נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אירח היום (ראשון) זו השנה השישית ברציפות, מפגש "זיכרון בסלון" לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במפגש סיפר פרופ' אהרן ברק, בן 84, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שניצל עם אמו בזכות חסיד אומות עולם שהסתיר אותו בביתו.

בתחילת המפגש אמר נשיא המדינה: "נשיאת לפיד הזיכרון היא חלק מהמסורת שלנו, מהמחויבות שלנו לזיכרון ההיסטורי של העם היהודי, מהסיפור של כל אחד ואחת מאתנו. שימור הזיכרון מאפשר לנו לנצור את אירועי העבר, לחלוק כבוד לנספים, ומעל לכל, לשאת עיניים אל העתיד מתוך ידיעה מאין באנו".

ברק נולד בליטא בשנת 1936, וכשהיה בן חמש החלו הפוגרומים ביהודים. הגרמנים כבשו את ליטא ובקובנה הוקם מחנה ריכוז. משפחתו עברה לגטו, ענדה תלאי צהוב, ושרדה למרות כל המאורעות.

בינואר 1944 הוברח מהגטו בתוך שק תפוחי אדמה, ושהה עם אמו במשך כחצי שנה בבתיהן של שתי משפחות איכרים שהצילו את חייהם, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותם מהגרמנים. בקיץ 1944, לאחר השחרור, מצאו השניים את אב המשפחה שנשלח למחנה ריכוז בגרמניה והסתתר בבונקר היחיד מבין שניים ששרדו במלחמה.

"אני בוגר מחזור 1964 של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית", אמר הנשיא ריבלין. "משפט אייכמן התנהל בשנת 1961. במאי 1962 דחה בית המשפט העליון את ערעורו, ואישר את גזר הדין. כישראלים צברים, וכסטודנטים למשפטים, משפט אייכמן, העדויות שבו, השאלות ההיסטוריות והמשפטיות, שהוא עורר, היו עבורנו, הסטודנטים הצעירים, חוויה מטלטלת של גילוי השואה.

עדות השופט בדימוס אהרון ברק, בבית הנשיא. (צילום: מארק ניימן, לע״מ)

"אבל למי שהיה אז כוכב עולה בשמי המשפט הישראלי, אהרון ברק, השואה הייתה פרק בביוגרפיה שלו, פרק שעיצב את עולמו. בשנים בהם למדנו אצל הדוקטורנט המבריק והצעיר אהרון ברק, לא כולנו ידענו שהוא ניצול שואה ובוודאי שלא ידענו את עדותו וסיפורו. לאחר שנים נודע לי, שאהרון ברק שהתחיל כמתמחה אצל גדעון האוזנר, בחר, לא להמשיך בהתמחותו, בשעה שהאוזנר קיבל על עצמו את התביעה, במשפט אייכמן, בשל היותו ניצול שואה," סיפר הנשיא.

הנשיא פנה אל ברק ואמר: "אדוני נשיא בית המשפט העליון בדימוס, שמעת עדויות רבות במשך חייך, אבל היום אתה הוא העד. העדות שלך כאן, היא עדות בפני שר ההיסטוריה, עדות בפני בית המשפט של ההיסטוריה, עדות בפני דור צעיר ומבוגר, שרוצה לזכור, ורוצה לדעת, ורוצה להבטיח שלעולם לא עוד. נשיאת לפיד הזיכרון היא חלק מהמסורת שלנו, חלק מהמחויבות שלנו לזיכרון ההיסטורי של העם היהודי, חלק מהסיפור של כל אחד ואחת מאתנו. שימור הזיכרון מאפשר לנו לנצור את אירועי העבר, לחלוק כבוד לנספים, ומעל לכל – לשאת עיניים אל העתיד מתוך ידיעה מאין באנו."