רעות אופק (33), שורדת אלימות במשפחה, עבדה 10 שנים כמנהלת משאבי אנוש בתחום ההייטק. היא שמעה בחדשות ידיעה על תינוקת שלא הכירה והבינה שהיא לא במקום הנכון. היא התחילה לטפל בפוסט טראומה שלה והקימה את 'מרכז אופק לסיוע ושיקום נפגעי אלימות במשפחה'. לצד פעילות המרכז יש לה הרצאה בשם 'אבא שלי רוצח' על סיפור חייה, על צמיחה ממשברים ופיתוח חוסן מנטאלי.

"עבדתי כמנהלת משאבי אנוש ורווחה בחברות היי-טק כעשר שנים. הגעתי לזה לגמרי במקרה. חיפשתי עבודה, נפתחה לי הדלת, ניסיתי והתקבלתי. בתחילת הדרך כבר היה לי ברור שזה לא התחום שלי.

כילדה בכלל חלמתי להיות מגישת חדשות או עיתונאית. אבל כבחורה צעירה ללא עורף משפחתי וללא מעגלי תמיכה לא היה לי את הזמן לחשוב במה אני רוצה לעסוק, הצורך בפרנסה גבר על הצורך לחפש את התחום המתאים לי.

מילדות אני נפגעת אלימות במשפחה. בגיל שנה וחצי הייתי עדה לניסיון של אבא שלי לרצוח את אמא שלי, היא ניסתה לקבל סיוע מהרווחה גם לפני וגם אחרי. הם התגרשו ומאז עברו עלינו שנים מאוד קשות, גם כלכלית וגם פיזית, והמשכתי לסבול מאלימות מצד אמא שלי במהלך כל הילדות".

לשנות את המציאות

"במשרד לא ידעו על האלימות בבית והטראומות שסחבתי בשקט. התביישתי שידעו מה עברתי, התביישתי לספר שהייתי ילדה מוכה, שאין לי משפחה, שאני לבד עם הטראומות שלי, נלחמת בעצמי כל בוקר מחדש לקום ולהגיע לעבודה.

יום אחד נכנסה אליי עובדת למשרד וביקשה לשוחח איתי ב-4 עיניים. היא סיפרה לי שהיא בהליכי גירושים קשים עקב אלימות מצד בעלה, והיא חוששת מהמחר, מה יהיה עם הילדה שלה שראתה וספגה אלימות מהאב, וסיפרה לי על מצב כלכלי קשה.

היא דיברה וסיפרה לי את מצבה, ואני חשבתי על אמא שלי, במשך שנים רבות קודם, אישה גרושה שלא קיבלה שום סיוע מהמערכות על אף פניותיה ונשארה להתמודד לבד עם הטראומות והקשיים, ללא כלים להתמודד וללא סיוע כלכלי. מאותו הרגע, היה ברור לי שאני הולכת להפוך את העולם כדי לעזור לה, וכך היה, יזמתי והובלתי מערך גיוס סיוע עבורה והחברה כולה התגייסה לרבות ההנהלה.

ביום אחר, עבדתי במשרד על ארגון יום כיף לעובדים כשהרדיו פעל ברקע, ובמהדורת החדשות הודיעו על תינוקת שפונתה לבי"ח והוריה נעצרו בחשד להתעללות קשה וגרימת חבלות. ברגע אחד הנפש שלי קרסה ואיתה הגוף, לא הצלחתי לתפקד ואיבדתי את ההכרה במשרד, לימים התברר שעברתי התקף פוסט טראומתי.

לאחר תקופת התאוששות בבית בעקבות ההתקף, הבנתי שאני לא יכולה לשתוק עוד. הבנתי שמכאן אני יוצאת למסע ליצירת שינוי עבור נפגעי אלימות במשפחה. הבנתי שלא רק המציאות שלי צריכה להשתנות, אלא גם המציאות של עוד אלפי ילדים מוכים בישראל".

לטפל בעצמך ובאחרים

"התחלתי הליך טיפולי ושיקומי יחד עם המטפל שלי, אלון גל, שיחד עם חברת תות תקשורת ותוצאות לקחו אותי יד ביד. במהלך התהליך התחלתי להבין את את גודל ועוצמת הכאב והסבל שסחבתי כילדה מוכה, את עוצמת הכאב והקושי של אמא שלי, כאישה מוכה, שלא קיבלה שום סיוע, למרות שביקשה לא פעם.

התחלתי להבין שאני רוצה לעזור לנפגעי אלימות במשפחה ונוער בסיכון. הבנתי שהניסיון שלי מכיל המון ידע, ושאני יודעת לזהות את הכשלים והדברים שהיו יכולים להיעשות בצורה טובה יותר.  אמרתי לאלון שאני מרגישה שזה בוער בי, אני מרגישה שזו השליחות שלי. ביחד איתו ובעזרתו הצלחתי לפרוט במילים את התחושות ומצאתי את היעוד שלי – הקמת בית לנפגעי אלימות במשפחה, להציל נפגעי אלימות במשפחה".

בית אמיתי

את 'מרכז אופק לסיוע ושיקום נפגעי אלימות במשפחה' הקמתי ב 2018. למרכז פונים אנשים במשבר, אנשים שהבית שלהם הוא לא באמת בית. המרכז נותן את תחושת הבית ואנחנו רוצים לתת להם את כל מה שבית טוב, נורמטיבי ובריא אמור לתת: תמיכה, חום הכלה, אוזן קשבת, איכפתיות, את התחושה שבית נורמלי נותן לדיירים בו ובית אלים לא נותן.

כל מקרה שמגיע אלינו, יש צוות ששומע אותו. מקשיבים לו וקשובים לצרכים שלו ועל פי זה אנחנו מתאמים מתנדבים שיכולים לעזור בתחומים שהוא צריך או שאנחנו עושים מאמץ לגייס, לשמוע את מאגר הצרכים שלו ולמצוא להם פתרונות בדרכים יצירתיות.

היום, המרכז מטפל במאות אנשים במשבר בכל שנה, ועוזר להם לקחת את המצב ולהפוך אותו לצמיחה. לא עובדים בשיטה של סל פתרונות אלא יש לנו מתנדבים משלל תחומים עם שלל כישורים ומקצועות ואנחנו מוצאים לכל מקרה את הפתרון הנכון לו כדי לענות על הצרכים שלו ולמנף את החוזקות שלו. הבושה היא לא שלי ולא של אף איש או אישה, ילד או ילדה שעוברים אלימות בבית. הבושה היא רק של אלו שהטביעו בנו טראומות.

מעבדות לחירות

"אני ממש מרגישה שממש יצאתי מעבדות לחירות, גם בהקמת המרכז וגם בעשייתי היומיומית בשנים האחרונות בהעלאת המודעות ושבירת קשר השתיקה סביב נושא הילדים המוכים, שהפכו שקופים במדינה. במשך שנים הייתי עבד לטראומות ולבושה, הבושה שידעו מה עברתי בבית, שיראו את הצלקות שעל גופי. הסתובבתי עם משקולת כבדה מידי, שהונחה עליי מבלי שהייתה לי יכולת לבחור. ברגע שהבנתי שיש לי את היכולת להפוך את הכאב לשליחות, הבנתי שיצאתי לחירות.

בהיי-טק יש שכר לא רע אבל מבחינתי זה בכלל לא ויתור, אלא בחירה בדרך שנכונה ומתאימה לי. לא יכולתי להמשיך לעבוד במשהו שלא עונה על הייעוד שלי.

את היעוד שלי הגשמתי בעצם הקמת המרכז ואני מגשימה אותו מידי יום כשאני זוכה לראות כמה המרכז מסייע לנפגעי אלימות במשפחה, אבל יש לי עוד חלום. החלום שלי הוא לאמץ ילד או ילדה נפגעי אלימות במשפחה, ואין לי ספק שאגשים את החלום הזה. אני עוד אהיה אמא, לילדים משלי וגם לפחות לילד או ילדה אחת שנפגעו מאלימות במשפחה.

היום אני במצב טוב יותר. לפוסט טראומה אין תרופה, היא תישאר איתי לנצח. הטיפול בפוסט טראומה הוא לא משהו שמסתיים. היא תמיד שם, אם בשליטה יותר או פחות, אבל תמיד שם, זה טיפול והתמודדות עד יומי האחרון.

בעבר הפוסט טראומה ניהלה אותי ואת חיי, היום אני מנהלת אותה ואני מנתבת את חיי למקום אליו אני שואפת. אולי הטראומות יהיו איתי עד יומי האחרון, אבל אני לומדת איך לנהל את הפוסט טראומה ואיך להגשים את החיים שאני רוצה למרות הכל. היום אני מרצה, אני רצה מרתונים, ואני מקדישה את חיי לעזור לאחרים שזו גם התרופה שלי".

"מרכז אופק לסיוע ושיקום נפגעי אלימות במשפחה" פועל בכל הארץ ואין בו סינון של מגדר, דת, גזע ו/או מין. ניתן לפנות 24/7 בדף הפייסבוק של המרכז: מרכז אופק מיסודה של רעות אופק / הייתי ילדה מוכה

באינסטגרם: Reut__Ofek,

במייל: Info.reutofek@gmail.com

בטלפון של המרכז: 054-2479816

ניתן לפנות גם לרעות אופק ישירות בפרופיל האישי שלי בפייסבוק: Reut BV​