תכנית ההשקעות של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן משמעותית לא רק בגלל ההיקף שלה, אלא גם כיוון שלאחר ארבעה עשורים הממשל האמריקאי שוב מתייחס למדינה כמקור לצמיחה כלכלית. אם התכנית שהציג הנשיא אתמול (רביעי) תאושר בסופו של דבר, היא עשויה לסמל שינוי כיוון בחשיבה הכלכלית – מהימנעות מהשקעה וניהול ציבורי של תשתיות, להתייחסות להון ציבורי כמשאב שיכול להוות מנוע צמיחה.

רק לפני חודש הודיע הנשיא ביידן על תכנית חילוץ נוספת בהיקף של 1.9 טריליון דולר, וכבר אתמול הוא הודיע על הצעד הבא: השקעה של 2 טריליון דולר נוספים, תוך עשר שנים, בחידוש התשתיות הגדול ביותר שנראה בארה"ב מאז התקופה שלאחר מלחמת העולם השניה. עיקר התוכנית הוא השקעה בתשתיות וסבסוד מחקר ופיתוח בנושאי תשתיות לאנרגיה מתחדשת.

כך, חודשים ספורים לתוך נשיאותו, ביידן כבר יכול להתהדר בתואר האמריקאי "ביג ספנדר", ולהתגאות בכך שלא נכנע לאיומים של הקולות שקוראים להפחית את ההוצאה הממשלתית בעיצומי של משבר הקורונה בשם מניעת זינוק ביחס החוב לתוצר.

ההנחה המקובלת בארה"ב וברחבי העולם מאז שנות ה-80 היתה שעל צמיחה כלכלית להיות מונעת על ידי השוק הפרטי, ולא על ידי השקעות ממשלתיות. ההיגיון המקובל גרס שלעומת משקיעים פרטיים, שמנהלים את השקעותיהם באופן מחושב, חסכוני ויעיל, מדינות אינן לסוגלות להיות מנהלות יעילות של השקעות ותשתיות. לא רק שמרנים כלכליים, אלא גם חלקים לא מבוטלים ממי שהציגו את עצמם כאלטרנטיבה כלכלית, ראו במדינה כמושחתת, מסואבת ובלתי יעילה באופן אפריורי.

הבורסה בוול סטריט. ההנחה המקובלת מאז שנות ה-80 היתה שעל צמיחה כלכלית להיות מונעת על ידי השוק הפרטי (Photo by Spencer Platt/Getty Images)

תכנית של ביידן עשויה להיות קו פרשת המים בשאלת השימוש ביוזמה ממשלתית להנעת המשק, ומה שעומד בבסיסה היא הטענה שדווקא הממשלה היא שמסוגלת לייצר מנועי צמיחה ארוכי טווח באופן יעיל. אם התכנית תיושם, הממשלה האמריקאית תהפוך למוקד השקעות ענק בתחומים שונים, מבניית תשתיות אנרגיה מתחדשות, להקמת תחנות טעינה למכוניות חשמליות, שיפוץ תשתיות התחבורה המתפוררות במדינה והשקעה בהקמת והרחבת מוסדות חינוך ציבוריים.

תכנית חדשנית, רעיונות ישנים

הרעיונות שמאחורי התכנית פורצת הדרך אינם חדשים. הם היוו את הקונצנזוס הכלכלי במהלך רוב המאה הקודמת, לפחות מאז הניו דיל בשנות ה-30 ועד לשנות ה-70.

דבריו של ביידן אתמול מדגימים עד כמה זזה המטוטלת של השיח הכלכלי בשנה האחרונה, במידה רבה בעקבות משבר הקורונה: "התכנית שלי תייצר את הכלכלה החדשנית והעמידה ביותר בעולם. זו לא תכנית שמתקנת בשוליים. זו השקעה של פעם בדור, שלא דומה לשום דבר שעשינו מאז שהקמנו את מערכת הכבישים המהירים בין המדינות ואת המירוץ לחלל לפני עשרות שנים" אמר ביידן אתמול, במעמד הצגת התכנית.

עבודות יזומות בתקופת הניו דיל בארה"ב. "התכנית תאפשר לנו לזכות בתחרות מול סין" (AP Photo/File)

"למעשה", המשיך הנשיא, "מדובר ביצירת המשרות האמריקאית הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. היא תייצר מיליוני משרות, בשכר טוב, והיא תגדיל את הכלכלה, תהפוך אותנו למשק תחרותי יותר, תקדם את צרכי הביטחון שלנו, ותאפשר לנו לזכות בתחרות מול סין בשנים הקרובות. היא גדולה, היא שאפתנית, ואנחנו יכולים ליישם אותה".

במדינות רבות במערב, תשתיות כגון מערכות אנרגיה ותחבורה שנבנו באמצע המאה שעברה, תחת שליטה של היגיון כלכלי אחר, מהוות את הבסיס לתשתיות המדינתיות עד היום. כך גם בישראל, שרבות מהתשתיות שלה נבנו בעשורים הראשונים  לאחר קום המדינה. גם בארץ חוזר בשנים האחרונות בנק ישראל חוזר וקורא לממשלה לבצע השקעות, יחד עם גורמים מהמגזר הפרטי, בתשתיות  ובמערכות התחבורה והחינוך.