משפט אחד בדו״ח בנק ישראל, שפורסם אתמול (ד׳), מסתיר אמת פשוטה. ״צעדים אלו״, נכתב בהתייחסות למודל החל״ת וההקלות במתן דמי אבטלה, ״הקלו על המובטלים, סייעו בהפחתה של הפגיעה בהכנסתם ושל אי-הוודאות בקרבם, ובכך סייעו גם לשימור הביקושים במשק״. רשתות הביטחון הסוציאלי שנפרשו במהלך השנה האחרונה, מנעו ריסוק של הכלכלה הישראלית.
התשבוחות של הבנק מגיעות על רקע משבר תעסוקתי חסר תקדים במשק, השאלה מה יקרה מעכשיו והלאה. בעוד שמיליון מובטלים מאיימים על שרידותה של הכלכלה כולה, כ-300 אלף מובטלים ״בלבד״, עלולים להפוך לקבוצה שנותרה מאחור. בעיית האבטלה תצטמצם, ותתחיל הבעיה של המובטלים.
על פי הערכות שירות התעסוקה שפורסמו בשבוע שעבר, אחרי החג צפוי גל של חזרה לעבודה. אפשר להניח שהדו״ח הבא של שירות התעסוקה, שיפורסם באמצע אפריל יציג כבר פחות מחצי מיליון מובטלים. לקראת הקיץ המספר הזה יירד לרמה של כ-300 אלף מובטלים, וביוני אמורות ההקלות בקבלת דמי האבטלה להסתיים.
המובטלים שימצאו את עצמם ללא תעסוקה לאחר חזרת המשק לפעילות מלאה, יכנסו למצב של ׳אבטלה עמוקה׳, ממנו כבר יותר קשה לחזור למעגל העבודה. לכאורה הם יזדקקו לאותו סיוע שהמדינה נותנת היום למובטלים, אבל אבטלה של 6% שנחשבת עדיין לגבוהה, לא מהווה את אותו איום על הביקושים במשק.
לכן, סביר שמשרד האוצר, המועצה הלאומית לכלכלה, ושאר קובעי המדיניות לא יראו חשיבות יתרה לשמור על רשת הביטחון לאותם מובטלים. אם כבר, יהיו יותר ויותר קולות שיטענו שצריך לצמצם את דמי האבטלה כדי לדחוף את המובטלים חזרה לשוק העבודה, גם בתנאי העסקה נמוכים בהרבה מאלה שהיו להם קודם.
כשמספר המובטלים יירד מתחת לרף של 300 אלף, לא יישארו הרבה סנגורים לרשתות הביטחון הנדיבות. הישראלים שיוותרו מאחור עלולים להפוך מבעיה לאומית, לבעיה פרטית. הסיוע שיינתן להם, יינתן מתוך חמלה, לא מתוך היגיון כלכלי אוניברסלי. הדבר דומה למשבר הדיור. הוא הפך לבעיה ״כלל ישראלית״ כאשר החל לכרסם במעמד הביניים.
חוקרים של מערכות ביטחון סוציאלי מתייחסים לדמי אבטלה כמנגנוני ייצוב אוטומטיים למשק, שתפקידם הראשון הוא לרכך משברים. זו גם אחת הסיבות שהסדרי ביטוח אבטלה הם לא מוצר רשות בשוק, אלא ביטוח חובה שאותו כופה המדינה על האזרחים. משבר הקורונה הוכיח שהתאוריה הזו נכונה, כשהחל״ת ודמי האבטלה הצליחו לבלום את הפגיעה במשק, ולמנוע מהמגיפה להפוך למשבר כלכלי עמוק. השאלה מה יקרה בשלב הבא.