"אחרי המלחמה, הייתי חמש שנים במוסד עליית הנוער עם אח שלי. שם למדתי להיות מדריכה, עזרתי לאחות, האכלתי תרנגולות, עשיתי כל מיני דברים, שם למדתי לתת", מספרת ל'דבר' זהבה גאלאל, שורדת שואה. ביום רביעי השבוע תדליק גאלאל משואה בעצרת הזיכרון של 'יד ושם'.
גאלאל עבדה כ-50 שנה כאחות בבית החולים תל השומר, במהלכן זכתה לאותות הצטיינות ופרסים. "הייתי בקשר מאוד טוב עם החולים שלי, בעיקר חולי הסוכרת שהיו יכולים להתקשר מתי שהם רוצים, אפילו באחת עשרה בלילה ולהגיד לי: 'ירד לי הסוכר, מה לעשות?'", היא מספרת.
לשאלה על הקשר בין היותה שורדת שואה למקצוע בו בחרה אומרת גאלאל כי "אם יש קשר זה קשר רגשי, שאני לא הייתי מודעת אליו בגיל 17. זה היה זה, או חינוך ופשוט העדפתי להיות אחות".
היא נולדה ב-1935 בהאג שבהולנד, אמצעית מבין שלושה ילדים. רופא המשפחה הציל את משפחתה, כשהצהיר בפני השוטרים שבאו לגרש אותה כי הילדים חולים במחלה מדבקת. הצהרה זו לא הצילה את אביה, שגורש לאושוויץ, שם נרצח.
מסמכים ששלח סבה של גאלאל מארצות הברית העניקו למשפחה אזרחות רומנית והם הוגדרו כאסירים פוליטיים. גלאל אמה ואחיה שהו במחנות וסטרבורק, אמרספורט וראוונסבריק בין 1943 ל-1945.
בחורף 1945-1944 הועלו בני המשפחה על רכבת, ללא מזון ומים. הרכבת נתקעה על מסילה שהופצצה וזהבה ובני משפחתה הורדו ממנה והוצעדו עד מחנה ברגן-בלזן, בו היו עד השחרור ב-1945.
את סיפורה האישי החלה לחלוק אחרי שהנכדים של אחיה הקטן שאלו אותו על התקופה, "והוא היה קטן, הוא לא זוכר כלום". אז, היא אומרת, הבינה שבשבילו בשביל נכדיו ונכדיה וילדיהם, עליה לספר את הסיפור. "בגלל שיש אנטישמיות היום, אני חושבת שהמשמעות של יום הזיכרון לשואה ולגבורה היא לזכור ולא לשכוח", מסכמת גאלאל.
עצרת זיכרון וטקס אזכרה
לצד גאלאל ידליקו משואה חמישה שורדי שואה נוספים: מניה בינגוב, יוסי חן, שמואל נער, שרה פישמן והלינה פרידמן. העצרת תיערך ביום רביעי, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בהשתתפות הזמרים משי קליינשטיין ודוד דאור' השחקן דין מיריקוב ומשמר כבוד של חיילים מחטיבת הצנחנים.
בנוסף לטקס תיערך בעצרת גם אזכרה מסורתית. הרב הראשי דוד לאו יקריא פרקי תהילים, הרב הראשי יצחק יוסף יקריא את הקדיש. אברהם קירשנובים ישיר את תפילת 'אל מלא רחמים'.
העצרת תועבר בשידור חי בערוצי הטלוויזיה השונים, באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק של 'יד ושם', באתרי החדשות וברדיו.
