עורך הדין איתמר בן גביר לא טיפש. תלמידו של הרב כהנא, הנער שגנב את סמל הקדילק מהמכונית של יצחק רבין ז"ל, פעיל תנועת כך שהוצאה מחוץ לחוק, התבגר. כעורך דין מוסמך הוא למד את שפת החוק, בילה שעות וימים בבתי משפט, בניסוח מסמכים ומכתבים, בהתפלפלויות ומציאת טיעונים וצידוקים למעשים, חלקם גזענים ואלימים. כעוזר פרלמנטרי לשעבר הוא מכיר היטב את שדה הפעילות הפוליטי והציבורי.

בן גביר למד לשחק את המשחק. הוא הוריד את התמונה של ברוך גולדשטיין מהקיר בסלון. הוא אומר שהרב כהנא, שהטיף לאידאולוגיה גזענית ואלימה, הוא קדוש, אבל שהוא עצמו "אינו ממשיך דרכו". בן גביר יודע איך להלך בין הטיפות. גם דעות הומופוביות, גזעניות ולאומניות אפשר לבטא באיפוק, בצורה עקיפה.

***

ראש הממשלה בנימין נתניהו פעל בשביל להכניס את בן גביר לכנסת, אבל את כרטיס הכניסה שלו ללב השיח הציבורי מעניקים לו עורכי החדשות. מאז הבחירות, הוא לא יורד מהמסך. המראיינים מנסים אמנם לאתגר אותו בשאלות על צעדים נגד קהילת הלהט"ב, על טרנספר לערבים, על חוקים נגד נישואים מעורבים, מנסים בכל מאודם לחלץ כותרת.

אבל בן גביר יודע, כאמור, לשחק את המשחק. התשובות המדודות שלו מלמדות שהוא מודע לחלוטין לגבולות השיח הציבורי, ויודע איך לא ליפול לבורות שישליכו אותו מחוץ לגדר. התקשורת שמנסה לבקר אותו מכשירה אותו.

***

כבר היינו בסרט הזה, גם אם בגרסאות שונות. התקשורת הישראלית הפכה את אורן חזן, ח"כ מהספסלים האחוריים של הליכוד, פרובוקטור מקצועי נטול רקורד של עשייה, לאחת הדמויות הבולטות בכנסת ה-20. התקשורת בארה"ב הזדעזעה מסגנונו המשתלח והאלים של דונלד טראמפ, תוך שהיא נותנת לו עוד ועוד זמן מסך יקר מפז.

גם לבן גביר יש את מה שנדרש כדי להפוך לכוכב של הכנסת ה-24. את צעדיו של הרב כהנא הכנסת הצרה בחוק, והתקשורת הממלכתית החרימה אותו. בן גביר לא מתכוון ללכת בנתיב הזה. הוא לא מעוניין להפוך רק לסמל אידיאולוגי, הוא מעוניין להשפיע.

נכון, בן גביר הולך להיות חבר כנסת, וככזה, יש להביא לידיעת הציבור את מעשיו ואמירותיו. גם לו עומדת הזכות להתבטא בצורה חופשית, כל עוד אינו חוצה את גבולות השיח הלגיטימיים. אבל תקשורת אחראית לא יכולה להסתפק בשאלת שאלות קשות. היא צריכה לדעת להשתמש גם בכפתור הווליום. אם התקשורת תמשיך לספק לבן גביר מיקרופון פתוח, היא תסלול בעצמה את דרכו ללב המיינסטרים הישראלי.