מסקירת השמאי הממשלתי הראשי במשרד המשפטים, טל אלדרוטי, עולה כי העלייה במחירי הדירות בישראל נמשכת, כאשר ברבעון השני של שנת 2016 נצפתה עליה בשיעור של 2.5% (נומינלי) במחיר הממוצע של הדירות שנסקרו ב-16 ערים גדולות לעומת הרבעון הראשון. בהשוואה למחירים שנסקרו בשיטה דומה לפני שנה, עלו מחירי הדירות ב-8%. העלייה במחירי הדירות גדולה מעליית שאר המחירים במשק – אינדקס המחירים הכללי (ללא דיור) עלה בתקופה הנסקרת בשיעור של כ-1.3%.
השמאי מסביר את המשך עליית המחירים בהיעדר אפיקי השקעה זמינים אחרים שבהם הציבור נותן אמון. מצב זה מיוחס בין השאר לריבית הנמוכה של בנק ישראל, שעמדה ברבעון הנסקר על 0.1% בלבד, שהפכה את הפיקדון הבנקאי לאפיק בלתי-רווחי.
על אף השיווק האינטנסיבי של דירות מוזלות במסגרת תכנית "מחיר למשתכן" שיזם שר האוצר משה כחלון, השפעות התכנית טרם באו לידי ביטוי ברבעון הנסקר בערים שנצפו. השמאי מסביר זאת בעובדה שכמות קטנה יחסית של דירות הגיעה עד כה אל הצרכן הסופי, וכן בשל מיעוט פרויקטים מסוג זה בערים הנסקרות. כמו כן, קיימים משתנים נוספים בעלי השפעה: רמת הציפיות הנמוכה לשינויים בשער הריבית הריאלי (ברבעון הנסקר נותרה ריבית בנק ישראל ברמתה הנמוכה – 0.10%), זמינות ואמון הציבור לאפיקי השקעה אחרים.
נכון לחודש מרץ 2016 עומד מלאי הדירות החדשות הבלתי מכורות בישראל על כ-28,000 , עלייה קלה ביחס למלאי ברבעון הקודם. בחודש יוני 2016 היקף המשכנתאות שנטל הציבור עמד על כ-5.6 מיליארד שקל, גבוה במעט מהממוצע בשנה האחרונה וזאת למרות עליה בשיעורי הריבית למשכנתאות.
בהתבוננות על ערים בודדות ניתן לראות כי מתוך 16 הערים שנסקרו, העלייה הגדולה ביותר במחירי הדיור ברבעון האחרון נרשמה באשדוד, כפר סבא ורמלה (5%), וכן בתל אביב ובאילת (4%). בחיפה וברחובות, לעומת זאת, נותרו המחירים זהים לרבעון הקודם.
אך בחלק מהערים הנתון שמתייחס ליישוב מקפל בתוכו רמת שונות מחירים אופיינית בכל עיר, שמבטאת את ההבדלים הקיימים ברמות הביקוש באזורים השונים שבעיר ואת רמת ההבדלים במאפיינים הפיזיים בין הדירות בעיר. לעניין זה בולט במיוחד נתון השונות של מחירי הדירות בערים הגדולות : תל אביב ,ירושלים וחיפה, שבהן רמת שונות גבוהה אשר מצביעה על הפער שבין אזורי יוקרה לבין אזורים נחותים באותה העיר. שונות נמוכה יחסית נצפתה בכפר סבא, רחובות ומודיעין שאוכלוסייתן בעלת מאפיינים הומוגניים יחסית.
למרות הגישה לכלל הנתונים על עסקאות לרכישת דירה בישראל, עסקאות רבות לא נכללות בסקירה בגלל מאפיינים שונים: רכישת חלקי דירה מאפיינת עסקאות בין קרובי משפחה. דירות שלושה חדרים ומטה מתאפיינות בשונות גדולה בגודל הדירה הכולל ודירות חמישה חדרים ומעלה מתאפיינות בהבדלים גדולים ברמת הגימור והשטחים המצורפים (גג, חצר, רמת גימור). לאומדן נכנסו אך ורק דירות בנות ארבעה חדרים, שהן יחידות הדיור השכיחות בעסקאות לרכישת דירה בישראל כיום. גם מדירות אלו נופו עסקאות חריגות בשל שטחים מצורפים או אי-אישור רשויות המס לעסקה. לבסוף, נותרו באמדן 5,300 עסקאות בלבד, המייצגות את המחירים של 16 הערים אשר בהן ריכוזי האוכלוסיה הגדולים בישראל ולא את המחירים בשאר הישובים.
בתגובה לנתוני הדוח אמר ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) כי "פעם זה מע"מ אפס, פעם מחיר למשתכן, ופעם מס על דירה שלישית, אבל התוצאה תמיד זהה: הגימיקים של שרי האוצר לא עובדים ומחירי הדירות ממשיכים לטפס. כמו קודמותיה, ממשלת נתניהו הרביעית עוד לא הפנימה שמדובר במשבר הכלכלי-חברתי החמור ביותר מאז 1985, ובמקום להשקיע בתכנית לאומית רצינית על מנת להקל על המשפחות הצעירות, כחלון ונתניהו ממשיכים להוריד מסים לעשירים, ומטילים על הציבור עוד ועוד מסים סמויים – בדיור, בבריאות ובחינוך. מכחלון, שר האוצר החברתי, ציפינו ליותר".
ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) קרא לשר האוצר לא להתמקד בתוכניות לא יישימות של מס על בעלי דירה שלישית וכדומה אלא בהצפת השוק באמת בדירות ובפתרונות דיור.
