הכאב כהכרח פיזי, בזמן שהוא אינו כזה. חדירה תכאב לנשים, בין אם בפעם הראשונה ובין אם בפעם העשירית, אם יחסי המין נעשים מהר מדי, בצורה לא מתחשבת או לא רגישה למה שהאישה מרגישה או רוצה. שלומית הברון, מחנכת למיניות בריאה וממקימות המיזם "מידע אמין על מין", מחזקת טענה זו: "מה שחשוב לדעת הוא שיחסי מין לא אמורים לכאוב בשום שלב, לא בפעמים הראשונות ולא בכלל. אם יש כאב בזמן יחסי מין זה איתות של הגוף שאומר "משהו לא טוב קורה, נא להפסיק". בדיוק כמו שלא היינו ממשיכות להתמזמז בשעה שהראש של הפרטנר מכאיב לנו בטירוף ביד כשהוא שוכב עליה וגורם לנו לכאב. היינו מזיזות אותו. אותו דבר עם הפין שלו בפות שלנו. כואב? מפסיקים. ממשיכים מתישהו, כששוב מתחשק לנסות לקיים מין עם חדירה. לאט. בתהליך".

דמיינו את הסיטואציה הבאה – נער ונערה ללא יותר מידי ידע או ניסיון במין, שוכבים בפעם הראשונה ולה כואב. בעולם שמחנך נערים ונערות לכך שיחסי מין צריכים להיות רק חוויה נעימה וטובה לשני המגדרים, סביר להניח שהוא היה נבהל ושואל מה צריך לשנות כדי שיפסיק לכאוב לה. לעומת זאת, בעולם שמנחיל את האמונה שהפעם הראשונה כואבת לכל הנשים, הוא עלול להתייחס לכאב הזה כאל חלק טבעי מהתהליך, בטח לא כאל משהו שיש לו אחריות עליו, ובכלל לא להבין שצריך לשנות משהו באקט.

אף פעם לא קל להתנתק מתפישות שגדלנו עליהן, בטח לא כשהן תואמות את רוב המידע שנגיש לנו על הנושא. למזלנו, כפי שציין ראש ממשלה חביב במיוחד – “It’s 2016” . האינטרנט מלא בנשים חכמות ואמיצות שמוכנות ללמד אותנו מחדש את כל הדברים עליהם יש לנו מידע בעייתי ולא מבוסס – מתפישות שגויות על בתולין ועד הדרכים בהן הגוף הנשי והמיניות הנשית מבויישות. אם אנחנו רוצים לחיות בעולם בו מין בין גברים ונשים הוא שיוויוני יותר מהיום, אנחנו חייבים להתחיל לחנך מחדש את עצמנו ואת בני הנוער סביבנו על מין.
הנה ממתק אחד איתו אפשר להתחיל את התהליך: